חג הסוכות התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות כלליות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסנת בת יפה

8 דק' קריאה

מידות האדם על-פי מידות הסוכה
הגמרא במסכת סוכה (דף מ"ה ע"ב) לומדת מהפסוק: "עצי שטים עֹמדים", שכל המצוות צריכות להיות כדרך גדילתן. ומפרש רש"י, שמדובר על מצוות כמו קרשי המשכן ועמודיו וכן כמו לולב, הדס וערבה.
שאל על כך מרן הבן איש חי (בן יהוידע סוכה דף פ' ע"ג), מה העניין שיהיו המצוות דווקא "כדרך גדילתן"? מה זה משנה אם יהיו כך או אחרת? אלא, שבמילה "מצווה" רמוז שם הוי"ה בא"ת-ב"ש, כך: מ"צ – הם י"ה בא"ת-ב"ש, וביחד עם הסיומת – ו"ה, מתקבל שם הוי"ה. הדבר מלמדנו שהמצווה צריכה להיות שלמה במחשבה, בכוונה, בדיבור ובמעשה, הרמוזים על דרך הסוד בשם הוי"ה.
על דרך זו אפשר לבאר, שדין זה שהמצוות צריכות להיות "כדרך גדילתן", בא לרמוז לנו על דרך ההתפתחות הרוחנית של האדם. צריך האדם שיהיה ראשו למעלה, כדרך גדילתו, ולא ההיפך, חלילה. האדם תמיד צריך לשאוף לגובה רוחני, לשמים, לעניינים הרוחניים. ולא ישאף חלילה לארץ, לגשמיות. כך היא דרך הצמיחה הנכונה של האדם, מלמטה למעלה, ולא כדרך עמי-הארצות שדרך צמיחתם הפוכה.

מעט-מעט
המשנה (סוכה פ"א מ"א) אומרת, שסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה – פסולה. ואם היא למטה מעשרה טפחים – פסולה. ועוד אומרת שם המשנה, שסוכה שחמתה מרובה מצילתה – פסולה.
הרמב"ם (הל' דעות פ"ג הל' א') כתב, שאדם לא יהיה בעל גאווה, ולא יהיה שפל עד לכדי שילבש בגדים בזויים, אלא ילבש בגדים מכובדים.
אם נחבר את דברי המשנה ודברי הרמב"ם, על מה שכתב בענייני הגאווה, נוכל לראות חיבור עמוק ונפלא: "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה" – רמז לאדם, שלא ירים עצמו ויתגאה. "למטה מעשרה טפחים פסולה" – רמז לאדם, שלא יהיה שפל יותר מדי ושלא יבזה את עצמו. "סוכה שחמתה מרובה מצילתה, פסולה" – אדם שחמתו, כעסו, מרובה מהצל, הקרירות שלו – הוא פסול. על האדם להתפלל, שכשם שקיים מצוות סוכה כהלכתה, שצילתה מרובה מחמתה, כך יזכה במשך השנה שלא יכעס הרבה.
ומדוע שלא יתפלל האדם שלא יכעס כלל? אלא, על זה נאמר: "מעט מעט אגרשנו מפניך" (שמות כ"ג, ל') – העלייה במדרגות המידות צריכה להיות מדרגה אחר מדרגה, שכידוע הוא, שאם מנסים להפסיק לכעוס ברגע, אם מנסים לעלות את כל המדרגות בקפיצה אחת – כך גם הנפילה היא קשה וכואבת, מתגלגלים מכל המדרגות בהן עלינו, ואז להתחיל מהתחלה זה מייאש. על כן, על האדם לעלות במדרגות המידות לאט-לאט, "מעט-מעט", ועל-ידי שימעיט בכעס – יוכל להינצל ממידה זו לגמרי.

