- ספריה
- תפילה לאשה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
ככלל נשים חייבות במצוות כגברים, זולת מצוות עשה שהזמן גרמן, שמרובן נשים פטורות. וכפי שאמרו חכמים במשנה (קידושין כט, א):
"כל מצוות עשה שהזמן גרמא - אנשים חייבין ונשים פטורות".
ואלו הן מצוות העשה שהזמן גורם את חיובן ונשים פטורות מהן:
א. קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית (ובכללן זכירת יציאת מצרים, ע' טז, ג). ב. תפילין של ראש ותפילין של יד. ג. ציצית. ד. סוכה. ה. לולב. ו. שופר. ז. ספירת העומר 1 .
ויש מצוות עשה שהזמן גרמן שלמדנו בתורה שנשים חייבות בהן, ואלו הן:
א. אכילת מצה בליל פסח (פסחים מג, ב). ב. שמחת החג (פסחים קט, א). ג. קידוש של שבת (ברכות כ, ב). ד. תוספת עינוי ביום הכיפורים (סוכה כח, ב).
לדעת רוב הפוסקים גם ממצוות מדברי חכמים שהזמן גרמן נשים פטורות, שכל מה שתקנו חכמים כעין דיני התורה תקנו. לפיכך נשים פטורות מאמירת הלל בראש חודש. ויש אומרים שנשים חייבות במצוות שתקנו חכמים והזמן גרמן. ולכל הדעות במצוות שתקנו חכמים מפני הנס, חייבו גם את הנשים, שאף הן היו באותו הנס, והן:
א. ארבע כוסות בליל הסדר. ב. מקרא מגילה. ג. הדלקת נרות חנוכה 2 .
אבל בשאר המצוות, אין הבדל בין גברים לנשים, וכפי שמבואר בהמשך המשנה (קידושין כט, א):
"כל מצוות עשה שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין".
ונזכיר כמה מצוות לדוגמא: נשים חייבות כגברים בקביעת מזוזה, בהפרשת תרומות ומעשרות, בנתינת הלוואה וצדקה.
ועוד אמרו שם:
"כל מצוות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד האנשים והנשים חייבין".
למשל, נשים חייבות להיזהר כגברים מאיסורי חמץ בפסח, ומאכילה ושתייה ביום הכיפורים, ולמרות שהם איסורים שתלויים בזמן, כיוון שהן מצוות 'לא-תעשה', נשים חייבות בהן כגברים.
ויש כמה מצוות לא תעשה ששייכות לגברים בלבד, והן: 'בל-תקיף' את פאת הראש, ו'בל-תשחית' את הזקן בתער, ואיסור המיועד לכהנים זכרים שלא להיטמא למתים (קידושין שם) 3 .
בהמשך נבאר בעזרת ה' טעם להבדל שבין גברים לנשים במצוות עשה שהזמן גרמן.
האם נשים רשאיות לברך על מצוות שהזמן גרמן
אישה שרוצה להתנדב ולקיים מצוות עשה שהזמן גרמן יש לה שכר על כך אלא שאינו כשכר האיש. וכפי שאמר רבי חנינא: "גדול מצוּוה ועושה ממי שאינו מצוּוה ועושה" (קידושין לא, א). ובאר הריטב"א שטעם הדבר, כי מי שמצוּוה לקיים מצווה, השטן מקטרגו ויצר הרע מתאמץ יותר להפריעו, ולכן שכרו מרובה יותר, וכפי שאמרו "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג).
אלא שנחלקו הראשונים האם נשים רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן. לדעת הרמב"ם ועוד כמה ראשונים, אסור לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהרי אומרים בברכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" והיאך תאמר "וצוונו" כאשר לא נצטוותה, ויש בכך ברכה לבטלה. וכן פסק בעל השולחן ערוך (או"ח תקפט, ו), וכן המנהג הרווח אצל רוב יוצאות ספרד.
