בית המדרש

  • ספריה
  • שלי, שלך
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • צניעות
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
14 דק' קריאה
שער ההלכה


גילוי פחות מטפח
נושא חשוב בדיני צניעות הוא סוגיית גילוי פחות מטפח. האם מותר לגלות פחות מטפח באזורים מוצנעים או לא. מקור הסוגיה הוא במסכת ברכות וכדי להבין אותה על בוריה, נצטט את הגמרא.
"אמר ר' יצחק טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה והא אמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף. אלא באשתו ולקריאת שמע". 1 ר' יצחק מלמד שטפח באישה ערווה. הגמרא שואלה למה מתייחס דין זה? אם הכוונה שאסור להסתכל כדי ליהנות מטפח מגולה, הרי אסור להסתכל כדי ליהנות אפילו מאצבע קטנה של אישה! אלא, אומרת הגמרא, מדובר בטפח מגולה באשתו שמותר להסתכל בה כדי ליהנות מיופיה, אך אין לקרוא כך את קריאת שמע.
ברור מהגמרא שלאיש אסור להביט אפילו באצבע קטנה של אישה אם כוונתו ליהנות. השאלה היא האם ניתן ללמוד מהגמרא היתר לאישה לגלות פחות מטפח של חלקים מסוימים. יש שתי שאלות מרכזיות בהבנת הגמרא וקישורה לדיני צניעות: א. האם דינו של רבי יצחק מתייחס גם לדיני צניעות? ב. אם כן, כיצד?
לאור השאלות, יש שלוש גישות לגילוי פחות מטפח כחלק מדיני צניעות:
א. רבי יצחק התייחס רק לאיש ואשתו בקריאת שמע. בשאר הדברים, אין מקור להתיר גילוי פחות מטפח. כך כתבו באופן פשוט הבה"ג והרא"ש וכן הלחם משנה בדעת הרמב"ם וכך פסק הרמ"א. 2
ב. מדברי רבי יצחק ניתן ללמוד היתר לגלות פחות מטפח, אך רק במקומות שמצד הדין לא צריך לכסותם. מזווית אחרת, מותר לגלות פחות מטפח של איברים שמותר לראות אותם בלא כוונת הנאה. בפרקים בהמשך נראה שיש דברים שמצד הדין לא צריך לכסותם, ואם יש חיוב, הוא מצד מנהג המקום או החמרה של בנות ישראל לאורך הדורות. באיברים אלו מותר לגלות פחות מטפח גם אם מנהג אותו מקום הוא לכסותם. כך הסבירו רבים מהאחרונים את דעת הרמב"ם 3 וכך פסק המשנה ברורה. 4
ג. הגמרא מתייחסת רק לאיסור ההסתכלות של האיש, אבל מצד לבוש האישה מותר לגלות עד טפח גם במקומות שהגמרא מגדירה כצנועים. לפי זה, מותר לגלות פחות מטפח מהזרוע או מהשוק. כך נראה מרבנו יונה ומפשט לשון השולחן ערוך בדיני קריאת שמע. 5 באופן פשוט הכוונה לאיברים שהוזכרו בגמרא, כמו שוק ושיער ולא לחלקים אינטימיים.
לרוב הדעות, מקום הצריך כיסוי מצד דיני צניעות, צריך להיות מכוסה לגמרי ואין לגלות ממנו גם פחות מטפח. לפי חלק גדול מהשיטות, מותר לגלות פחות מטפח מדבר שחייב בכיסוי רק מצד מנהג נשות ישראל או מנהג המקום. המשנה ברורה כתב כדוגמה את החלק שמתחת לברך שלשיטתו תלוי במנהג המקום. זאת לעומת הזרוע והחלק שמעל הברך שחייבים בכיסוי גמור גם במקום שהנשים לא מתלבשות בצניעות.