שינה בסוכה - ספר הלכות חגים
כה. אדם חייב לישון בסוכה, וחמורה השינה בסוכה יותר מאכילה כיוון שאכילת ארעי מחוץ לסוכה מותרת ואילו שינת ארעי אסורה, שאדם אוכל לפעמים מחוץ לביתו, אך אינו ישן מחוץ לביתו. ויש מקילין בזה, ואין להם על מה שיסמוכו. \שו"ע תרלט סע' ב משנ"ב ס"ק יא כה"ח
כו. ילדים פיקחים מגיל חמש ומעלה חייב אביהם לחנכם במצוות סוכה באכילה ובשינה. וילדים רגילים חייבים מגיל שש. ויש מקילין ואומרים שילד חריף חייב מגיל שש ורגיל מגיל שבע. \בא"ח האזינו יא שו"ע תרמ סע' ב והחונים עליו\.
כז. אם אי אפשר לישון בסוכה מחמת קור נקרא "מצטער" ופטור מהסוכה, ובלבד שבבית יותר חם לו \רמ"א תרלט סע' ב\. ודבר זה שכיח באירופה וברוסיה. אבל בארץ ישראל הקור אינו גדול בימי סוכות בדרך כלל, ואפשר לישון בסוכה.
כח. סוכה שאינה בנויה היטב ולכן לא ניתן לישון בה,יש אומרים שאיןהיא כשרה אפילו לא לאכילה, אך אין פוסקים כן ובדיעבד הסוכה כשרה.
ל. לעניין שינה בסוכה גם גשמים מועטין גורמים צער, ו"מצטער פטור מן הסוכה".
לא. אם יצא לביתו ושכב לישון ואחר כך פסקו הגשמים, או שמתחילה שכב בביתו לישון מפני הגשמים ואחר כך פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבוקר. אמנם אם התעורר אחרי עמוד השחר ורוצה להמשיך לישון, יש אומרים שחייב לילך לסוכה. \שו"ע סע' ז משנ"ב ס"ק לט כה"ח שם ס"ק פז\.
לב. כשאדם ישן בסוכה קטנה שאין כל גופו יכול להכנס בתוכה, יקפיד שראשו ורובו יהיו בתוך הסוכה. ואף אם רגליו אינן תחת הסכך, הריהו ישן בסוכה \עיין שו"ע תרלד סע' ב\.
לג. מי שרואה את חבירו מתנמנם מחוץ לסוכה, צריך לעורר אותו, כיוון שאסור לישון שינת עראי מחוץ לסוכה. \בא"ח האזינו ח\.
החייבים והפטורים
לד. נשים - אינן חייבות ב"מצוות עשה שהזמן גרמא", ואם הן מקיימות אותן הן מקבלות שכר כ"מי שאינו מצווה ועושה". ובגלל ערכה המיוחד של מצוות סוכה מצווה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה. \כה"ח תרמ ס"ק ה. יפה ללב ב, סי' א\.
לה. אין הנשים יכולות לברך על מצוות שאינם חייבות בהן ולא נהגו לברך עליהן. ולכן נשים לא תברכנה על סוכה, שופר וכדו', אך על לולב נהגו הנשים לברך \שו"ע תרמ סע' א ונו"כ. כה"ח תקפט ס"ק כג\. ולדעת הרמ"א נשים נהגו לברך ומברכות על אכילה בסוכה בשיעור שגברים מברכים עליו. \רמ"א תקפט, משנ"ב תרמ ס"ק א, בא"ח האזינו יא\.
לו. ילדים - קטנים מאוד פטורים מהסוכה. ילד פיקח שיודע לאכול ולהתלבש לבד, מבן חמש שנים ומעלה, חייבים הוריו לחנכו שיאכל בסוכה. וילדים רגילים חייבים מגיל שש. ויש מקילין ואומרים שילד חריף חייב מגיל שש ורגיל מגיל שבע, ואפילו אין אביו בביתו חייבת אימו לחנכו שיאכל בסוכה \בא"ח האזינו יא. כה"ח תרמ ס"ק יא משנ"ב ס"ק ד-ה\.
לז. חולה שיש בו סכנה ומשמשיו - פטורים מסוכה גם בשעה שאינו צריך להם כל כך. ואם אין בחולה סכנה, אין המשמשין פטורין, אלא בשעה שהוא צריך להם. \שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם ס"ק טוב משנ"ב ס"ק יא\.
לח. הולכי דרכים - ההולכים ביום - פטורין מן הסוכה ביום, כיוון שאין להם שהות לטרוח אחר סוכה וצריכין לילך לדרכם. אבל אם יכולים להכין לעצמם סוכה בדרך, או שיכולים למצוא סוכה בלי טורח - חייבים לישב בסוכה. בלילה כשהם במלון, צריכים לטרוח לישב בסוכה אפילו הוא במקום שאין שם סוכה. ואם יכולים לעשות סוכה במעט ממון - חייבים להשתדל שיהיה להם סוכה לישן בתוכה. \שו"ע שם סע' ח ונו"כ\.
לט. הולכי דרכים שהולכים בלילה, פטורין מן הסוכה גם בלילה וההולכים בכפרים לגבות חובות בחול המועד, אם אינם יכולין לעשות סוכה, יחמירו לחזור לבתיהם בכל לילה לקיים מצוות סוכה. או שיאכלו פת פחות מ"כביצה" \רמ"א שם סע' ח\.
מ. שלוחי מצווה - אפילו בלילה כשהם במלון, אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שלא נוח להם לישון בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן המצווה - פטורין מסוכה. אבל אם לא כן - חייבים. \שו"ע שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק סד\.
מא. חיילים - בבסיס קבע, חייבים בסוכה כמו כל אדם בביתו וצריכים לטרוח לבנות בתוך הבסיס סוכה לשינה ואכילה. \שו"ע שם סע' ט\.
מב. חיילים בפעילות מבצעית אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שלא נוח להם לישון בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן הפעילות - פטורין מסוכה. בלאו הכי - חייבים. \שו"ע שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק סד\.
מג. חיילים באיזור אויב או באיזור שיש בו חשש בטחוני, אינם רשאים לישון בסוכה אם היא מרוחקת מהמחנה. אמנם ישתדלו לבנותה בתוך המחנה לקיים את המצווה, ובמיוחד שמצווה מגינה על האדם בשעה שעוסק בה. \שו"ע, רמ"א שם סע' ד, ט\.
מד. שומרים - במחנה צבאי, שומרי מפעלים או איזורי בניה, אם אפשר להם לשמור את כל האיזור ממקום אחד, יעשו שם סוכה וישבו בה.
מה. משגיחי כשרות - במסעדות וכדו', שצריכים להיות במקום ההשגחה כל היום והלילה פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ואם יש שעה שאינם צריכים להיות שם - חייבים להיות בסוכה באותה שעה. אמנם אם הם משגיחים במקום שיש בו סוכה, והשגחתם לא תפגע מישיבתם בסוכה - חייבים לישב בסוכה. \עיין שו"ע שם\.
מו. בעלי חנויות וכדו' - שרגילים לאכול בחנות, חייבים לאכול בסוכה ויעשו להם סוכה קטנה ליד החנות או ישתמשו בסוכה של חבריהם בשעה שאוכלים. אם אין להם סוכה, יאכלו לחם פחות מ"כביצה". \54 גרם - כה"ח שם ס"ק ף ומשנ"ב ס"ק מו\.
מז. פועלים - העובדים במפעל ורגילים לאכול שם, ידרשו מבעל המפעל שיעשה להם סוכה לאכילה, ואם לא עשה להם סוכה, יאכלו לחם פחות מ"כביצה" \54 גרם - כה"ח שם ס"ק ף. עיין בהלכות "חול המועד" מתי מותר לעבוד\.

