בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • מגילת אסתר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

דקלה אלואי ז"ל

undefined
9 דק' קריאה
טו. לרדוף חסד ולהתנקות מסיגֵיהָ של הפרטיות
כאשר מנסים להיטהר ולהשתייך כראוי למורכבותה של התָכְנית האלוקית, מזהים, אפוא, את שורשי הדמויות, פשרן ומשמעותן, לא באופן נקודתי - אקראי, אלא במכוּוָן ובממוקד 1 .

בהקשר זה, מרדכי מוביל מהלך שלם 2 , בהיותו ממלא את חובתו בעולמו 3 ומוציא לפועל את שליחותו האלוקית 4 , שיש בה גם רוח הקודש 5 , גם נאמנות לזהות היהודית 6 וגם ישרות מידותית 7 .

השליחות אמנם מתחילה בְלִווּיָהּ של אסתר, ובדאגה למילוי ענייניה וחיזוק שמירתה את זֶהותה, תוך כדי הסתרת שייכותה הלאומית 8 , לפחות כדי לא לתת פתח לשנאה או קטרוג של הסביבה 9 .

אבל המבחן הבולט הראשון מתואר בשעה שנודע למרדכי דבר ההתנקשות המתוכננת באחשורוש, והוא מספר לאסתר המלכה, וזאת מתוך כוונה להציל את המלך 10 .

חסד כזה, לשם שמים הוא, ללא רווחים וללא התחשבנות, ללא כוחניות וללא שמחה לאיד, אלא רדיפת הצדק כחלק מהותי וראשוני בשליחות לגאול את ישראל 11 .

אדרבה, דווקא ההתעלות מעל למבט הפרטי צר האופק ומדגיש האינטרס, התעלות זאת היא סממן מובהק של התקדמות תהליך הגאולה 12 . והמאמץ לגאול איננו, אפוא, עניין לאומני הסובל מ"אהבה פרטית יתרה" 13 - אלא בהבאת הטוב האלוקי דרך ישראל לעולם כולו 14 .

הנאמנות לטוּב האלוקי כוללת, אפוא, את הרגישות לחיי אדם 15 ואת הרצון לרדוף חסד ולהיטיב לזולת באשר הוא 16 , כנקודת מוצא 17 . אולי זוהי בחינת: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה" 18 , כי שתי הדוגמות המובאות בגמרא באותו נושא, בדיוק מכוונות את הלב לאותו עניין של טיהור הפרטיות גם זו הרוחנית.

הראשונה ביחס לאברהם אבינו, עת התפלל על אבימלך הפלישתי וביתו שיתרפאו מתופעת העקרות שנענשו בה על ידי בורא עולם 19 . הגם שאם תתרפא משפחת אבימלך יוכלו לֵצני הדור לומר שנתעברה שרה מאבימלך 20 , ואז אולי יקטן רישומו של הנס שמחוץ לטבע בעצם לֵדָת יצחק 21 , אבל אם אברהם יוותר על 'ההוכחה' האמונית הזאת, ויטהר את 'רווחיו' הרוחניים ויתפלל על אבימלך כדי להיטיב ולעשות עמו חסד 22 , זוהי הופעה יותר גדולה 23 של האמונה האלוקית, ולכן הוא נעשה בכך ראוי להוליד את יצחק ו"הוא נענה תחילה" 24 .

הדוגמא השנייה היא של איוב, אשר מסכת ייסוריו לא תמה עד שנאמר לו בסוף הספר 25 , שעם כל הביקורת על הרֵעים אשר הכזיבו ולא מילאו את שליחותם האמתית לתמוך ולעודד 26 , אלא עָסְקוּ 27 בחשבונות של "כבשונו של עולם" 28 , אך על איוב להתפלל עליהם , כדי לנקות עצמו לחלוטין מסיגיה של הפרטיות האנוכית, גם זו הרוחנית, ומתופעות הלוואי שלה 29 . אז הוא נענה תחילה, וזוכה מחדש להיות ירא אלוקים כפי שראוי לו.

טז. להתאמץ בקידום הגאולה
מרדכי היהודי עומד, אפוא, בניסיון המוסרי של הצלת החיים 30 , ובכך הוא מפנה דרך להשתלבותה של אסתר באותו כיוון. שהרי רק אסתר יכולה להעביר את דברי מרדכי אל המלך 31 . אבל - מורכב המצב עד למאד. כי אם תגיד את העניין למלך בשם מרדכי, אולי תסתבך , אולי תשאל שאלות מיותרות ואולי תיאלץ בסופו של דבר לגלות מי היא ביחס למרדכי, ואז תעבור על הדרכתו להסתיר את זהותה הלאומית 32 ?!