למרות שהמשנה ברורה הזכיר את הזרוע והשוק יחד, יש מקום לדון בזרוע. כמו שנראה בפרקים בהמשך, הגמרא מגדירה את השוק כערווה ואילו הזרוע, כמו גם כיסוי כל השיער, הם מצד דת יהודית. כיוון שכך, יש מקום לדון האם מותר לגלות בשיער ובזרוע פחות מטפח. לעניין זרוע הכרענו שיש לכסות עד המרפק, אך ללמד זכות על מי שמגלה פחות מטפח. לעניין שיער, הבאנו את דברי הרב משה פיינשטיין שמותר לגלות טפח מרובע מהשיער. כמו שיתבאר בהמשך, גילוי זרוע חמור יותר משיער ולכן ההכרעה היא לא לגלות בזרוע פחות מטפח. הכרעה זו נלמדת בין השאר מיחס המשנה ברורה לזרוע. המשנה ברורה עצמו התיר גילוי פחות מטפח, אך כתב שאין זה מתייחס לזרוע.

אורך השרוול
חז"ל לא הגדירו בצורה ישירה את הזרוע כמקום צנוע, אלא התייחסו לבעייתיות של אישה שמגלה את זרועותיה. לכן, דברי חז"ל מפוזרים במספר מקומות ואין בהם הגדרה מוחלטת לאורך השרוול. המשנה במסכת כתובות 6 מבחינה בין דת משה ובין דת יהודית. דת משה הן מצוות מהתורה ודת יהודית אלו תקנות חכמים או הנהגות נשים שנעשו לחובה. בין הדברים שבהם עוברים על דת יהודית, המשנה מונה אישה שטווה חוטים בשוק. הגמרא מבארת שהבעיה היא ש"מראה זרועותיה לבני אדם".
מגמרא זו, הגדרת הזרוע והטעם לכיסוי הזרוע יש שלוש שיטות באורך השרוול. השיטה המחמירה סוברת שיש לכסות עד שורש כף היד. לפי השיטה האמצעית (והמקובלת) יש לכסות עד המרפק ולפי השיטה המקלה, השרוול לא צריך להגיע אפילו עד המרפק. בפרק זה לא ניכנס לעומק הראיות של כל שיטה אלא רק נטעם מהן.
הרמב"ם (הלכות תפילין) קורא לחלק שבין המרפק וכף היד זרוע. רש"י (במסכת חולין) מתייחס לכל אמת היד כזרוע. אם נתייחס לפשט דברי חז"ל שהזרועות צריכות להיות מכוסות ונניח שהזרוע מגיעה עד כף היד, צריך לכסות את כל האמה עד שורש כף היד.
במשנה, הזרוע מוגדרת כחלק היד שבין בית השחי והמרפק. 7 גם בראשונים רבים מוכח שהזרוע היא החלק שמהגוף ועד המרפק. לכן רוב האחרונים סוברים שיש לכסות עד המרפק 8 ונחלקו האם צריך לכסות גם את המרפק עצמו או לא. מבחינה טכנית, קשה לכסות עד המרפק ממש אם לא מכסים גם את המרפק.
השיטה השלישית סוברת שהשרוול לא צריך להגיע עד המרפק ממש. שיטה זו נובעת משני צדדים שונים: האחד, מטרת כיסוי הזרוע, והשני, והאם יש לכסות את כולו. יש שהבינו שהזרוע עצמה לא נחשבת מקום צנוע ויש לכסותה רק כדי שלא לגלות את בית השחי. לכן, אין אורך מוגדר לשרוול והעיקר שבית השחי לא יתגלה. סיבה אחרת היא שאמנם הזרוע נחשבת מקום צנוע, אבל חז"ל התירו לגלות ממנה פחות מטפח. לפי זה השרוול לא צריך להגיע עד המרפק ממש אלא עד פחות מטפח (8 ס"מ) מהמרפק. על שיטה זו יש כמה קושיות ונרחיב עליהן בפרק הבא.
למעשה, כיוון שרוב הפוסקים סוברים שיש לכסות את הזרוע עד המרפק, כך יש לנהוג. כיוון שיש הסוברים שמותר לגלות בזרוע פחות מטפח, יש ללמד זכות על מי שלא מכסה עד המרפק ממש אלא רק סמוך לו. הרוצה להחמיר על עצמה ולכסות עד שורש כף היד, תבוא עליה ברכה אך יש לזכור שזו מידת חסידות ולא מעיקר הדין.