השמחים בייסורים
סיפר הרב על רבי שמואל עזראן ע"ה, אב"ד לעדת המערביים בירושלים, שבערוב ימיו סבל הרבה ייסורים עד שנפטר לבית עולמו. כשנערכה האזכרה לרב עזראן, היה רב אחד שהיה מקנטר כל רב שקם לדרוש ולדבר, והיה מקשה על דבריו וסותרם. בהגיע תורו של הרב, שהיה צעיר, לשאת את דברו, דחה הרב את ההזמנה ואמר: בשביל מה אדבר, אם רק יקשו קושיות ויסתרו את הדרשה? עד שאותו חכם הסכים לא להפריע. הרב התנה שיאמר דבר אחד קצר, ואותו הרב לא יפריע. קם הרב ודרש על "השמחים בייסורין עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". הקשה הרב: ומי שמח ממש כפשוטו כשבאים עליו ייסורים? אלא הכוונה שמדובר בצדיקים שיש להם מעלה כל כך גדולה בקיום המצוות, שאפילו שיש להם כל מיני ייסורים וחולאים, השמחה שלהם מקיום המצוות עולה על הכול ושוכחים את כל הכאב והצער. וזה היה המנוח. וסיפר הרב שהביא לפניו אתרוג שקנה לו לכבוד חג הסוכות שקרב ובא, ורבי שמואל שכב במיטתו באפיסת כוחות, ומייד כשהביא לו הרב את האתרוג ממש התגבר להתיישב והחל ללטף ולנשק את האתרוג, חפצא של מצווה, זה הפירוש על "השמחים בייסורים". אותו רב היה מרוצה ושמח מאוד מהחידוש הזה.

ולקחתם לכם
סיפר הרב, שפעם בחג הסוכות הגיע לבית הכנסת וראה שרק לו, לבנו שיחיה ולגבאי יש לולבים, וכל שאר המתפללים לא קונים ארבעת המינים, אלא סומכים עליהם. כשבאו לקחת מהרב את הלולב כדי לקיים את המצווה, רצה הרב לחנכם ועל כן אמר להם שייקחו מבנו את הלולב, שתהיה להם קצת בושה וייקחו מוסר וייקנו לעצמם ארבעת המינים.
ובעניין זה של קניית לולב לילדים אמר הרב, שצריך לקנות להם ארבעת המינים הכשרים לצאת בהם ידי חובה, ולא פסולים.