אם כן, אולי תעביר את הידיעה ללא ציון מי שאמרהּ? אבל אם תעשה כן, אזי לא תיתן מקום ראוי למרדכי במהלך התקדמות הגאולה, ולא תבליט את חלקו 33 .

משום כך ביארה לנו רוח הקודש של חז"ל, דווקא בהקשר זה של מרדכי ואסתר, ש" כל האומר דבר בשם אומרו - מביא גאולה לעולם " 34 . זהו, אפוא, חלק מהאחריות 35 של מי שמתאמצת באמת לקידום הגאולה 36 , אך מאמציה טהורים הם , ונטולי שיקולים של הבלטה אישית 37 .

במהלך זה, תעשה, אפוא, אסתר שני דברים שונים באותו מסלול. האחד - תעביר את הידיעה על הצורך להציל את המלך - בשם מרדכי. השני - לא תגלה כי הוא קרוב לה, וכי שניהם יהודים. ובכך היא מבטאת יותר מכל, שאת הגאולה אי אפשר להביא לבד 38 . אלא, פסיפס מורכב של הרבה חלקים יחד - זוהי המהפכה האמִתית 39 . ובתמונה שכזאת, לכל חלק יש חשיבות, ולכל אדם יש תפקיד - "ואל תהי בז לכל אדם" 40 .

יתרה מזאת, על חלקה של אסתר להיטהר ולהתרומם עד כדי כך שהיא גם תאפשר 41 למרדכי למלא את חלקו. ובהקשר זה - אם יתרבו אנשים האומרים: "אנכי אהיה לך למשנה" 42 , כפי שאמר יהונתן לדוד, לא תתעכב הגאולה בגלל שאלת "מי בראש" 43 עם נזקיה ומחסומיה 44 . כמה רווח ולא רק הצלה באו לישראל ולעולם כתוצאה מהתָכְנית האלוקית שאסתר התחברה אליה 45 בכל לבבה, נפשה ומאודה 46 - ופעלה את חלקה במובן השלם 47 , כפי שיתבאר, בעזרת ה', בהמשך הלימוד.

יז. להסתנוור מהברק ולהילחם למען הפיצול
שתי דמויות נוספות פועלות וחותרות ללא לאות בהבאת הגאולה 48 , אם כי הן תורמות לכך - ללא ידיעה 49 מה גודל המהלך שהן משרתות אותו, למרות, רצונן ההפוך להציק לישראל וחלילה להשמידו 50 .

דמות אחת היא המלך, ראש המעצמה מספר אחת בעולם, ריק ומרוקן 51 , המבזבז כספי מלכותו על הברקות חיצוניות , וחושב כי במעשים כגון משתה של 180 יום 52 - יפתור את השאלות הגורליות של העולם. רק את טובת עצמו והבלטתו - הוא דורש, ומכאן נובעים שיקוליו במודעות שלו, הנראית לו כקובעת סדרי עולם.

דמות שכזאת, פוגשת את הדמות השנייה השואבת את כוחה, מניעיה ויעדיה - מגאווה, שאיפה לכבוד, וסינווּר בגלל הברק של השררה 53 .

מאחר שהמן הרשע אכן מתגאה ואכן מסתנוור - אזי עיניו רואות את המציאות רק על פי הברק 54 , ושיקוליו נקבעים אך על פי השגת הכבוד והבלטת מעמדו הנבוב והריק מתוכן מוסרי כלשהוא.

לכן הוא מבקש לפגוע בכל עמו של מרדכי 55 , ומאבד את עשתונותיו בגלל הפגיעה בכבודו 56 , ומתחבר אל המלך ומסנוור אף אותו 57 , ויחד יוצאים הם לדרך החדשה של המהפכה האזרחית שסוף סוף תבער מבחינתם, את נקודת התזכורת המוסרית של העולם 58 . לביעור זה כל כך נזקקים המן ואחשורוש, כי אין הם רוצים את ביאור הנשמה על ידי ההכוונה של הבורא 59 . רק אִיּוּם הם חשים בגלל הצורך לכבוש את היצר ולנקות את המידות. ומה יעשה אדם כמו המן אם תנטרל ממנו את האפשרות להתגאות ולזכות לכבוד ולברק 60 ? רוצה הוא בכל מאודו ובעָצְמת אופיו העמלקי - לפצל 61 בין תכונותיה של האמונה, לבין התנהגותו של האדם 62 . רוצים הם בעולם מופקר , מבריק, וממלא מאוויים אנוכיים, ולכן אינם יכולים לסבול את האומה הנושאת את דבר האחדות האלוקית עלי אדמות 63 .