אורך החצאית
הגמרא במסכת ברכות אומרת: "אמר רב חסדא שוק באשה ערוה...". 9 השוק מוגדר כמקום צנוע שיש לכסותו אלא שצריך לברר לאיזה איבר בדיוק הגמרא קוראת שוק. שאלה זו עוררה דיון רחב ומחלוקת בין הפוסקים.
לפי רוב הפוסקים, השוק הוא החלק שבין הברך והקרסול. החלק שמעל הברך נקרא ירך והוא חמור יותר מאשר השוק. כך גם מפורש בזוהר 10 שהזכיר גם שוק וגם רגל, וכתב שהרגל חמורה יותר. לשיטה זו ראיות רבות ממשניות, גמרות וראשונים, ונזכיר רק אחת. המשנה במסכת אהלות 11 מונה את איברי האדם ובהם חלקי הרגל לפי סדר מלמטה עד למעלה. המשנה מונה קודם את שתי העצמות שבשוק, חמשת העצמות שבברך ורק אז את עצם הירך. כלומר, השוק הוא החלק שמתחת לברך. מספר העצמות שהמשנה מונה לא מותיר מקום לספק באשר לכוונתה. המשנה מתייחסת לשתי העצמות שבשוק ולעצם אחת שבירך. תיאור זה מראה שהשוק הוא אכן החלק שבין הברך והקרסול, והירך הוא החלק שמעל הברך.
כיוון שרוב הפוסקים סוברים כשיטה זו, יש לכסות את הרגל עד הקרסול.. את הירך, שגילויו נחשב חמור יותר, יש לכסות רק בבגד שאינו צמוד, כמו חצאית שמגיעה עד הברכיים (גם בישיבה). את השוק ניתן לכסות גם בבגד צמוד כמו גרביים.
הדעה החולקת היא דעת ה"פרי מגדים" והמשנה ברורה. 12 לשיטתם, השוק הוא החלק שמעל הברך והחובה לכסות את הרגל מתייחסת רק לחלק זה. החלק שמתחת לברך תלוי במנהג המקום. במקום שרגילים ללכת בלבוש קצר אפשר להסתפק בחצאית שעוברת את הברך ובמקום שרגילים ללכת בלבוש ארוך, יש לנהוג כמנהג המקום. דעה זו היא אמנם דעת מיעוט בין הפוסקים, אבל מכיוון שפסקי המשנה ברורה התקבלו בהרבה מקהילות ישראל, מי שרוצה לסמוך על שיטה זו יכולה. ראוי להדגיש שגם לשיטה המקלה, אין מקום להקל מהברך ומעלה. המשנה ברורה כותב שאין לגלות גם חלק קטן מעל הברך. לכן, יש להקפיד שהחצאית או השמלה יכסו את הברך גם בישיבה. בנוסף, המשנה ברורה כותב שדין זה לא תלוי במנהג המקום והחובה לכסות את הברך היא גם במקום בו אנשים לא מתלבשים בצניעות.
לסיכום, לרוב הפוסקים, יש לכסות את הרגל עד הקרסול. הכיסוי עד הברך צריך להיות בבגד שאינו צמוד ומהברך ומטה ניתן לכסות בבגד צמוד. לדעת המשנה ברורה החובה לכסות היא רק עד הברך והחלק התחתון תלוי במנהג המקום.

שער המחשבה

משמעות הלבוש
הביגוד תופס חלק מרכזי מאוד מחיינו, ולו רק בגלל העובדה הפשוטה שכמעט בכל רגע, יש עלינו בגדים. ההבנה של משמעות הלבוש, המשמעות של יופי והרעיון הנסתר שבשיער מאפשרים לבנות תפיסת עולם שעומדת בבסיס ההלכות של כיסוי הגוף.