אולם לדעת רבנו תם ורוב הראשונים, נשים רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהרי מצוות אלו שייכות במידה מסוימת גם להן, עובדה שיש להן שכר על קיומן. ולגבי נוסח הברכה אין חשש, מפני שאין אומרים בברכה "וצווני" אלא "וצוונו", היינו את כלל ישראל, והאישה חלק מכלל ישראל, ולכן היא יכולה לשבח ולהודות לה' על הקדושה שקידש את ישראל, כפי שהיא באה לידי ביטוי במצווה הזו. וכן פסק הרמ"א, וכן מנהג כל יוצאות אשכנז 4 .
אבל ברכות של שבח והודאה שתלויות בזמן, כיוון שאין אומרים בהם "וצוונו", כמו ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, גם נשים ספרדיות יכולות לברך, ויש להן מצווה בזה. ואמנם יש מי שאומר שלפי מנהג הספרדים, כיוון שהנשים פטורות מאמירתן אינן רשאיות לומר את ברכתן, ולכן בבתי ספר שלומדות בהן בנות אשכנזיות וספרדיות, חובה על המורות להדריך את הספרדיות שלא לומר את חתימת הברכות של פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע (הרב עובדיה יוסף). מכל מקום למעשה דעת פוסקים רבים, שגם למנהג ספרדים מותר ומצווה לנשים לברך על פסוקי דזמרה, הואיל והן ברכות של שבח והודיה, וכן המנהג הרווח. ולכן המורות אינן צריכות להדריך את הספרדיות לנהוג אחרת מהאשכנזיות, ובמיוחד שהדבר גורם לבלבול בכיתה 5 .
מוסף והלל
מצווה מהתורה להקריב בימים מיוחדים קרבנות ציבור נוספים לכבוד קדושת היום, והם נקראים 'מוספים', וכנגד קרבנות המוסף תקנו חכמים להתפלל באותם ימים תפילת מוסף. ואלו הם הימים: שבתות, ראשי חודשים, ימים טובים וחול המועד.
נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות להתפלל מוסף. יש אומרים שהואיל וגם בתפילת מוסף מבקשים רחמים, הרי שהיא כשאר תפילות החובה, שלדעת הרמב"ן נשים חייבות בהן. ועוד שהואיל ונתקנו לכבוד קדושת היום, כשם שנשים מצוות לומר קידוש בשבת כך צריכות להתפלל מוסף (מגן גיבורים). ויש אומרים, שהואיל ותפילת מוסף תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה (צל"ח). למעשה, הואיל וזו מצווה מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, ואין חובה לנשים להתפלל מוסף, והרוצה להתפלל רשאית ויש לה בזה זכות. ובראש השנה ויום הכיפורים ראוי שכל אישה תתפלל מוסף, מפני שעיקר בקשת הרחמים של הימים הנוראים בתפילת מוסף 6 .
תקנו חכמים לגברים לומר הלל בחגים ובחנוכה. וכן נוהגים לומר הלל בראשי חודשים. וכיוון שאמירת ההלל תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה, והרוצה לומר הלל תבוא עליה ברכה. אלא שכפי שלמדנו, למנהג ספרד לא תברך, ולמנהג אשכנז רשאית לברך על ההלל 7 .
קריאת התורה
לכל הדעות נשים פטורות מקריאת התורה בימי חול ובחגים, אולם בשבת, לדעת בעל המגן אברהם (רפב, ו), נשים חייבות לשמוע את קריאת התורה, שתקנו חכמים שישמעו את כל התורה בכל שנה. אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים, נשים פטורות משמיעת קריאת התורה בשבת, מפני שזו מצווה שתלויה בזמן. וכן הלכה. אלא שאישה שיכולה, טוב שתשמע את קריאת התורה בשבת, מפני שלכל הדעות, אף שהיא פטורה, אם תשמע תקיים מצווה ויש לה בזה זכות 8 . (המחלוקת אם אישה חייבת בשמיעת פרשת זכור תבואר בהמשך כג, ה).
בעת הגבהת התורה, מצווה על הגברים והנשים לראות את הכתב ולכרוע, ולומר "וזאת התורה" וכו' (שו"ע או"ח קלד, ב). יש נוהגות להחמיר, שבזמן שהן רואות דם נידה אינן מסתכלות בספר התורה, ויש מקילות. הרוצה להקל רשאית, מפני שמעיקר הדין אין בזה איסור 9 .
