בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • נצבים
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וילך
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
8 דק' קריאה
למה זוכים כששבים בתשובה?
התורה כותבת בפרשתנו: "כי קרוב אליך הדבר מאֹד בפיך ובלבבך לעשֹׂתוֹ". על זה ממש אנו מתוודים בווידוי הגדול, שלא עשינו על-פי כתוב זה, אלא עשינו ההיפך – "דיברנו אחד בפה ואחד בלב". בעת הווידוי, אומרים חז"ל, כשאומר המתוודה: "חטאתי, עוויתי, פשעתי" – צריך שהווידוי יהיה "בפיך ובלבבך", ולא "אחד בפה ואחד בלב". כלומר, שהאדם צריך להתכוון באמת למה שמוציא בפיו, וישים לבו למה שאומר. ובפרט אם אומר את הווידוי הגדול, שאז משובח ביותר שישים לב לכל עניין ועניין המפורט בו.
ומוסיפה התורה (שם) בדרך התשובה: "ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונִדחת והשתחוית לאלֹהים אחרים וַעבדתָם. הִגדתי לכם היום כי אבֹד תֹּאבדון לא תאריכֻן ימים על האדמה אשר אתה עֹבר את הירדן לבֹא שמה לרִשתה. העידֹתִי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוֶת נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תִּחיה אתה וְזרעֶךָ. לאהבה את ה' אלֹקיך לשמֹע בקֹלוֹ וּלדֹבקה בו כי הוא חייך ואֹרך ימיך לשבת על האדמה אשר נִשבע ה' לַאבֹתיך לאברהם ליצחק וּליעקב לתת להם".
הרי שהבטחת התורה על בעלות עם ישראל בארץ-ישראל, ארץ החיים (עיין רש"י על תהלים קטז ט), תלויה ללא עוררין בקיום המצוות ובחזרה בתשובה גמורה לאבינו שבשמים. ורש"י בפרשתנו אף אומר על כך, שמה שנאמר "ובחרת בחיים", ה' בעצם אומר לנו: "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים!", כמו אדם שאומר לחברו: "בחר לך חלק יפה בנחלתי", ויתרה מזאת הוא אף לוקח את חברו זה לאותה נחלה ומעמידו על אותו חלק יפה אליו התכוון ואומר לו: "את זה בְּרור לך!". ואומר רש"י, כי על זה נאמר בתהלים: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי" (טז ה). אומר דוד המלך לקב"ה, אתה הנחת את ידי על גורל הטוב כדי לומר לי – את זה קח לך.
כלומר, הקב"ה נותן מתנה נפלאה, היא ארץ-ישראל, לעם ישראל, היא ארץ החיים. הוא מנחה אותם לבחור בה, וכיצד עליהם לנהוג כדי לזכות בה. ואם ירצו בה, כבר הקב"ה מטה את ידו לתת אותה להם.

כוחה של זעקה
המושג "יום הדין" לא מופיע בשום מקום בתורה כראש-השנה. שמו של ראש-השנה בתורה הוא "יום הזיכרון". הקב"ה רוצה שנזכור את הייחוד של ראש-השנה לא במשמעות של דין, חשש ופחד, אלא במשמעות טובה. שאלוקים חושב עלינו. שאנחנו על לבו. שכן, זו המשמעות הפשוטה של הזכירה.
"בחֹדשׁ השביעי באחד לַחֹדשׁ יהיה לכם שבתון זִכְרון תרועה". זיכרון על-ידי תרועה. אם נתבונן בתורה, נראה שכמעט בכל המקרים שבהם מובא המושג "זיכרון", המשמעות היא חיובית. "ויזכֹר אלֹקים את נֹח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אִתו בַתבה" – ונגמר המבול. "וַיזכֹר אלֹקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" – ומתחילה גאולתם של ישראל ממצרים.
זיכרון זה טוב, ובמיוחד כשאנו יודעים כי "ה' דִבר טוב על ישראל" (במדבר י). ועוד אנו יודעים כי "טוב בעיני ה' לברך את ישראל" (במדבר כד). שהוא רוצה לברך אותם. "ואברכה מברכיך" (בראשית יב). הוא מחפש להיטיב לנו. הוא אוהב אותנו אהבת עולם.
