^ 1 ה, יג.
^ 2 הלכה ח.
^ 3 חושן משפט סימן א, סעיף ג.
^ 4 סעיף קטן ח.
^ 5 שיעור זה לקוח מתוך הספר "שיעורי הרב אברהם שפירא למסכת סנהדרין", והכוונה לשיעור הקודם כפי שנדפס בספר.
^ 6 דף ב ע"א מדפי הרי"ף.
^ 7 ל ע"ב מדפי הרי"ף.
^ 8 סימן ג, סעיף קטן א.
^ 9 הלכות סנהדרין פרק ב, הלכה י.
^ 10 פרק ה, הלכה ח.
^ 11 פו ע"א.
^ 12 הלכות גזילה ואבידה פרק א, הלכה ד.
^ 13 טו ע"א ד"ה אשר.
^ 14 שם, סעיף קטן א.
^ 15 וזו לשון הנתיבות: "נראה לפי עניות דעתי דליתא, דכיון דדמי לעשה סוכה ואינו עושה, דכופין אותו לקיים המצוה, דכל אדם מצווה להפריש חבירו מאיסור, אפילו מי שאינו בכלל בית דין, כדמוכח בב"ק כ"ח גבי נרצע שכלו ימיו, דיכול רבו להכותו כדי להפרישו מאיסור שפחה, עיין שם".
^ 16 וזו לשון הקצות: " ומה שאמרו בנרצע שכלו ימיו, דיכול רבו להכותו להפרישו מאיסור שפחה, היינו להפרישו מאיסור, וכן מי שרואה חבירו לובש שעטנז יכול לפושטו מעליו אפילו בשוק, אבל לכופו לקיים מצות עשה, כגון מי שאינו עושה סוכה, או אינו נותן צדקה, לזה צריך בית דין דוקא, ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן, וגם להפרישו מאיסור נמי אינו אלא הכאה בעלמא, אבל בית דין שכופין לקיים עשה מכין אותו עד שתצא נפשו, כגון באומר סוכה איני עושה, ואילו באיסורא אין מכין עד שתצא נפשו... ומזה הוכיחו בעלי מוסר הראשונים דעשה חמירא מלא תעשה, דבעשה מכין עד שתצא נפשו".
^ 17 שערי תשובה, שער שלישי, סעיפים יד, טז.
^ 18 מצוה קע"ו.
^ 19 עב ע"א.
^ 20 מא ע"ב.
^ 21 יג ע"ב, ד"ה למידן.
^ 22 צג ע"ב.
^ 23 שם יא ע"א.
^ 24 שם, פרק א, הלכה א.
^ 25 ועיין עוד בספר "מנחת אברהם" סימן ל"ט.