^ 1. יש עוד מספר מצוות שנשים פטורות מהן מסיבות אחרות, והן: א) תלמוד תורה (הכוונה לשם לימוד אבל כדי לחיות חיי תורה חייבות ללמוד, כמבואר בהמשך פרק ז, ב). ב) כתיבת ספר תורה. ג) קידושין. ד) פריה ורביה. (שתי אלו מתקיימות באופן אקטיבי על ידי האיש). ה) מילה. ו) פדיון הבן. ודברים אלו על פי הרמב"ם בספר המצוות סוף מניין עשין, מצ' רמח. אמנם יש חילוקי דעות בחלק מהדינים, לדוגמא לדעת השאגת אריה ל"ה, נשים חייבות בכתיבת ספר תורה.
^ 2. לשאילתות, תוס', ר"ן, ריטב"א רע"א ועוד, נשים פטורות ממצוות מדרבנן שהזמן גרמן. לרש"י ור"ת והמנהיג, נשים חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן שחכמים תקנו. וע' בהליכות ביתה ע' 36-38.
^ 3. המשנה בקידושין עוסקת במצוות פרטיות אישיות שנוהגות כיום, אבל ישנן עוד מצוות כלליות שיש בהן הבדל בין גברים לנשים, כמצוות העדות שמחויבים בה הגברים, וכמצוות המלחמה לכיבוש הארץ ששייכת לגברים, אף שגם נשים מצוות לסייע לה.
לעומת זאת מצוות נידה שייכת לנשים בלבד. ובמצוות חלה והדלקת נר בערב שבת יש לאישה זכות ראשונה לקיים את המצווה לפני האיש.
^ 4. כפי הנראה המנהג הרווח היה שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, וכך דעת ר"ת (תוס' ר"ה לג, א, עירובין צו, א), וכ"כ הרז"ה, וכן נהגו בצרפת ואשכנז ופרובנס. וכן דעת רי"ץ גיאות מראשוני הספרדים, וכן כתבו הרמב"ן קידושין לא, א, הר"ן והרשב"א והריטב"א והמאירי. ועוד רבים. לעומת זאת הסוברים שלא לברך נראה שבאים מחמת טענות הלכתיות שונות ולא מחמת מנהג, וכ"כ הרמב"ם ואחריו הסמ"ג ואור זרוע, שהיאך יאמרו "וצוונו". וכן דעת הראב"ד ואור זרוע, שסוברים שהלכה כת"ק שאין לנשים מצווה בזה, וממילא אסור להן לברך. וכ"כ רבי ישעיה הראשון, מפני שסובר שאם יברכו יעברו על בל תוסיף.
למעשה השו"ע (תקפט, ו) שנוהג לחשוש יותר לספק ברכה, הורה שלא יברכו, והרמ"א פסק על פי המנהג הרווח באשכנז שיברכו. ואף שהשו"ע הורה שלא יברכו, לא מעט פוסקים ספרדים כתבו על פי המנהג, שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן, וכ"כ החיד"א לגבי ברכה על נטילת לולב, וכ"כ זכור לאברהם, והובאו דבריהם בכה"ח יז, ד, ותקפט, כג. וכ"כ ברב פעלים ח"א סו"י יב, לעניין לולב. וכן נהגו במשפחת הרב עובדיה הדאיה ז"ל. וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ב עב, ג, שרשאיות לברך. וע' בהליכות ביתה ע' 57-62. וע' ביחו"ד א, סח, וביבי"א ח"א לט-מב, וח"ה מג, שחיזק מאוד את מנהג ספרד שלא לברך, ואף הזכיר שיש מפוסקי אשכנז שהורו שלא לברך, ומהם החכם צבי והדברי חיים. ע"כ. וראוי שכל עדה תמשיך לנהוג כמנהגיה עד הכרעת הסנהדרין הגדולה שתקום בעז"ה במהרה בימינו.