בחברה שמציבה את הרוח כערך עליון יש נטייה להמעיט בחשיבותם של סממנים חיצוניים. השאיפה לאמת פנימית גורמת לעתים שללבוש לא תהיה משמעות. אנשים יכולים להתלבש ברישול לא מתוך טעם רע או הזנחה אלא מתוך אידיאל של התמקדות בפנימיות ולא בחיצוניות. למרות נטייה זו, מסתבר שביהדות דווקא יש משקל רב לסממנים חיצוניים, ובכלל זה גם ללבוש. אנו מוצאים מצוות כמו איסורי גילוח והקפת הראש, צורת תספורת של מלך וכהן ולחילופין, תגלחת בטהרת מצורע ובסוף נזירות. בגדים זוכים להתייחסות הלכתית בהקשרים כמו כהונה, תפילה וכמובן צניעות. נפתח את הדיון במשמעות הרחבה של הבגדים ומשם נגיע לביטוי משמעות זו בדיני הצניעות.
כבר בבריאת העולם, יש התייחסות לבגדים. אדם וחוה נבראו ערומים ולאחר חטא עץ הדעת, הם תופרים לעצמם עלה תאנה, והקב"ה מכין להם כותנות עור. כשעם ישראל הופך ממשפחה לעם, הבגדים מקבלים משמעות לאומית. חז"ל אומרים שבני ישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. 13 הלבוש מתגלה לא רק כמשהו חיצוני אלא כדבר שקשור למהותו של העם, בזכות השמירה על הלבוש נגאלנו ממצרים.
עם בניית המשכן, הלבוש קיבל משמעות רוחנית נוספת בבגדי הכהונה. התורה מקדישה פסוקים רבים 14 לתיאור הכנת בגדי הכהונה בפאר ובהידור. בגדי הכוהנים, ובפרט הכהן הגדול היו כה מפוארים עד שהגמרא מספרת על גוי שרצה להתגייר כדי לזכות בבגדי הכהונה הגדולה. 15 תיאור מפורט של בגדים אנו מוצאים גם במגילת אסתר, בתיאור מרדכי כשהוא יוצא מהמלך אחשוורוש "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן". 16
בגדים הם סימן היכר למעמד של אדם או לתפקידו. כך למשל, נזהה חייל או שוטר לפי המדים כשאלו יתנו לנו גם מידע על דרגתו, ובבית החולים נדע מי רופא ומי עובד תחזוקה לפי הבגדים. מלבד המטרה של בגדים כבגדי עבודה המצהירים מה מקצועו של הלובש אותם, יש ללבוש שתי משמעויות נוספות שמקיפות את תחומי החיים שמעבר לעבודה. הבגדים משמשים להבעת שייכות חברתית, עמדות ורגשות ואולי מפליא יותר, ביצירת שייכות ומעמד.
אנו משתמשים בבגדים כדי להראות שייכות חברתית. מי שרוצה להראות שהוא שייך, למשל, לחוג החרדי הליטאי, ילבש חליפה קצרה ומגבעת שחורה ולחילופין, מי שרוצה להראות שייכות לחברה שמורדת במוסכמות ילבש בגדים בהתאם. אפשר להביע שייכות לחברה או עמדות באמצעות כיתוב על הבגדים, רקמה על הכיפה או צמיד. גם רגשות מובעים באמצעות הלבוש על ידי בחירת בבגדים ססגוניים או לחילופין בבגדים עם צבעים מאופקים.

הבגדים כיוצרי מעמד
מלבד המשמעות של הבגדים בהבעת רעיונות, יש להם תפקיד חשוב לא פחות ביצירת שייכות ורגשות ובהפנמתם. כשאדם לבוש בהידור הוא יתנהג אחרת ממה שהיה מתנהג לו היה לבוש ברישול. בגדים המזוהים עם חוג חברתי מסוים, מעצימים את תחושת השייכות והחיבור לחוג זה. תחושת השייכות בגלל הבגדים פועלת משני כיוונים. מצד הלובש הם מהווים תזכורת תמידית. מצד הסביבה, אדם מקוטלג בין השאר לפי בגדיו ותגיות של הסביבה משפיעות גם על התיוג העצמי.