בימי הבית השני, כאשר השבים מהגלות מגיעים לראש-השנה ושומעים את דברי התורה, הם חשים שהם רחוקים מה' ומיום הדין הקרב ובא. חלקם נשואים לנשים נוכריות, לאחרים יש בעיות עם השבת. הם בוכים. "וַיאמר נחמיה הוא התִּרשָׁתָא ועזרא הכהן הסֹפר והלויִם המבינים את העם לכל העם: היום קֹדש הוא לַה' אלֹקיכם. אל תתאבלו ואל תִּבכו! כי בוכים כל העם כשֹמעם את דִברי התורה. ויאמר להם: לכו אִכְלוּ מַשְמנים וּשתו ממתקים ושִלחו מנות לְאֵין נָכוֹן לו, כי קדוש היום לאדֹנינו וְאַל תֵּעָצֵבוּ כי חֶדְוַת ה' היא מָעֻזְכֶם".
מה פירוש המילים הללו: "חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם"?
אלא, החדווה של ה' היא הכוח שלכם, היא העוז שלכם. השמחה של אלוקים היא בכם, בנו, בכך שאנחנו עולים לארץ-ישראל ובונים אותה. אנחנו ממש חלק מהנבואה שניבא הקב"ה באמצעות ירמיהו על שיבה לארץ אחרי שבעים שנה. אלוקים שמח בנו – זה הכוח שלנו. הסיבה לכך שאנחנו קוראים לראש-השנה בשם "יום הדין", היא ההבנה שזיכרון יכול להיות לפעמים לשלילה. אבל עיקר העיקרים הוא, שאנחנו לא רוצים לנצל את האהבה של אלוקים אלינו, ובוודאי שלא בניצול לרעה. אנחנו חרדים ביום הזה, כדי שלא לקלקל את האהבה, שלא לקלקל את השורה.
נכון, יש ביום זה רגעים של חרדה, אבל היא באה מתוך אהבתו של אלוקים אלינו, אהבה שמתגלה אלינו עד עתה, מהרגע שבו היא התגלתה בהר המוריה, ברגע שאלוקים ציווה על אברהם להקריב את בנו יחידו. כביכול ה' אמר לאברהם, ואומר לנו גם היום: אני רוצה את בנך חי, אני רוצה את בנך מצליח, אני רוצה לראותו כעם מבורך. לכן, קח את האייל במקומו. כשתראה את האייל הזה או את הקרן שעל ראשו – תזכור שאני אוהב אותך ואת בנך. וכן, גם אתה יכול לבטא את כל האהבה שלך כלפיי באמצעות האייל. הקרב אותו. תקע בשופר שעל ראשו. "זכרון תרועה". כך תזכור אתה אותי וגם אני אזכור אותך, לטובה.

"כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי"
בגמרא סנהדרין מסופר שרבי זירא גר בשכנות עם אנשים פשוטים וכשמת הם לחמו שיקבר אצלם ואח"כ אמרו האנשים שכל זמן שהיה בחיים זכותו הגנה עליהם אבל עכשיו שנפטר זכותו לא מגינה עליהם וחזרו בתשובה.
ואם – כן, משמע שמיתת צדיק מעוררת את האנשים לשוב בתשובה, ומדוע אמר משה רבינו "ואף כי אחרי מותי"? אדרבה, לאחר מותו יתעוררו לשוב בתשובה!
והפשט הוא שמיתת צדיק מעוררת את הבריות באותו הדור ולא בדורות האחרים שלא זוכרים ומשה רבינו התכוון לדורות הבאים.
אך אומרים בשם הבן איש חי כי ישנם שני סוגי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. יש שאינם שומרים מתוך בורות, הרגל, השפעת הסביבה וכשהם רואים צדיק שנפטר מתעוררים לשוב בתשובה באמרם עכשיו אין מי שיגן עלינו.
אבל יש הכופרים וממרים את ה'. מיתת צדיק לא מעוררת אותם ולכן דייק משה רבינו בדבריו ממרים הייתם.

תרועת עמו ישראל ברחמים
סיפר הרב, שבשנות נערותו התפלל בראש השנה בשכונת הבוכרים בבית כנסת מסוים שאליו הוזמן לתקוע "בעל תוקע" מומחה. כשניגש התוקע לקיים מצוות היום, תקיעת שופר, בירך את הברכה, ואין קול ואין תרועה. מנסה ומנסה, ולא נשמע קול השופר. בקרב המתפללים כבר מסמנים איש לרעהו האם יש מישהו אחר היודע לתקוע בשופר, ובמקום שאין אנשים, העלו את הרב לנסות לתקוע. הרב ניגש, ומייד קול השופר נשמע ועלה. לאחר שתקע הרב כמה תקיעות, כדי שלא יהא הפסק בין הברכה לתקיעות, החל הרב עושה את עצמו כאילו אינו מצליח לתקוע, מרוב רגישותו ורחמיו על אותו בעל תוקע היושב מבויש ונבוך. הרב אמר לעצמו, שאולי היה איזה מחסום וקטרוג, ועכשיו שנפתח השער גם הוא יצליח לתקוע, וסימן לו הרב שיעלה ויבוא לתקוע, ועלה והצליח להמשיך את התקיעות.