^ 5. ביחו"ד ג, ג, פסק שאין לנשים ספרדיות לברך ברכות פסוד"ז, וכ"כ ביבי"א ב, ו, לגבי ברכות ק"ש. והרחיב בזה בשארית יוסף ח"ב ע' קמו, מפני שדינן כדין ברכות על מצוות שהזמן גרמן. אבל לדעת פוסקים ספרדים רבים יש הבדל בין ברכות על מצוות ובין ברכות שבח והודאה, ולא רק שמותר לברכן אלא אף טוב שנשים יברכום, וכ"כ בכה"ח ע, א. וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ב ע' מ"ד, וכתב שכך הורה הרב עזרא עטייא ז"ל ראש ישיבת פורת יוסף. וכן הורה הרב עובדיה הדאיה ז"ל, וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ג סג, ה. וכ"כ בהליכות שלמה ז, ב, ובציץ אליעזר ט, ב. וכן מורה הרב מרדכי אליהו שליט"א. וכך נהגו נשים צדקניות, וכן נוהגים ברוב בתי הספר. והואיל והדבר מוסכם על רוב ככל הפוסקים האשכנזים, כמבואר בשו"ע הרב ע, א, וערוה"ש ע, א. ובמ"ב ע, ב, אף מביא דעה שנשים חייבות בפסוד"ז. וכך גם דעת רבים מהפוסקים הספרדים, שטוב שנשים יברכו ברכות אלו. לפיכך, כדי שלא להרבות בשינויים בין הבנות ומחלוקות בין העדות, ראוי להורות לכולן לברך. ועוד, שאין אומרים ספק ברכות להקל במקום שיש מנהג. אמנם בנות שיודעות כי מנהג ביתם להקפיד שהנשים לא יברכו ברכות אלו, יקפידו על כך לעצמן. וכל זמן שאינן יודעות שנהגו להקפיד על כך, ינהגו כשאר בנות הכיתה.
ונלענ"ד שככלל, במקום שחיים ביחד בני כל העדות, כאשר ישנה מחלוקת בין מנהגי העדות, יש להורות לכל עדה כמנהגה, ואין לומר שהולכים אחר רוב הפוסקים. אולם כאשר בעדה אחת הדין מוסכם ובשנייה מחלוקת, יש להורות על פי הרוב כדי שלא להרבות מחלוקות.
^ 6. אפשר לתלות את המחלוקת בדעת הרמב"ן והרמב"ם, שלרמב"ן נשים חייבות בכל התפילות שתקנו חכמים ובכללן מוסף, ולרמב"ם חייבות רק בתפילה אחת ביום, אבל ממוסף, שהזמן גורם, פטורות. ואפשר לומר שגם לרמב"ן נשים פטורות, מפני שעיקר המוסף במקום הקרבן ולא כרחמים, ורק בתפילות שעיקרן לרחמים נשים חייבות. ועוד שהואיל והיו מקריבים את המוסף מתרומת מחצית השקל, ונשים פטורות מנתינת מחצית השקל, ממילא פטורות גם ממוסף. ומנגד אפשר לומר שגם במוסף אנו מבקשים רחמים, ונשים שייכות לזה כגברים. ועוד שגם הנשים היו מתכפרות בקרבן מוסף, ולכן אף הן צריכות להתפלל מוסף. וספק דרבנן להקל, ולכן אין נשים חייבות במוסף, ואם ירצו יוכלו להתפלל. (אמנם בילקוט יוסף ח"א ע' קפז, כתב שטוב שישמעו את התפילה מהחזן, מפני שאלו ברכות התלויות בזמן, ולשיטתו אף שאין אלו ברכות המצוות יש לחוש לברכה לבטלה. ואע"פ כן הסכים שאם מתפללות בעצמן יש להן על מה לסמוך. ובמיוחד במוסף של ימים נוראים ונעילה. ובכה"ח רפו, ז, כתב שהמנהג שנשים מתפללות מוסף כמו שחרית). וע"ע בהליכות ביתה ו, ו.