השפעות אלו של הבגדים מוכרות כמעט לכל אדם ופעמים רבות אנו יכולים לתת דוגמאות שאירעו לנו בהן הלבוש השפיע על עמדות או רגשות שלנו. המעניין הוא שהתורה מייחסת חשיבות לבגדים גם ביצירת מעמד רוחני. הגמרא במסכת זבחים מלמדת מה המקור לכך שאם כהן עשה עבודה במקדש בזמן שאינו לבוש בכל בגדי הכהונה, עבודתו פסולה. "מנלן? אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר קרא 'וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם' בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם". 17 תשובה נפוצה לשאלה מדוע עבודתו של כהן שעבד בלי כל בגדיו פסולה, תהיה מן הסתם שיש תנאים טכניים לקורבנות ואחד מהם זה בגדי הכהן. דיני הקורבנות מלאים בפרטים רבים שחלקם הכרחיים לכשרות הקורבן ובגדי הכהונה הם רק עוד פרט מתוכם. ואולם, הגמרא אומרת שהסיבה שורשית יותר. כהן בלי בגדי הכהונה הוא לא כהן לעניין עבודת המקדש. הבגדים הם אלו שגורמים לכהונה לחול בפועל על כהן בזמן עבודתו!
כהן שעובד בבית המקדש הוא שליח ייצוגי של העם לעבודה חשובה זו. כמייצג, הוא צריך שאחרים יזהו אותו כבעל התפקיד ולא פחות חשוב מכך, להפנים בליבו את השליחות והאחריות הגדולה של עבודתו. בגדי הכהונה משמשים גם להכוונה לאחרים המחפשים את הכהן וגם כתזכורת תמידית לכהן עצמו.
ההבנה של גמרא זו ופעולת הבגדים בהפנמת זהות, עמדות ורגשות אצל הלובש עצמו, יכולה להסביר מצוות או מדרשי חז"ל אחרים. במצוות ציצית נאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". 18 טעמים רבים נתנו בהסברת סגולה זו של הציצית שהיא מזכירה את כל המצוות. יש שדורשים את הגימטרייה של המילה 'ציצית' שביחד עם שמונת חוטי הציצית וחמשת הקשרים עולים ל- 613, כמו תרי"ג מצוות. יש שמתייחסים לפתיל התכלת שמזכיר את כיסא הכבוד או את הפתילות הרבות שיוצאות מגדיל אחד, כמו המצוות הרבות שנתנו על ידי ה' אחד בתורה שהיא אחת. ואולם, למרות הסברים יפים אלו, אם ללבוש יש רק השפעה חיצונית, כיצד הציצית מזכירה את כל המצוות? אלא, כיוון שהבגדים בעצם מהותם גורמים להפנמת ערכים, הציצית מזכירה לאדם מי הוא, הוא זוכר את מעלתו כיהודי ואפילו אם יתדרדר, מצוות הציצית תזכיר לו מאין בא. 19
פעולת הבגדים על האדם מסבירה גם הדרכה תמוהה לכאורה של חז"ל בהתמודדות עם היצר הרע. במסגרת צבאית, אם למישהו יש קושי אומרים לו: "תהיה חזק". כשלאדם קשה לקיים מצווה או להימנע מעבירה, אנו מצפים למענה דומה של חז"ל. אם העבירה חמורה, יש להימנע ממנה ויהי מה. ואכן, במסכת קידושין יש הדרכה להתמודדות עם היצר הרע: "תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש...". 20 ואולם, מספר דפים אחר כך נראה שהגמרא נותנת היתר לעבור עבירות: "אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא". 21 הגמרא בעצם אומרת שאם יצרו של אדם מתגבר עליו, הוא יכול לעשות מה שליבו חפץ ובתנאי שלא יחלל שם שמים ברבים! כיצד הגמרא מאשרת לאדם להיכנע ליצרו? אכן, הגמרא מיד מבארת שמדובר כאשר יודע שלא יוכל להתגבר על יצרו. במקרים אלו אין ברירה אלא לחפש את הדרך בה העוון יהיה חמור פחות ולפחות שם שמים לא יתחלל. 22 ואולם, גם במצב זה של אין ברירה, צריך להסביר כיצד הגמרא מרימה ידיים ליצר הרע.