סוכה ולולב לעם סגולה
בסוכות תשבו שבעת ימים. סיפר הרב, כי בביקורו פעם בבסיס של משמר הגבול נפגש עם רב המחנה, וראה שם הרב את הפרגולה המיועדת לשמש גם לסוכה לחג. הרב, מחשש "גזירת תקרה", הסביר לרב המחנה שצריך להסיר חלק מהלוחות של הפרגולה ואז יהא ניתן להכשירה לסוכה. נאנח רב המחנה ואמר שהמפקד ודאי לא יסכים לכזה דבר. הרב אמר לו בהחלטיות: למה לא יסכים?! יסכים ויסכים! בדיוק עבר שם המפקד ומייד התעניין מי יסכים או לא יסכים, סיפרו לו ומייד אמר שהוא מוכן לפרק את כל הפרגולה ולעשות כל מה שצריך כדי להכשיר את הסוכה לחג. אמר הרב: אשריהם ישראל, ובזכות מצווה זו ועוד מצוות שעושים ישמרם ה'.

ארץ ישראל טהורה ומקוואותיה טהורים
ייזכר בטוב הרב נתן נתנזון (נתנאל בלשון הרב), "נוס" שיחיה, מנכ"ל המועצה הדתית בנימין. במהלך השנה היה נוס בונה מקוואות טהרה בכל נקודות היישוב החדשות ביישובים, וגם במקומות ש"נאסרה" שם כל בנייה, היה מסדר ובונה מקוואות טהרה לישראל. הרב היה מגיע לסיור חנוכת מקוואות בימי חול המועד פסח וסוכות, גם בזמני המאורעות הקשים. בעצם ביאתו למקומות הללו, היה הרב נוסך ביטחון ועידוד במתיישבים שקיבלו את פניו בשמחה ובדמעות. הרב היה בודק את המקוואות לכל פרטיהם, וכשגמר לחקור ולדרוש היה אומר: אם כך, זה "מקווה מהודר". הרב היה נושא דרשה לציבור בענייני המקום והזמן, ובתוך הדברים הביא את דברי הגמרא (שבת פ"ח) "למה נמשלו ישראל לתפוח? מה תפוח פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע". כך אשריהם היישובים, לפני שבונים ביישוב מבנה קבע מאבן לגור בו, לפני כל הבתים, הבניין הקבוע הראשון שבונים הוא מקווה טהרה, כשהם בעצמם גרים בקרוונים, דירת עראי, זה נקרא "פריו קודם לעליו"!
בזמן שהוקם היישוב חרשה בארץ בנימין, באו בשאלה לכבוד הרב: הממשלה אוסרת לבנות במקום, ויש שם הרבה משפחות צעירות ומקווה אין, ואין אישור לבנייה, מה יעשו? הרב בירך אותם שלא יצטרכו למקווה, ופלא היה שכל תושבות המקום נהיו בהריון וממילא לא הוצרכו למקווה. אך מה יהיה אחרי? במאמצים רבים השיג נוס אישור לבניית מקווה, והוא בעצמו פיקח בזריזות על הבנייה עד שהיא נשלמה בסוף חודש אלול. בא לרב לבשר לו שיש מקווה, אך מנין יהיו מי גשמים לאוצר המקווה? רצו להביא קרח ולהפשיר, הרב לא נחה דעתו מכך ואמר לנוס: אל תדאג, המקווה יתמלא בקרוב! ואכן, לאחר שפינו את כל הכלים מהגג, ירד במקום גשם חזק מאוד בעשרת ימי תשובה ונתמלאו האוצרות. בדקו ומצאו שמדובר בשיעור מקווה מינימאלי, והרב לא רצה לסמוך עליו לכתחילה ואמר: אל תדאגו, עד סוכות יתמלא המקווה. ואכן, יומיים לפני סוכות ירד באותו אזור של חרשה גשם שוטף וחזק, מה שלא ירד בכל האזור מסביב, והמקווה התמלא, מלא דמלא, עד שבסוכות כבר יכלו לטבול בהידור.
בחג החנוכה הגיע הרב ליישוב לכבוד חנוכת המקווה, ודרש מדברי "בעל הטורים" (בראשית כ"ו, כ"ב) שהיוונים גזרו שלא יטבלו במקווה שלא תהיה טהרה בעם ישראל, ועכשיו בחנוכה חונכים מקווה טהרה. זה מה שהיה הרב, תורה וטהרה.

הלכות כלליות