יח. חוויה או חוויא
שורשו של המן האלוקי נעוץ בהארתם של חז"ל, במקום שבו מופיע הנחש הקדמוני 64 . זה אשר בעטיו נאמר לאדם הראשון 65 : "המן העץ אשר צויתך לבלתי אֳכָל ממנו - אכלת". שאלה זו היא השנייה בסדרת השאלות הנוקבות, כאשר הראשונה שבהם, עָצְמתה בהתמקדותה 66 : "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו אַיֶכַּה" 67 . זוהי שאלת השאלות של אלוקים הבורא את האדם הנברא -"אַיֶכַּה" . היכן אתה? היכן עצמיותך? היכן אישיותך 68 ?

כאשר מתחמקים משאלה זאת בגלל עָצמתה והשפעתה על החיים 69 , נותנים פתח לארסו של הנחש לעקוף להכיש ולפצל 70 בין הבורא לנברא, בין רצון ה' למאוויי האדם.

דווקא במישור ההנאה והחמדה 71 , יפעל פיצולו של הנחש הקדמוני אבי אבות הטומאה האנוכית העמלקית. כי רצון ה' וצוָוּיו לא החלו באיסור, אלא, אדרבה, בצורך לאכול ולֵהנות על פי רצון ה' 72 . את העץ הנחמד למראה 73 , ברא אלוקים 74 ואת האדם ברא 75 כדי שיעבוד וישמור 76 , כדי שֶיִּרְדֶה במציאות, ישעבד אותה לבוראה, ויגלה בה את ערכיה האלוקיים 77 . אבל הנחש התחיל את הזכרת הציווי מהאיסור 78 , והאישה רק תיקנה את הסגנון, אך במהות גם היא הסכימה בשתיקה שאין ציווי אלוקי על אכילה מכל עץ הגן 79 .

משום כך גרם הנחש לפגיעה ב"אַיֶכָּה", לנזק בעצמיותה של האנושיות, להחלשת התביעה המוסרית הפנימית של האדם שהיא זאת שצריכה להוביל ולהנהיג את כל מערכות החיים 80 .

ולכן, האישה שהסתנוורה על ידי פיצולו של הנחש והברקותיו החיצוניות, הייתה צריכה להיקרא "חיה" - כי היא הייתה אם כל חי - ונקראה לבסוף חוה, בגלל החוויא, בגלל הנחש 81 .

וזהו המקום שבו פוגע הנחש בעקב 82 של החיים, בתשתית, במקום הנמוך של האדם, משאיר אותו מפוצל מהראש ומהלב, ומנותק מיעד רוחני ומתוכן אמוני 83 .

כל מישור ההזדהות והתחושה האנושית יכול להיות חוויה , אשר השורש שלה קשור לי-ה, לשם ה', לרצון הבורא 84 . ואז אדם רוצה להיטיב לזולת כמרדכי, ואומר דבר בשם אומרו - כאסתר 85 .

אך דווקא המישור הפשוט והטבעי הזה עלול להפוך להיות חוויא 86 , של ריגושים אנושיים - אנוכיים אטומים המפוצלים ממקורם האלוקי 87 , ויונקים את חשיבתם ואת 'חשיבותם העצמית' המנופחת - גם שלא במודע - מהנחש הארור 88 .