^ 7. ע' לעיל ב, 9, וכפי שכתבתי שם, גם בין הפוסקים הספרדים יש סוברים שנשים רשאיות לברך. לעומת זאת גם בין הפוסקים האשכנזים יש אומרים שעדיף שלא תברך, וכ"כ היעב"ץ וישועות יעקב תכב, ו. וע' הליכות ביתה ח, ז, ובהערות. וע' להלן כג, 9.
^ 8. מגילה כג, א: "הכל עולין למנין שבעה, אפילו קטן ואפילו אישה, אבל אמרו חכמים אישה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור". וכתב המגן אברהם רפב, ז, שמזה שנשים מצטרפות מעיקר הדין למניין שבעת העולים, משמע שאף הן חייבות בקריאת התורה. וכן מבואר במס' סופרים יח, ד, ומשמע שאף בהפטרה חייבות. ואף שנשים אינן חייבות בתלמוד תורה, תקנו לדעתו את הקריאה גם לנשים כדי שישמעו את כל התורה, כדוגמת חיובן בהקהל. אמנם רוה"פ חולקים עליו, ויש שבארו שהכוונה שרצוי שישמעו אבל אינן מחויבות. וכך משמע מהתוס' והרא"ש ועוד ראשונים, כמובא בהליכות ביתה ט, הערה ג (וע"ש ט, א-ב שסיכם את הסוגיה). וכ"כ במור וקציעה וערוה"ש רפב, יא. ובמ"ב יב, הוסיף שיש מקומות שנשים נוהגות לצאת מביהכ"נ בשעת קריאת התורה.
^ 9. כתב הרמ"א או"ח פח, א, שיש נשים שנהגו שבעת שהן רואות דם נידה אינן נכנסות לביהכ"נ (ומשפסק הדם אף שלא טבלו לא החמירו). ויש שהתירו הכל, וכן עיקר. אמנם המנהג להחמיר, ורק בימים נוראים נהגו הכל להיכנס לביהכ"נ. וכתב במ"ב פח, ז, שהמנהג שנכנסות לבית הכנסת אבל אינן מסתכלות על ספר התורה בשעת הגבהתו. ומעיקר הדין ברור שמותר לנדה לראות את ספר התורה, וכמו שכתב בשו"ע יו"ד רפב, ט, שכל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו. ונשים רבות נוהגות כך לכתחילה, וגם בעת נידתן מסתכלות על התורה בעת הגבהתה. יעויין בילקוט יוסף ח"א ע' קלה. וע' בהמשך ט, ז, 5.
^ 2. לשאילתות, תוס', ר"ן, ריטב"א רע"א ועוד, נשים פטורות ממצוות מדרבנן שהזמן גרמן. לרש"י ור"ת והמנהיג, נשים חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן שחכמים תקנו. וע' בהליכות ביתה ע' 36-38.
^ 3. המשנה בקידושין עוסקת במצוות פרטיות אישיות שנוהגות כיום, אבל ישנן עוד מצוות כלליות שיש בהן הבדל בין גברים לנשים, כמצוות העדות שמחויבים בה הגברים, וכמצוות המלחמה לכיבוש הארץ ששייכת לגברים, אף שגם נשים מצוות לסייע לה.
לעומת זאת מצוות נידה שייכת לנשים בלבד. ובמצוות חלה והדלקת נר בערב שבת יש לאישה זכות ראשונה לקיים את המצווה לפני האיש.
^ 4. כפי הנראה המנהג הרווח היה שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, וכך דעת ר"ת (תוס' ר"ה לג, א, עירובין צו, א), וכ"כ הרז"ה, וכן נהגו בצרפת ואשכנז ופרובנס. וכן דעת רי"ץ גיאות מראשוני הספרדים, וכן כתבו הרמב"ן קידושין לא, א, הר"ן והרשב"א והריטב"א והמאירי. ועוד רבים. לעומת זאת הסוברים שלא לברך נראה שבאים מחמת טענות הלכתיות שונות ולא מחמת מנהג, וכ"כ הרמב"ם ואחריו הסמ"ג ואור זרוע, שהיאך יאמרו "וצוונו". וכן דעת הראב"ד ואור זרוע, שסוברים שהלכה כת"ק שאין לנשים מצווה בזה, וממילא אסור להן לברך. וכ"כ רבי ישעיה הראשון, מפני שסובר שאם יברכו יעברו על בל תוסיף.