תוספות מסבירים שחלילה לומר שהגמרא מתירה לאדם לעבור עבירה, אלא שהיגיעה בדרכים, האירוח בעיר זרה ולבישת הבגדים השחורים מונעים מהאדם לעבור עבירה. במקום לנקוט בלחימה חזיתית מול יצרו של אדם, מנסים להכניע אותו בדרך אחרת. המאמץ הרב כדי לעבור עבירה הופך את העניין לפחות משתלם. אם אדם כבר התאמץ והגיע לעיר זרה, הוא לובש שחורים ומתעטף כאבל בשחורים. העיטוף בבגדים שחורים אמור לעורר את מצפונו ולחזק את רוחו. המראה החדש שלו יגרום לו לשאול את עצמו האם הוא רוצה להיות במקום זה של החטא? האם הוא רוצה שיהיה טבוע בו עבר שחור? האם הוא כמו הצבע השחור שרואה רק את עצמו ובולע את כל קרני האור או שמא מתחת לבגדים מסתתר אדם עם כוח רוחני ואור?
שתי דוגמאות אלו, התכלת והלבן של ציצית והעיטוף בבגדים השחורים, מראות את ההשפעה שיש לבגדים על האדם עצמו. הלבוש אינו רק סממן חיצוני אלא כלי ליצירת מעמד חברתי שמשפיע גם על פנימיות האדם.

כשבוחנים את הדברים, מגלים ששמירת זהות היא תוצאה ישירה של לבוש הצנוע. מטבע בני אדם, אך במיוחד בדור זה, יש לנו נטייה לשפוט דברים לפי מראה החיצוני. כמו שילד מעריך מתנה לפי העטיפה שלה, כך אנו קובעים ערך לפי מראה עינינו ושוכחים שיש משהו מעבר לכך. ילד הוא לא רק סיכום התעודה בכל חציון, אישה אינה רק ציון היופי שנותנים לה בתחרות וערכו של אדם לא נמדד לפי מספר העוקבים שלו בטוויטר. לעיתים, אדם עצמו עשוי להתבלבל ולחשוב שכל מהותו היא התוצאה שהוא מראה לאחרים. הלבוש הצנוע משדר לאחרים 'האדם שלפניך אינו אובייקט שערכו נמדד לפי המשיכה, שרירים, או מאפיינים אחרים. יש לו ערך כאדם'. יתרה מזו, הבגדים הצנועים יוצרים באדם עצמו את הידיעה שיש בו משהו מעבר לציון של אחרים. יש לו זהות עצמית שאינה תלויה בהערכת הסביבה אלא בעצמו. זהות זו נובעת מבריאת האדם בצלם אלוקים והיא מתפתחת לפי רצונותיו ומעשיו של האדם.
במצבים של השפעה חברתית אדירה, מצבים שבמידת מה מזכירים את ההשפעה המצרית על בני ישראל, הדרך לגאולה משיפוטיות של אחרים עוברת בשמירה על הלבוש. אותה הקפדה של אבותינו במצרים שהביאה לגאולת עם שלם, יכולה להביא גם לגאולת אדם פרטי ממאסרי חברה.

בגדים בראי המחקר
לפני שנסיים את העיסוק הרעיוני בצניעות הלבוש, נקדיש פרק קצר למחקרים על ההשפעה שיש לבגדים. פסיכולוגים וסוציולוגים הקדישו מחקרים רבים לבחינת השפעת הביגוד על יצירת רושם, דימוי עצמי ועוד. לא ניתן לצטט את כל המחקרים, ולכן מתוך כר רחב זה יובא רק לקט קצר, שיתכן שיצית את הגירוי לידע נוסף. המעמיקים יוכלו לגלות כיצד העולם הרעיוני של הלבוש בו נגענו בפרקים הקודמים, מופיע במציאות ומתבטא במחקר. הנושאים בהם ניגע בפרק זה הם השפעת הבגדים על הדימוי שנוצר אצל אחרים ועל הדימוי העצמי.