^ 1 הרחבה בשורש העניין, 'ספר מצוות קטן' לר"י מקורביל מבעלי התוספות, מצוה א.
^ 2 עוד על כך בפירוש 'מנות הלוי' למגילת אסתר ד', א.
^ 3 על פי הרמח"ל ב'מסילת ישרים' פ"א.
^ 4 עליה רמזה המגילה כבר בפרק ב', ה-ז.
^ 5 רש"י על אסתר ד', א (בגמרא במגילה ז ע"א).
^ 6 מסכת מגילה יג ע"א, לעניין "כל הכופר בעבודה זרה - נקרא יהודי".
^ 7 בדאגתו להציל את המלך - כמו פירוש מלבי"ם לשמות ב', יא-יב.
^ 8 אסתר ב', י ו-כ.
^ 9 רלב"ג שם.
^ 10 אסתר ב', כא-כג.
^ 11 הן זרעו של אברהם אמור להמשיך את תכונתו, "אב המון גויים", ולהוציא לפועל את "ונברכו בך כל משפחות האדמה, ובזרעך".
^ 12 כשם שאצל משה רבינו, כאשר גדל - הלך לשאת בסבלות אחיו - שמות ב', יא.
^ 13 ספר 'אורות', 'אורות ישראל', פ"ו, ו.
^ 14 כאמור בנבואת זכריה פרק ח' במהלך הפרק וברצף חלקיו, עד ועד בכלל, לסיומו.
^ 15 רבי עקיבא במשנה, אבות פ"ג מי"ח - על שלושת חלקי המשנה בעניין החביבות.
^ 16 על אהבת הבריות מתוך התגלות האמונה בטהרתה - 'מידות הראי"ה', 'אמונה' ד.
^ 17 כאשר, אל לה לאותה נקודת מוצא, להיות רכרוכית ומעוותת עד כדי "המרחם על האכזרים" כי סופו...
^ 18 בבא קמא צב ע"א.
^ 19 בראשית כ', יז-יח.
^ 20 בבא מציעא פז ע"א.
^ 21 כפי שנעשים 'מאמצים' רבים במשך הדורות לבאר באופן הגיוני מצבים של נִסים, כדי שלא להתחייב למשמעותם ולאחריות המוטלת בעקבותיהם.
^ 22 אף על פי שאבימלך נענש בדין, וראוי היה לעונש זה.
^ 23 כמו שראינו שאברהם אבינו מפחד שמא ייגרם על ידו חילול ה' - כמתואר בבראשית רבה לט, ו, בעניין עזיבת אביו.
^ 24 בבא קמא צב ע"א, ופירוש 'קול מבשר' לרבי שמחה בונים מפשיסחא, 'וירא'.
^ 25 איוב מ"ב.
^ 26 איוב ב', יא.
^ 27 בבא מציעא נח ע"ב, בעניין חומרת האיסור של הונאת דברים.
^ 28 סוטה י ע"א.
^ 29 זהו מהלך הפרשנות 'בסוד היחיד והיחד' לגרי"ד סולוביצ'יק עמ' 345-347 לעניין ייסורים של איוב ותיקונם.
^ 30 ולשם כך, בסייעתא דשמיא, יודע הוא שבעים לשון - ומבין גם את שפת המתנקשים.
^ 31 על פי מצב העניינים דאז שמרדכי ישב מחוץ לארמון המלוכה ואינו יכול להיכנס לשם.
^ 32 כאמור באסתר ב', י.
^ 33 ולא מעטים הם שיקולי הדעת בהתנהגותם של אנשים, גם כאשר רצונם הטוב להביא את הגאולה - מסנוור ואוטם את יכולתם לחשוב על זולתם.
^ 34 מגילה טו ע"א - בדברי רבי אלעזר בן חנינא.
^ 35 מעין דבריו של יוסף לאחיו - בבראשית פרק מ"ה.
^ 36 וכוונותיה לשם שמיים - אינן רק הצהרות, דרשות ועקרונות - אלא כך היא חיה בפועל.
^ 37 עוד על כך במהלכם של דברי בן זומא באבות פ"ב מ"א - עד ועד בכלל לבירור מושג הכבוד.
^ 38 כפי שלמדנו בנבואת זכריה בפרק ג' ובפרק ו' בעניין "עבדי צמח" והכהן הגדול.
^ 39 וכן במגילת רות דרך הלימוד במשמעות דמויותיהם של נעמי רות ובועז, כוונותיהם ומעשיהם.
^ 40 אבות פ"ד מ"ג, ופירוש ר"י יעב"ץ שם.
^ 41 על ידי העברת המידע על הצלת חייו של המלך - באִזכור שמו של מרדכי, ללא תוספות.
^ 42 שמו"א כ"ג, יז.
^ 43 על פי סנהדרין קב ע"א.
^ 44 הרחבה בפירוש 'כלי יקר' בפרשת הנשיאים, במדבר ז', יא-יב.
