בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ביכורים ומצוות נוספות
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • ארץ מול שמים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

undefined
4 דק' קריאה 9 דק' האזנה
הנה ימי העומר מאחורינו, הבאת שתי הלחם בחג השבועות גם היא באה בתנופה, כדי ללמדנו שהכול בא מברכת ה'.

השמחה המתמשכת
חג הביכורים אינו מסתיים כל כך מהר כמו שנדמה לנו, הנה לימדונו חכמינו במשנה, שזמן הבאת הביכורים נמשך מעצרת ועד חג הסוכות, וכן הקריאה המלווה את ההבאה, נשמרת בכל אותה התקופה, אמנם לאחר חג הסוכות, קיימת מחלוקת בין חכמינו ביחס להמשך הקריאה:
"מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא". (ביכורים א, משנה ו)

מה קבע את גבולות זמן ההבאה והקריאה? נבחין שהקריאה והתודה קשורים ותלויים בשעת שמחה, שהיא שעת לקיטת התבואה והפרות. נאמר: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ", אימתי? בשעה שמתקיים גם סוף הפסוק: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב" (דברים כו, יא). התקופה המתאימה לכך היא מעצרת ועד חג הסוכות, בשעה שמצויים בשפע רוב פרות השדה ונמשכת לקיטתם. זהו אושר גדול לחקלאי לראות את אדמתו מלאה וגדושה בפרותיה, לאחר כל עמלו, השקעותיו וטרחותיו, עתה הריהו זוכה ביבוליה. אכן זהו סיום נאה לברכת השנה החולפת.

עם הכניסה למחזור החדש של 'הזכרת הגשמים' בתפילה, לאחר חג הסוכות, נפתחת לפנינו תקופה חדשה ועמה הציפיה לברכה בעתיד. על כן, על מפתן החורף העומד בפתח, עם התפילות החדשות שבפינו, מרופפים אנו את הקשר לשנה שעברה, ע"י חסימת פינו: "מחג הסוכות ועד החנוכה מביאין ולא קורין". לדעת ר' יהודה בן בתירה, ממשיכין לקרות עד החנוכה, כיוון שמצויים עדיין פרות השנה שעברה, הרי נמצאת וקיימת הברכה של השנה שעברה, על כן נמשכת השמחה וההודאה עליה על ידי הקריאה.

ביכורים - כנגד חטא המרגלים
הביכורים הם פרות האילן והאדמה שהבשילו תחילה, ומצווה להביאם ולהעלותם לבית ה' וליתנם לכהנים. לא כל הפרות זכו לכך, אלא רק פרות ז' המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל (ביכורים א, משנה ג). רק הם זכו ונתקרבו אל הקודש להיות מובאים בית ה'.

האר"י הקדוש אמר, ש"מצוות הביכורים היא תיקון לחטא המרגלים". במבט ראשון ניתן להסביר את דבריו ביחס לימי הבאת הביכורים שהם מעצרת ועד חג הסוכות. תקופה זו מקיפה וגם חופפת את תקופת הליכתם של המרגלים לארץ ישראל. הם יצאו בכ"ט בסיוון, ותרו את הארץ ארבעים יום, עד תשעה באב. עצם הדגשת הכתוב שהתקופה היא: "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ), תלמדנו שיש נגיעה בין הדברים. הזמן והתקופה שהמאיסו המרגלים את הארץ, יתוקנו על ידי הדורות הבאים המצווים לגלות ולספר באותו הזמן, את שבחה של הארץ בהבאת פרותיה לבית המקדש, ובקילוסם על ידי קריאת פרשת הביכורים, זאת, לעומת המרגלים שהביאו עימם מפרות הארץ והוציאו את דבתה רעה. מצוות הביכורים הנוהגת דוקא בז' המינים שנשתבחה בהם א"י, ולא בשאר פרות, עדות היא לחיבת הארץ.

הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד, העיר שבסדר המשנה בביכורים נאמר:
"אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, כורך עליו גמי ואומר הרי אלו ביכורים". (ביכורים ג, משנה א)
למה הזכירה המשנה רק שלושה משבעת המינים - אשכול, תאנה ורימון? ללמדנו שבאותם המינים עצמם שהביאו המרגלים מן הארץ, לשם הוצאת דיבתה, הבליטה המשנה את תיאור מצות הביכורים דוקא בהם, כדי לספר בשבחה לדורות הבאים.

אפשר להוסיף בהסברת הקשר שבין מצות הביכורים ותיקון חטא המרגלים, בהתאם לקביעת המשנה בהבחנת מקום גבולותיה וקדושתה של הארץ, ויתרונה על פני שאר הארצות. וכך נאמר במשנה:
"ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומהי קדושתה? - שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות". (כלים א, משנה ו)
את קו הגבול של ארץ ישראל לעומת חו"ל, תוחמות המצוות הקשורות לארץ ותלויות בה. מאידך-גיסא נשים לב, שיש למצוות אלו זיקה מיוחדת הקשורה בהבאתם למקדש: "העומר והביכורים ושתי הלחם".

ניתן להיאמר שישנה כאן קשירה בין שמים לארץ, בין המקומות הרחוקים שבגבולין - עד למרומי המקדש. זוהי קדושת ארץ ישראל האופיינית, המחברת את הגשמיות לרוחניות, לכן לא ציינו את הגבול בשאר המצוות התלויות בארץ כמו: חלה, תרומה ושמיטה, מפני שאין בהן ציון הקשר לבית המקדש.

נתעמק מעט במה שרמזו לנו בעלי הסוד, שמצוות הביכורים מהווה תיקון לחטא המרגלים. חטאם היה בכך שחשבו שניתן לוותר על הארץ, ולקיים את מצוות התורה גם בנכר בתלישות מן הקרקע, ושאפשר להגיע לחיי יהדות שלימים ומלאים גם בלי ארץ ישראל.

ייחודה של מצוות הביכורים - שהיא מדגישה את הקשר ואת התלות המוחלטת בקרקע, בזה היא שונה מכל המצוות התלויות בארץ. למשל בהפרשת תרומות ומעשרות יכול כל אדם מישראל לקנות פרות טבל, ולהפריש מהן מתנות כהונה אף על פי שאין לו קרקע. וכן האישה המגלגלת את העיסה, היא מתחייבת במצוות חלה, אף שלא היא גידלה את התבואה, ואין לה כל שייכות לקרקע. ואילו בהבאת הביכורים מחייבת ההלכה את הצורך בקרקע כדי להתחייב בביכורים. רק מי שבאדמתו גדלו פרותיו, ויש לו חלק ונחלה בארץ מביא ביכורים, שנאמר: "'רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ' - עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך" (ביכורים א, משנה ב).

לא החוכר ולא האריס, וכמובן שלא הגזלן, יוכלו להביא ביכורים, מפני שהאדמה אינה שלהם. הקונה שני אילנות ואין לו קרקע וכן הנוטע בשלו והבריך לתוך של חבירו או לרשות הרבים, אינם זכאים להביא, כי יניקת הגידולים לא מאדמתם! מתברר אפוא שמצוה זו של הבאת הביכורים, מבטאת במיוחד את קישורו ותלותו של האדם אל הקרקע! כאמור, לא כן הדבר בקניית פרות טבל, יכול הקונה להפריש מתנות כהונה ותרומות ומעשרות שלא מאדמתו, ולברך על ההפרשה. וכן להפריש חלה, מתבואה שגדלה בשדה חברו. לעומת זה אין הקונה ביכורים, יכול לזכות במצות הבאת הביכורים בפרות שגדלו באדמת זולתו.

אפשר לסכם ולומר שמצוות הביכורים היא תיקון לחטא המרגלים בשלושה היבטים:
מבחינת הבלטת קדושת המקום , מאיזה מקום אפשר להביא ביכורים,
בבחירת סוגי הפרות - מז' המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל,
וכן מבחינת הזמן, המקביל לזמן ולתקופה שהמרגלים שוטטו בארץ.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il