בגדים משמשים להגנת הגוף מפני מזג האוויר אך לא פחות חשוב מכך, בגדים מייצגים אותנו בעיני אחרים. השפעת הבגדים היא כבר מהמפגש הראשוני, ולרושם שהם יוצרים יש השפעה גדולה. כבר במחקרים מוקדמים נמצא שלמראה חיצוני יש יכולת ניבוי של 70% על סיכויי קבלה לעבודה. 23 במחקר מאוחר יותר נמצאה השפעה חיובית לצווארון סגור, למעט במקומות עבודה עם מיתוג נמוך בהם רוב העובדים גברים. המחקר גם מצא יתרון לאלו שלבשו לבוש רשמי לריאיון. 24 עם זאת בכל מקום עבודה, תרבות או קהל היעד, יש משמעות אחרת לקוד לבוש. למשל, במחקר שבדק את השפעת הלבוש של ספרניות על תחושת הנגישות של משתמשים בספריה נמצא שלבוש רשמי תרם לתחושת נגישות אצל גברים או אצל מבוגרים ואילו אצל נשים או צעירים דווקא לבוש פחות רשמי תרם לתחושת נגישות. 25
האם הפרטים הקטנים של הלבוש משפיעים על הרושם הראשוני שהם יוצרים? מסתבר שכן. מחקר שבדק השפעה של הבדלים קטנים בחליפות של גברים מצא שיש השפעה גם להבדלים קלים. ההשפעה של הפרטים הקטנים הייתה קיימת למרות שכל דמות הוצגה לזמן קצר של חמש שניות בלבד. 26
בגדים לא משמשים רק ליצירת רושם אצל אחרים אלא קשורים בקשר הדוק עם דימוי עצמי. נעשו מחקרים רבים שבדקו את השפעת סוג הביגוד על הדימוי העצמי, דימוי הגוף, רגשות וכדומה. רבים מהמחקרים על נשים סובבים סביב תיאוריית ההחפצה, מלשון חֶפץ (Objectification Theory). תיאוריה זו, שפותחה על ידי שתי חוקרות מארצות הברית, טוענת שילדות ונשים מאמצות נקודת מבט שמחפיצה אותן כאובייקט. כאשר הסביבה מתייחסת בעיקר למאפיינים הפיזיים של נשים כמו משקל, יופי ומשיכה, נשים מאמצות נקודת מבט זו ומעריכות את עצמן כאובייקט פיזי. ההחפצה העצמית יכולה לגרום לבעיות כמו דיכאון או הפרעות אכילה. 27 ניתן להעמיק רבות בתאוריה זו, כאן נתמקד רק בהשפעת הבגדים על החפצה עצמית ורק בהבדל שיש בין בגדים צנועים לפחות צנועים.
במחקר אוסטרלי שבדק השפעה של בגדים צנועים וחושפניים במצבים שונים, נמצאה השפעה מובהקת על החפצה עצמית. בגדים צנועים הפחיתו את ההחפצה העצמית, בין במקום ציבורי כמו ים ובין במקום פרטי כמו במלתחה. בנוסף, בגדים צנועים הפחיתו דימוי גוף שלילי, בושה מהגוף ורגשות שליליים. 28
מחקר מעניין אחר נערך בבריטניה בקרב מאות נשים מוסלמיות. המחקר בדק קשר בין לבישת החיג'אב, לבוש נשים מוסלמי, ובין דימוי גוף ופער בין הדמות המצויה לרצויה. נמצא פער מובהק בין לובשות החיג'אב והנשים שלא לובשות את החיג'אב. לנשים שלבשו חיג'אב היה דימוי גוף חיובי יותר, הפער בין המצוי לרצוי היה קטן יותר והן גם הושפעו פחות ממסרים במדיה על מבנה גוף נשי אידאלי. הבדלים אלו נמצאו קשורים רק ללבישת החיג'אב ולא לרמת הדתיות של הנשים. 29




^ 1. ברכות כד, א.
^ 2. רא"ש על ברכות פרק שלישי סימן לז, לחם משנה על הרמב"ם בהלכות קריאת שמע ג, טז. רמ"א באורח חיים עה, א.
^ 3. כך למשל כתב הבית לחם יהודה על הרמב"ם וערוך השולחן באורח חיים עה. לשיטתם, ניתן להסביר כך גם את הבה"ג והרא"ש.
^ 4. אורח חיים עה, ס"ק ב.
^ 5. רבנו יונה במסכת ברכות יז, א בדפי הרי"ף. שולחן ערוך באורח חיים עה, א.