^ 45 תוך כדי בירור נוקב של הבנת התקופה, וקריאה נכונה של כוחותיה ומשימותיה.
^ 46 על פי דברים ו' ומסכת ברכות סא ע"ב, ופירוש 'עולת ראי"ה' ח"א, עמ' רנ-רנא.
^ 47 במובן הטהור, המדוייק, האצילי ועם כל העָצְמה, המסירות והנחישות הנדרשים לשם כך, ורובד זה כלול גם הוא בדברי בן זומא אשר הובאו לעיל בהערה 246.
^ 48 על פי מסכת מגילה יד-טו ועוד.
^ 49 ולעתים גם ללא רצון, כי "אחזק את לבו" - כאמור בשמות ד', כא.
^ 50 הרחבה בדברי הרמב"ם, 'אגרת תימן'.
^ 51 ולא בכדי הוא "חש בראשו" - על פי מסכת מגילה יא ע"א, אסתר רבה א, א.
^ 52 מגילת אסתר א', ב-ה.
^ 53 כפי שנלמד להלן בסעיפים הבאים עד היכן מגיע סינוור זה.
^ 54 וכך אירע לפרעה במהלכים המתוארים בפרשיות 'שמות', 'וארא' ו'בא'.
^ 55 על פי אסתר ג', ו.
^ 56 הרחבה בדברי הרמב"ם ב'י"ד החזקה', הלכות דעות פ"ב ה"ג.
^ 57 וכן במשל התל והחריץ, מסכת מגילה יד ע"א.
^ 58 מעין התנהגותם של עמלק כמתואר בדברים כ"ה, יז-יט, ומבואר במדרש תנחומא שם.
^ 59 על היחס בין הכפירה בריבונו של עולם לבין הסובייקטיביות האנושית שאינה חפצה במוסר מוחלט - הגרי"ד סולוביצ'יק ב'דברי השקפה' עמ' 24-29.
^ 60 הן יש כאלו שחושבים שהקנאה התאווה והכבוד - הם המקיימים את האדם בעולם.
^ 61 הרחבת דברים ב'שם משמואל' פרשת 'תצוה', שנת תרפ"ג, ד"ה והנה עמלק.
^ 62 לשם כך נדרש המן בגאוותו, לחיזוק העבודה הזרה - על פי מסכת מגילה יג ע"א.
^ 63 וזהו שורש האנטישמיות היסודית לגווניה השונים - רמב"ם, 'אגרת השמד', מהדורת הרב שילת עמ' קלב.
^ 64 על פי מסכת חולין קלט ע"ב.
^ 65 בראשית ג', החלק השני של פסוק יא.
^ 66 החלק הראשון של הפסוק הנ"ל.
^ 67 וקשורה היא ההתכחשות העצמית לכפיות הטובה המתוארת בדברי רש"י וחזקוני.
^ 68 הרחבת דברים בספר 'אורות', עמ' כב-כג, לד-לה, פח-פט, קיט-קכג, קמב-קמג, קנז-קנח ועוד.
^ 69 כי קשה לאכול רק מפני שאלוקים מצווה על כך.
^ 70 כמו הנזק שעלול לגרום השימוש המופרז והקטנוני במונחים: 'דת', 'דתי' ו'לא דתיים'.
^ 71 עוד על כך, במסכת חולין קט ע"ב, בדברי רב נחמן וילתה אשתו.
^ 72 הרחבה ב'מוסר אביך' פ"ב, "בכל דרכיך דעהו" - על פי משלי ג, וברכות ס ע"א.
^ 73 בראשית ב', ט.
^ 74 על פי פסוק ח שם.
^ 75 בבראשית א', כו-כח ובפרק ב', טו.
^ 76 סנהדרין צט ע"ב, בעניין העמל.
^ 77 עוד על כך ב'מסילת ישרים' פרקים יח-יט המרוממים את מושג התענוג שבפ"א ו'באורות הקודש' ח"ג עמ' קסז.
^ 78 בראשית ג', א.
^ 79 ועוד הרחבה בדברי רש"י שם.
^ 80 מעין המתואר במל"א י"ח, לז - ובפירוש המלבי"ם שם.
^ 81 פירוש 'אור החיים' בראשית ג', כ.
^ 82 בראשית ג', טו.
^ 83 הרחבה במסכת סוטה פ"א מ"ד.
^ 84 כמבואר במסכת סוטה יז ע"א - בדברי רבי עקיבא, ובפירוש רש"י שם ד"ה זכו.
^ 85 כי ההתחברות איננה זו שיוצרת את הסיפוק האנוכי, אלא את ההתחברות לציר האנכי של הופעת רצון ה' אל האדם ואל המציאות.
^ 86 'חוויא' - זהו התרגום הארמי ל'נחש'.
^ 87 לאו דווקא במזיד.
^ 88 כי ההרס הרוחני והנפשי מכה גלים וגורם נזקים - כל עוד לא יבוער מן העולם באופן מוחלט.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il