כחמישים שנה לאחר אותו מעשה, כשהרב הוציא לאור עולם את מחזור התפילה "קול יעקב" לראש השנה, כתב בו הרב לפני תקיעת שופר, להיזהר לא לבייש מי שלא מצליח לתקוע, כי ייתכן שזה בגלל אחד מהמתפללים ולא באשמת התוקע. ומאידך, מי שאירע לו כך, ימחל על כבודו וייתן לאחרים לתקוע.

ערב ראש השנה - מתוך הספר הלכות חגים
א. ערב ראש השנה הוא היום האחרון בשנה, והזדמנות אחרונה לעשות תשובה לפני יום הדין. זהו יום של חשבון נפש על השנה שחלפה, ויום של הכנות לשנה החדשה. דיני יום זה שונים מכל ימי חודש אלול, ורבים נוהגים לצום בו וללכת להתפלל על קברי צדיקים אולי ירחם ה'
ב. בערב ראש השנה יעסוק בתורה ובמצוות ובתשובה, ויקדים לבקש מחילה מחביריו על מה שעבר ופגע בהם, ולא ימתין עד ערב יוהכ"פ.
ג. מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה לכבוד יום־טוב. וטוב שיקצוץ האדם את ציפורניו ביום זה בהקפדה יתירה על כל יום שלא יהיו עודפות על הבשר. ויזהר להסתפר ולהתגלח קודם חצות היום. \שו"ע תקפא סע' ד, בא"ח ניצבים ג\.
ד. כל השנה כולה ובפרט בערב ראש השנה כשאדם מסתפר יכווין להעביר כוחות הדינים ולקיים מצוות הפאות. ויש אומרים שיכווין שלא להקיף פאות הראש ושלא להשחית פאות הזקן ומצוות "ביומו תתן שכרו" ומצוות "לא תלין פעולת שכיר איתך". מי שמתגלח בביתו יכווין רק לקיים המצווה שלא להשחית פאת הראש והזקן. \בא"ח שם\.
ה. לובשים בגדי שבת בראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסד ה' יתברך שמו שיוציא לאור משפטנו. ויש משתדלים ללבוש בגדי לבן. אך לא בגדי משי ורקמה. \כה"ח תקפא ס"ק עט. מ"ב שם ס"ק כה\.
ו. שליח הציבור שיתפלל בימים נוראים וכן התוקע צריכין לפרוש שלשה ימים לפני ראש השנה מכל דבר המביא לידי טומאה, וילמדו כפי יכולתם פירושי התפילות והפיוטים והלכות תקיעות, וגם ילמדו ספרי מוסר המעוררים את לב האדם. וטוב שיעשה כן כל אדם לפני ימים נוראים אלו. \כה"ח תקפא ס"ק טל בשם הזוהר הקדוש\.
תפילה ז. אף על פי שבדרך כלל אין אומרים וידוי במנחה לפני יום שאין אומרים בו וידוי. אנו אומרים וידוי בתפילת מנחה של יום שלפני ערב ראש השנה, כיוון שאומרים גם סליחות בלילה שאחר כך. ואם חל ראש השנה ביום שני, אומרים "צדקתך" בשבת שלפני כן. \בא"ח
ח. בלילה של ערב ראש השנה אומרים "תיקון רחל", ואומרים וידוי בסליחות, ואם עלה השחר יש שלא אומרים נפילת אפיים, ואם אומרים סליחות אחרי הנץ החמה - לא אומרים וידוי. \בא"ח ניצבים ב\.
ט. מי שאמר סליחות במשך רוב חודש אלול אמר לפני עלות השחר, ובערב ראש השנה התעכב עד אחרי עלות השחר, יאמר נפילת אפים בסליחות אף על פי שכבר עלה השחר. \עיין מג"א תקפ"א ס"ק י"ג\.
י. אין תוקעים בתפילה ובסליחות בערב ראש השנה לא בלילה ולא ביום, לא בציבור ולא ביחיד, כדי להבדיל בין תקיעות חודש אלול שהן תקיעות של רשות לבין התקיעות של ראש השנה שהן חיוב מהתורה. \רמ"א תקפ"א סע' ג. בא"ח שם\.
יא. אם יש "תוקע" שרוצה להתאמן לקראת ראש השנה - יתקע בחדר סגור, שלא ישמע קולו בחוץ. \בא"ח שם כה"ח ס"ק עב ומשנ"ב ס"ק
יב. בשחרית ערב ראש השנה אין אומרים וידוי, ולא תחנון ונפילת אפיים. ולא למנצח", ולא "תפילה לדוד". ואין אומרים צידוק הדין.
יג. בערב ראש השנה נוהגים לעשות "התרת נדרים" אחרי הסליחות לפני התפילה, שכל מי שאינו מקיים את נדריו הוא בנידוי, וכל מי שהוא בנידוי אין תפילתו מקובלת עד ארבעים יום. \עיין כה"ח תקפא ס"ק יב, יט\. ועיין בתחילת הלכות חודש אלול דיני התרת נדרים בארוכה.
יד. יזהר מאד במנחה, שהיא התפילה האחרונה של השנה ומי שמתענה כל היום יאמר "עננו", אך אין אומרים "עננו" בחזרה. \עיין בא"ח
תענית
טו. יש נוהגים להתענות בערב ראש השנה. \עיין שו"ע שם סע' ב\, ומי שקיבל עליו תענית במנחה שקודם לכן, יתענה עד ליל החג, ויאמר "עננו" במנחה בתפילת הלחש של ערב חג. ויש מתענים רק עד אחר תפילת מנחה, שאז טועמין איזה דבר כדי שלא ליכנס ליום־טוב כשהוא בתענית, ומי שנוהג כך לא יאמר "עננו" בתפילה. ומי שחושש שהתענית תזיק לו או שיהיה חלש בערב ראש השנה - לא יתענה. \אחרונים.
טז. הרוצה לצום בערב ראש השנה ואינו ישן בלילה - יכול לאכול עד עמוד השחר. אם ישן וקם לפני עלות השחר - לא יאכל דבר אפילו לפני הסליחות, אמנם נהגו לשתות קפה או כל משקה אחר לפני עלות השחר. \כה"ח תקפא ס"ק סט, ע. בא"ח
יז. אם אחד המתענים צריך להשתתף בסעודת מצווה, יכול לאכול באותו יום ולהתענות ביום אחר במקומו. וכן אם יודע אחד המתענים שתהיה לו סעודת מצווה - יתענה מקודם יום אחד תמורתו. וצריך אדם לקבל תענית זו בתפילת מנחה שקודם התענית.
יח. גם אם יש עשרה שמתענים עד הלילה, לא יאמר שליח הציבור "עננו" בחזרת הש"ץ ולא יוציאו ספר תורה לקרוא פרשת "ויחל". \כה"ח
יט. מי שהיה רגיל להתענות כל שנה, ושנה אחת אינו יכול להתענות, יעשה התרת נדרים על מנהג זה. \עיין שו"ע יו"ד סימן ריד סע' א ופ"ת
טבילה
כ. טובלים בערב ראש השנה במקוה, כי הטהרה מועילה לשמיעת תפילתו של אדם. ויטבול אף על פי שלא ראה קרי מפני שטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש. \רמ"א סע' ד. כה"ח תקפ"א אות פ"ב\.
כא. טובלים חמש טבילות בערב ראש השנה; אחת, יכוין בשביל הטהרה. שנייה, לתיקון הכעס. שלישית, למתק הדין והגבורה בחסדים. רביעית, להעביר מעליו את לבושי החול, ויכווין גם כן "תכלה שנה וקללותיה". חמישית לקבל קדושת ראש השנה ויכווין גם כן "תחל שנה וברכותיה". ומי שאינו זוכר את כוונות הטבילה בפרטות, יטבול חמש פעמים ויכוין בטבילתו על פי מה שכתוב במחזורים ובספר זה. \בא"ח
כב. מי שהוא זקן וחולה ואינו יכול לטבול במקוה עיין לעיל הלכות שבועות מה יעשה.
תפילה על קברי צדיקים
כג. יש נוהגין לילך בערב ראש השנה להשתטח על קברי הצדיקים.ונותנים שם צדקה לעניים, ומרבים בתחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה שימליצו טוב בעדנו ביום הדין. ועוד כי מקום קבורת הצדיקים, הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מקובלת שם ביותר בהיותה על אדמת קודש. ויבקש האדם שיעשה הקב"ה חסד בזכות הצדיקים. אבל לא יתפלל אל המתים עצמם שלא יהיה ח"ו בכלל "ודורש אל המתים". \בא"ח ניצבים ב. כה"ח תקפא ס"ק צה משנ"ב
כד. אין לילך על קבר אחד שתי פעמים ביום אחד. אמנם אם חשב כך בלבבו בפעם הראשונה - מותר. \כה"ח שם ס"ק צו משנ"ב ס"ק כז\.
כה. מותר לקרוא תהלים ליד קברי צדיקים אך אסור להתפלל שם תפילת חיוב משום "לועג לרש". כמו כן אין להכנס לבית הקברות עם ציציות מגולות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il