למעשה השו"ע (תקפט, ו) שנוהג לחשוש יותר לספק ברכה, הורה שלא יברכו, והרמ"א פסק על פי המנהג הרווח באשכנז שיברכו. ואף שהשו"ע הורה שלא יברכו, לא מעט פוסקים ספרדים כתבו על פי המנהג, שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן, וכ"כ החיד"א לגבי ברכה על נטילת לולב, וכ"כ זכור לאברהם, והובאו דבריהם בכה"ח יז, ד, ותקפט, כג. וכ"כ ברב פעלים ח"א סו"י יב, לעניין לולב. וכן נהגו במשפחת הרב עובדיה הדאיה ז"ל. וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ב עב, ג, שרשאיות לברך. וע' בהליכות ביתה ע' 57-62. וע' ביחו"ד א, סח, וביבי"א ח"א לט-מב, וח"ה מג, שחיזק מאוד את מנהג ספרד שלא לברך, ואף הזכיר שיש מפוסקי אשכנז שהורו שלא לברך, ומהם החכם צבי והדברי חיים. ע"כ. וראוי שכל עדה תמשיך לנהוג כמנהגיה עד הכרעת הסנהדרין הגדולה שתקום בעז"ה במהרה בימינו.
^ 5. ביחו"ד ג, ג, פסק שאין לנשים ספרדיות לברך ברכות פסוד"ז, וכ"כ ביבי"א ב, ו, לגבי ברכות ק"ש. והרחיב בזה בשארית יוסף ח"ב ע' קמו, מפני שדינן כדין ברכות על מצוות שהזמן גרמן. אבל לדעת פוסקים ספרדים רבים יש הבדל בין ברכות על מצוות ובין ברכות שבח והודאה, ולא רק שמותר לברכן אלא אף טוב שנשים יברכום, וכ"כ בכה"ח ע, א. וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ב ע' מ"ד, וכתב שכך הורה הרב עזרא עטייא ז"ל ראש ישיבת פורת יוסף. וכן הורה הרב עובדיה הדאיה ז"ל, וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ג סג, ה. וכ"כ בהליכות שלמה ז, ב, ובציץ אליעזר ט, ב. וכן מורה הרב מרדכי אליהו שליט"א. וכך נהגו נשים צדקניות, וכן נוהגים ברוב בתי הספר. והואיל והדבר מוסכם על רוב ככל הפוסקים האשכנזים, כמבואר בשו"ע הרב ע, א, וערוה"ש ע, א. ובמ"ב ע, ב, אף מביא דעה שנשים חייבות בפסוד"ז. וכך גם דעת רבים מהפוסקים הספרדים, שטוב שנשים יברכו ברכות אלו. לפיכך, כדי שלא להרבות בשינויים בין הבנות ומחלוקות בין העדות, ראוי להורות לכולן לברך. ועוד, שאין אומרים ספק ברכות להקל במקום שיש מנהג. אמנם בנות שיודעות כי מנהג ביתם להקפיד שהנשים לא יברכו ברכות אלו, יקפידו על כך לעצמן. וכל זמן שאינן יודעות שנהגו להקפיד על כך, ינהגו כשאר בנות הכיתה.
ונלענ"ד שככלל, במקום שחיים ביחד בני כל העדות, כאשר ישנה מחלוקת בין מנהגי העדות, יש להורות לכל עדה כמנהגה, ואין לומר שהולכים אחר רוב הפוסקים. אולם כאשר בעדה אחת הדין מוסכם ובשנייה מחלוקת, יש להורות על פי הרוב כדי שלא להרבות מחלוקות.