^ 6. כתובות עב. המשנה בעמוד א והגמרא בעמוד ב.
^ 7. משנה אהלות א, ז.
^ 8. בין אחרוני דורנו: ילקוט יוסף באוצר דינים לאישה ולבת ט, פניני הלכה בכרך השלישי של ליקוטים, הלכות צניעות.
^ 9. ברכות כד, ב.
^ 10. זוהר על פרשת נשא, דף קמב.
^ 11. אהלות א, ח.
^ 12. פרי מגדים בסימן עה, סעיף קטן א, משנה ברורה בסימן עה סעיף קטן ב.
^ 13. הפתגם השגור בפי כל הוא שבני ישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. במדרשים המוכרים הלבוש לא מוזכר. כך למשל מדרש רבה על במדבר (פרשה יג, כ) אומר שבני ישראל נגאלו בזכות שלא שינו את שמם ולשונם והיו גדורים מעריות. המדרש רבה על שיר השירים (פרק ד) אומר שנגאלו בזכות שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא היה אחד מהם שהיה פרוץ בעריות. יתכן שבגרסאות ישנות הוזכר הביטוי 'לבושם', או שאולי רבותינו קשרו בין לבוש ופריצות בעריות. הביטוי כן נמצא במדרש לקח טוב, על פרשת וארא ופרשת כי תבוא. בפרשת וארא (ו, ו) המדרש כותב "והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם כנגד ד' זכיות שבידם שלא שינו את לשונם ולא חילפו את שמלותם ולא גילו את סודם ולא בטלו ברית מילה". בפרשת כי תבוא (דברים דף מו) המדרש אומר "ויהי שם לגוי, מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, שהיה מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצריים".
^ 14. שמות כח.
^ 15. שבת לא, א.
^ 16. אסתר ח, טו.
^ 17. זבחים יז, ב.
^ 18. במדבר טו, לט.
^ 19. כך למשל, הגמרא במסכת מנחות, מד, א, מספרת על אדם שהיה זהיר במצוות ציצית אך כנראה פחות זהיר בדברים אחרים. פעם אחת, הוציא ממון רב כדי להגיע לאישה פרוצה. כשכבר הגיע והיה מוכן להיות עמה, ארבע כנפות הציצית נראו לו כארבע עדים למעשיו והוא פרש ממנה.
^ 20. קידושין ל, ב.
^ 21. קידושין מ, א.
^ 22. במקומות רבים הגמרא מתייחסת לחומרת חילול השם. כדי לסבר את האוזן לחומרת חילול ה', הנה רשימה חלקית של המקורות: ברכות יט ב, שבת לג א, פסחים מט א, יומא פו א, מועד קטן יז א, תענית טז ב, יבמות עט א, קידושין מ א, בבא קמא קיג ב, סנהדרין מו א, מט א, קז א, עבודה זרה נד א.
^ 23.Springbett B. M., 1958, Factors affecting the final decision in the employment interview. Canadian Jornal of Psychology, 12 (1); 13-22.
^ 24.Rucker, M., Taber, D., Harrison, A. 1981, The effect of clothing variation on first impressions of female job applicants: what to wear when. Social Behavior & Personality, 9 (1) 53-64
^ 25.Bonnet J. L., & McAlexander B. 2013, First impressions and the reference encounter: The influence of affect and clothing on librarian approachability. The Journal of Academic Librarianship 39, 335–346
^ 26.Howlett N., Pine K., Orakcıoglu I., Fletcher B., 2013, The influence of clothing on first impressions. Journal of Fashion Marketing and Management. 17 (1) 38-48
^ 27.Fredrickson B. L. & Roberts T., 1997, Objectification theory toward understanding women's lived experiences and mental health risks. Psychology of Women Quarterly 21 (2) 173–206.
^ 28.Tiggemann M. & Andrew R., 2012, Clothes make a difference: the role of self-objectification. Sex Roles 646–654
^ 29.Swami V., Miah J., Noorani N. & Taylor D., 2014, Is the hijab protective? An investigation of body image and related constructs among British Muslim women. British Journal of Psychology, 105 (3), 352–363
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il