"כששלח פרעה את העם מי צווח ווי, פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת וכו' התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו, אמרו לו שכניו למה אתה צועק, אמר להם כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי שהיה המלך כותב אגרת לי, והיה זקוק לי, והייתי ספון בפניו, עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי אינו נזקק לי בדבר לכך אני צועק. כך אמר פרעה כשהיו ישראל אצלי היה הקב"ה זקוק לי, והייתי ספון בפניו, והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר 'כה אמר ה' א-לקי העברים שלח עמי', והיה פרעה שומע מפי משה שלח את בני ולא היה מבקש לשלחם, כשירד הקדוש ב"ה למצרים והוציא את ישראל התחיל פרעה צועק ווי ששלחתי את ישראל לכך נאמר ויהי בשלח פרעה. ד"א מי אמר ווי, משה אמר ווי. משל לאחד שנעשה לבתו של מלך שושבין, והיה רואה במזל שהוא מוציאה מבית אביה ואינו בא עמה לבית החתן לחופתה. התחיל בוכה. אמרו לו מפני מה אתה בוכה, אמר להם בוכה אני שנתייגעתי להוציאה ואיני בא עמה לחופתה - כך אמר משה צועק אני שנתייגעתי להוציא את ישראל ממצרים ואיני נכנס עמהן לארץ".

"שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן".

'ויהי בשלח פרעה, הה"ד שלחיך פרדס רמונים. א"ר לוי משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות (היתה השדה מוזנחת מאוד ומלאה באבנים), עמד ומכרה לאחר. עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו מים חיים, נטעה גפנים, עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רמונים, העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר, כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה, ראה אותה מליאה כל טוב, אמר אוי לי שכך מכרתי אוי לך שכך הוצאתי מידי. כך היו ישראל במצרים גל של צרורות שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים שנאמר שלחיך פרדס רמונים וגו' נעשו כגפן היין, נעשו שורות שורות, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכן כולם, נטע בה כל מיני בשמים שנאמר נרד וכרכום קנה וקנמון, נטע בה תפוחים שנאמר תחת התפוח עוררתיך, סמכה על הקנים אלו קני המנורה, מצא בה מים חיים שנאמר מעין גנים באר מים חיים, בנה בה מגדל שנאמר ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו, הושיב בתוכה שומר שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן. ומי היה משבחן בלעם הרשע שנאמר (במדבר כד) מה טובו אהליך יעקב כנחלים נטיו, בלעם ראה אותן ותמה, פרעה ראה אותם שורות שורות כהנים לוים וישראלים דגלים דגלים התחיל צווח ואמר אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו לכן נאמר ויהי בשלח פרעה".

"ויקח משה את עצמות יוסף עמו, להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בבזה ומשה עוסק במצות עצמות יוסף עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט. ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף, אמרו, סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור והיא הראתה למשה קבר יוסף אמרה לו במקום הזה שמוהו עשו לו מצרים ארון של מתכת ושקעוהו בתוך נילוס בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר יוסף יוסף הגיעה השבועה שנשבע הב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו תן כבוד לה' אלקי ישראל ואל תעכב את גאולתך כי בגללך אנו מעוכבים, ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה. ואל תתמה בדבר הזה, הרי הוא אומר ויהי האחד מפיל הקורה והברזל נפל למים ויצעק ויאמר אהה ה' והוא שאול (מלכים ב', ו, ה) והרי דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו הציף הברזל ק"ו למשה רבו של אליהו", עכ"ל.

"אמר רב הונא, הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (והגמרא מביאה עובדות של גדולי עולם שיצאו מביתם של מי שהיו מקפידים בנר שבת ביותר עיי"ש). דביתהו דרב יוסף הות מאחרא ומדלקת לה (היתה מדליקה סמוך לזמן תוספת שבת ולא היתה מקפידה להדליק מוקדם כל כך). אמר לה רב יוסף, תניא, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן (כלומר שעמוד האש שהיה בא בלילה היה מגיע בעוד היה אור בעולם ועמוד הענן היה עדיין ב"תפקיד"). סברה לאקדומה (חשבה אשתו של רב יוסף להחמיר ולהקדים את הדלקת הנרות מוקדם מאוד). אמר לה ההוא סבא תנינא, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר (ורש"י מסביר על נרות שבת. ואילו הרמב"ם מסביר על נרות חנוכה. ועיין למגיד משנה הלכות חנוכה פ"ד הלכה ה' שכתב: "ומש"כ רבנו ולא מקדימים ולא מאחרים יצא לו ממה שאמרו שם בשבת כג: ובלבד שלא יקדים ולא יאחר והוא מפרשה בנר חנוכה'). ואמר רבא: דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, ואי לאו בר הכי הוא, משתמען מיליה כצורבא מרבנן" עכ"ל הגמרא.

"ותקח מרים הנביאה - היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו', כדאיתא בסוטה (יג.). דבר אחר אחות אהרן לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה, נקראת על שמו. את התף - כלי של מיני זמר. בתפים ובמחלת - מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים. ותען להם מרים - משה אמר שירה לאנשים, הוא אומר והם עונין אחריו, ומרים אמרה שירה לנשים".

"וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה. אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהם שבשמים, היו מתגברין. ואם לאו, היו נופלין".