^ 6. אפשר לתלות את המחלוקת בדעת הרמב"ן והרמב"ם, שלרמב"ן נשים חייבות בכל התפילות שתקנו חכמים ובכללן מוסף, ולרמב"ם חייבות רק בתפילה אחת ביום, אבל ממוסף, שהזמן גורם, פטורות. ואפשר לומר שגם לרמב"ן נשים פטורות, מפני שעיקר המוסף במקום הקרבן ולא כרחמים, ורק בתפילות שעיקרן לרחמים נשים חייבות. ועוד שהואיל והיו מקריבים את המוסף מתרומת מחצית השקל, ונשים פטורות מנתינת מחצית השקל, ממילא פטורות גם ממוסף. ומנגד אפשר לומר שגם במוסף אנו מבקשים רחמים, ונשים שייכות לזה כגברים. ועוד שגם הנשים היו מתכפרות בקרבן מוסף, ולכן אף הן צריכות להתפלל מוסף. וספק דרבנן להקל, ולכן אין נשים חייבות במוסף, ואם ירצו יוכלו להתפלל. (אמנם בילקוט יוסף ח"א ע' קפז, כתב שטוב שישמעו את התפילה מהחזן, מפני שאלו ברכות התלויות בזמן, ולשיטתו אף שאין אלו ברכות המצוות יש לחוש לברכה לבטלה. ואע"פ כן הסכים שאם מתפללות בעצמן יש להן על מה לסמוך. ובמיוחד במוסף של ימים נוראים ונעילה. ובכה"ח רפו, ז, כתב שהמנהג שנשים מתפללות מוסף כמו שחרית). וע"ע בהליכות ביתה ו, ו.
^ 7. ע' לעיל ב, 9, וכפי שכתבתי שם, גם בין הפוסקים הספרדים יש סוברים שנשים רשאיות לברך. לעומת זאת גם בין הפוסקים האשכנזים יש אומרים שעדיף שלא תברך, וכ"כ היעב"ץ וישועות יעקב תכב, ו. וע' הליכות ביתה ח, ז, ובהערות. וע' להלן כג, 9.
^ 8. מגילה כג, א: "הכל עולין למנין שבעה, אפילו קטן ואפילו אישה, אבל אמרו חכמים אישה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור". וכתב המגן אברהם רפב, ז, שמזה שנשים מצטרפות מעיקר הדין למניין שבעת העולים, משמע שאף הן חייבות בקריאת התורה. וכן מבואר במס' סופרים יח, ד, ומשמע שאף בהפטרה חייבות. ואף שנשים אינן חייבות בתלמוד תורה, תקנו לדעתו את הקריאה גם לנשים כדי שישמעו את כל התורה, כדוגמת חיובן בהקהל. אמנם רוה"פ חולקים עליו, ויש שבארו שהכוונה שרצוי שישמעו אבל אינן מחויבות. וכך משמע מהתוס' והרא"ש ועוד ראשונים, כמובא בהליכות ביתה ט, הערה ג (וע"ש ט, א-ב שסיכם את הסוגיה). וכ"כ במור וקציעה וערוה"ש רפב, יא. ובמ"ב יב, הוסיף שיש מקומות שנשים נוהגות לצאת מביהכ"נ בשעת קריאת התורה.
^ 9. כתב הרמ"א או"ח פח, א, שיש נשים שנהגו שבעת שהן רואות דם נידה אינן נכנסות לביהכ"נ (ומשפסק הדם אף שלא טבלו לא החמירו). ויש שהתירו הכל, וכן עיקר. אמנם המנהג להחמיר, ורק בימים נוראים נהגו הכל להיכנס לביהכ"נ. וכתב במ"ב פח, ז, שהמנהג שנכנסות לבית הכנסת אבל אינן מסתכלות על ספר התורה בשעת הגבהתו. ומעיקר הדין ברור שמותר לנדה לראות את ספר התורה, וכמו שכתב בשו"ע יו"ד רפב, ט, שכל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו. ונשים רבות נוהגות כך לכתחילה, וגם בעת נידתן מסתכלות על התורה בעת הגבהתה. יעויין בילקוט יוסף ח"א ע' קלה. וע' בהמשך ט, ז, 5.
מתנות בחינם
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
ראיית המבט השלם
איך ללמוד גמרא?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
מה הייעוד של תורת הבנים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת