בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • פנחס
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

"אהבת ישראל" וקנאות

"אהבת ישראל" וקנאות, אף שלא סימפטית, הנדרשת בימים אלה. דברים לפרשת פנחס, בהקשר לאופי המאבק נגד ההתנתקות.

undefined

הרב דוד מ. דרוקמן

תמוז תשס"ה
3 דק' קריאה
המטוס נפל בתחום שבט באראנגה שבארץ הבאסוטו שבדרום אפריקה. בני השבט הקניבלי (אוכלי אדם) התכוננו בשמחה לארוחת ערב דשנה, אלא, שבמפתיע קם ראש השבט ודרש מהם איפוק; "קודם תפטמו אותם במשך שבועיים כדי שישמינו 'כמו שצריך' - ורק אח"כ תקיימו את החאפלה"... (מספרים שלאחר זמן נפל באותו מקום מטוס של "ישראלים", וכאן הורה המנהיג "לאכול אותם מיד" שכן, "אם תתמהמהו - ביני לביני, הישראלים יאכלו אחד את השני"... אבל זה רק דרך אגב, כמובן).

"הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה?" - ביזו השבטים את הקנאי פנחס בן אלעזר. האמת, שבנסיון להטיח פגם ביחוסו של פנחס יצא האחרון די "בזול", שכן, סבו, אבי אמו - יתרו, לא רק "פיטם עגלים לעבודה זרה" אלא הרבה מעבר לכך; יתרו היה לא פחות מאשר - כומר לעבודה זרה, ולא סתם; אלא שעבד את כל סוגי ה"עבודה זרה" שהיה בעולם! אז באמת לא מובן; "אם כבר - אז כבר", אם לבזות - אז "עד הסוף"! היה להם "ללכלך" אותו שהיה לו סבא כזה מושחת שלא הניח עבודה זרה אחת בעולם שלא עבד, ואז הנה להם "הוכחה" מוצקה יותר כי קנאותו של אינה כנה ואמיתית; לא מסתדר שדוקא הוא הנכד של ה"ארכי-גאלח" יתרו יהיה כזה "קיצוני" בכל הקשור לשלילת ההתבוללות והעבודה זרה. אין זה אלא שכל קנאותו נובעת גרידא מהטמפרמנט ותכונות הנפש הקיצוניות-הטבעיות הסובייקטיביות שלו ותו לא, אלא שהוא אך עוטף את זה בתחפושת של "השקפת עולם"!

אלא, מבאר הרבי זי"ע מליובאוויטש שבני השבטים לא ניסו לבזות את פנחס ולטפול עליו אשמה כאילו בהמשך גנטי לסבא יתרו גם הוא חשוד באהדה בסתר ליבו לעבודה זרה, שכן, עבודה זרה אינה אלא טעות בהשקפה, והשקפה-אידיאולוגיה לא עוברת בתורשה. מה כן עלול להיות משותף בגנים? תכונות נפש! וכאן הם טענו שיתרו היתה בו מידת האכזריות! אופן העבודה זרה שלו היתה סדיסטית; הוא, כמעט כמו בשבט באראנגה דלעיל, קודם פיטם את העגלים כדי שיתמלאו שומן - ואחרי ש"נראו טוב" הוא הרג אותם. בקצור; הנכד פנחס לשיטתם אינו קנאי רצוף אידיאולוגיה טהורה, אלא בעצם אדם אכזר שירש מידה זו מזקנו, אלא שהוא מכסה את אכזריותו במעטה חיצוני של קנאות!

בא הקב"ה ומעיד על פנחס שהוא לא רק בנו של אלעזר הכהן שבעצמו היה כהן גדול אחר פטירת אביו אהרן, אלא עוד זאת - הוא נכד אמיתי של אהרן! וכאן מוזכר אהרן לא כל כך בגין מעלתו הרמה ותפקידו ככהן גדול, אלא דוקא מן ההיבט שהסבא אהרן בטבעו ובאישיותו היה ההתגלמות של "אוהב שלום ורודף שלום"! ללמדך, מעיד קודב"ה, שפנחס לא פעל כאן מתוך היפר-אקטיביות, או מתוך רוע לב חלילה, נהפוך הוא; פנחס הוא "נכד אמיתי", בבואה מושלמת של סבו שכולו אומר "אהבת ישראל", אבל, דוקא מתוך כך - מתוך אהבת ישראל גופא הוא נאלץ מכח הנסיבות להיות קנאי! (עפ"י לקו"ש, ח, פינחס א').

ומידי דברי, אני נזכר בסיפור שסיפרה הרבנית הצדקנית רעייתו של הרבי מליובאוויטש נ"ע, כי בעת ההפצצות של הנאצים ימ"ש בצרפת, היא הבחינה ביהודי מסתובב בנחת ברחוב, והלה לא שעה לקריאותיה של הרבנית לתפוש מחסה. וכאן נטלה הרבנית יוזמה ובהפעלת כוח פיזי גרמה להדיפת היהודי למקום מוגן. ללמדנו, כי מי שמצהיר כי המושג "אהבת ישראל" מלווה תמיד עם חיוך "מאוזן לאוזן" - אינו אלא אחד שאוהב... את עצמו, כי הוא בעצם דואג לפופולריות הרגעית של עצמו שלא תיפגם. אבא מסור ואוהב מטיח לעיתים בבנו דברים קשים, והוא איננו מתרגש יתר על המידה כאשר הזאטוט מגיב; "אבא פויה". מנגד, על הבן של השכן הוא לא יצעק אלא יאיר אליו תדיר פנים, ולמה? כי את הבן שלו הוא באמת ובתמים אוהב!

ונחזור לספור עם הרבנית נ"ע; הרבנית העידה על עצמה כי באמירת "על חטא" ביום הקדוש היא מבקשת לכפר על שהתנהגה עם אותו יהודי "שלא בעדינות". לנו זה מזכיר את ההלכה בשולחן ערוך כי ביום שבת אף שאסור להענות בו, מ"מ "מותר להתענות תענית חלום בשבת... כיון שנפשו עגומה עליו בשביל חלומו אם לא יתענה, ואם יתענה - בטוח הוא שיקרע גזר דינו, א"כ התענית הזה תענוג הוא לו, ומ"מ אף שקורעים גזר דינו, חוזרים ונפרעים ממנו על שביטל עיקר עונג שבת, ומה תקנתו? יתענה עוד תענית בחול שיתכפר לו" (שו"ע הרב, רפח,ג); נמצינו למדים שיש סוג "עבירות" שאומרים לאדם מראש: "תחטא" ואח"כ תשוב...

איברא, בימים טרופים אלה, בעיני חוגים מסויימים מסטרא דשמאלא (ויודגש; בעיניהם בלבד), אמירות ומעשים לא מחייכים נוכח המצב הנוכחי ה"לא מחויך" בלשון המעטה דהמעטה - אינם פופולריים בעיניהם, ברם כאשר עם ישראל ניצב, רח"ל היה לא תהיה, לפני הגרוע מכל - אין מנוס אלא לעבור את "העבירה" הזו, קרי, פעולות לא מלטפות - אבל, נובעות מלב כואב ואוהב ל"ר' ישראל" ועם ישראל...

בע"ה כולנו בטוחים בחסדו ית' שיגיעו ימים מאירים יותר ורגועים יותר, ואז בע"ה "נעשה תשובה" גם על "עבירת" הקנאות הלזו, ובכך נהיה שותפים לגמול שהוענק לפנחס הקנאי: "הנני נותן לו את בריתי שלום".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il