האם מצוה המוטלת על הכלל פוטרת יחיד ממצוה אחרת (חלק י"ד)

בשבוע שעבר חילקנו בין מלחמת מצוה המוטלת על הכלל, על הציבור לבין מלחמת מצוה המוטלת על כל יחיד והציבור באמצעות נציגיו מנהלים אותה.

בזה נחלקו רבי יהודה ורבנן, האם מצוה המוטלת על הכלל פוטרת את היחיד ממצוה אחרת המוטלת עליו, מדין "העוסק במצוה פטור מן המצוה". על פי הסבר זה ברור הסגנון של דברי הגמרא "מר קרי לה מצוה, ומר קרי רשות; נפקא מינה? לעוסק במצוה שפטור מן המצוה" (סוטה דף מד ע"ב).

אין כאן מחלוקת אם זו מלחמת מצוה, המחלוקת היא רק האם עיסוק בה פוטר ממצוה אחרת. לכן נוקטת הגמרא בלשון "קרי". לפי עקרון זה יובנו גם דברי רש"י על המשנה הראשונה במסכת בנהדרין שפירש "במלחמת הרשות - כל מלחמה קרי רשות לבד ממלחמת יהושע, שהיתה לכבוש את ארץ ישראל". ושאלנו מה עם שאר מלחמות המצווה?

מלחמת רשות ומצוה (19)

הרב יוסף כרמל

add_alert

13 - מצוות המלחמה על ארץ ישראל (חלק י"ג)

14 - האם מצוה המוטלת על הכלל פוטרת יחיד ממצוה אחרת (חלק י"ד)

15 - מצוות כיבוש הארץ (חלק ט"ו)

טען עוד

וצריך לומר שרש"י פירש על פי שיטת רבנן, שבוודאי הלכה כמותם. לכן גם מלחמות מצווה שאין בהם דין העוסק במצווה פטור מן המצווה נקראו בלשון המשנה מלחמות רשות וכך רש"י פירש את דברי המשנה (עמוד הימיני סימן יד סע' ט).

עוד היה לנו קשה כיצד ניתן להביא פסוק העוסק במלחמות יהושע לעניין מלחמת רשות והרי מלחמותיו בוודאי היו מלחמות מצווה. על קושיה זו עונה מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל בדרך הבאה. בעניין מלחמת מדיין מצאנו "וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק..." (במדבר ל"א ז). שואלים חז"ל מה פשר הביטוי "כאשר צוה" ומתרצים "ויצבאו על מדין, הקיפוה מארבעה רוחותיה. ר' נתן אומר נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו" (ספרי במדבר פיסקא קנז ד"ה וישלח אותם). בעל ספר החינוך מביא וז"ל:

מקשה בעל "המנחת חינוך" כיצד ניתן להגדיר את מלחמת מדיין כמלחמת רשות הרי היא הייתה על פי ציווי ד'? אלא שלפי הסברנו לא קשה שהרי גם מלחמת מצוה המוטלת על הציבור לרבנן מלחמת רשות תקרא. ועוד הסברנו שגם במלחמה אחת יתכן שלעניין מסוים תחשב כמלחמת רשות ולעניין אחר מלחמת מצוה. לכן צריך לומר שלעניין הקפת העיר מד' רוחות המלחמה נקראת מלחמת רשות ולכן היה צורך ברשות הסנהדרין כפי שרש"י הסביר. לעניין זה מלחמת מדיין הוגדרה כמלחמת הרשות וניתן ללמוד מפסוק המופיע בענינה (עמוד הימיני סימן יד סע' ט).