בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מעמד הר סיני ומתן תורה
לחץ להקדשת שיעור זה

מי קפץ לאש?

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

סיוון תשע"ח
3 דק' קריאה
ז' סיוון, יום טוב שני של שבועות שנת תקט'. בכיכר הגדולה של וילנא מתאספים המוני אנשים משולהבים. הם מביטים במתח ובעניין במדורת האש הבוערת מולם. בין העצים הבוערים, ניצב אדם. האם יחוס האיש על חייו או שיבכר למות על מזבח אמונתו החדשה.
ולפתע, האיש מברך: "ברוך...על קידוש ה'", וקופץ לאש הבוערת. וקול עונה כהד: 'אמן'!
מי היה האיש, ומי ענה אמן?
האיש היה גר צדק גדול ומיוחד, הגרף פוטוצקי – רבי אברהם בן אברהם, שנשרף על קידוש ה', 'בעוון' גירותו.
בני תקופתו מספרים עליו, שהיה בן למשפחת אצילים פולנית עשירה ומיוחסת, שחיפש את האמת, התוודע ליהדות והחליט להתגייר. באותם ימים, אסרו הנוצרים להתגייר, והדבר היה כרוך בעונש מוות. הגרף, ששינה שמו לאברהם בן אברהם, כמנהג הגרים, התמסר אחר גיורו לתורה ולעבודת ה'. הגרף התגייר בארץ אחרת, והצליח לטעת בלב בני משפחתו את התחושה שמת.
הוא הסתיר במשך מספר שנים את זהותו, אך יהודי אחד פלט את העניין, והשמועה עברה והגיע לאוזני בני משפחתו. הם הסגירוהו לכמרים, שניסו לפתותו בעושר וכבוד אם ישוב לנצרות, ומאידך לאיים עליו בשריפה בעינויים. רבי אברהם עמד על שלו, ועלה על המוקד בזעקת: "שמע ישראל", בכיכר המרכזית בוילנא.
מסופר, שבעל 'יסוד ושורש העבודה', סיכן את עצמו והתחפש לגוי, ובמשך כיממה הסתתר בקרבת הכיכר, כדי לענות 'אמן' על ברכת קידוש השם, שבירך הגרף בעת שריפתו.
הגר"א החזיק מאד ממעשה הגרף, וביקש להיקבר ליד קברו. המיוחד ביותר בסיפור זה, שיש לו אף השלכה הלכתית. הרב שלמה זלמן אוירבך פוסק לפי מנהגי הגר"א, שאפשר ללכת בבוקר ארבע אמות לפני נטילת ידיים, מפני שמאז מותו של הגרף פוטוצקי נחלשה מאד ה'סטרא אחרא' – כוחות הטומאה, (הערות הרב נבנצל למשנה ברורה).
בחג השבועות אנו מדגישים במיוחד את נושא הגיור. קוראים אנו במגילתה של הגיורת הגדולה, רות המואביה, ומציינים את הילולת דוד מלך ישראל, שהיה מצאצאיה.
סיפורו של הגרף פוטוצקי, ודברי גדולי ישראל עליו, מתחברים ליסודות רוחניים מרכזיים בחג מתן תורה. במסכת יבמות אנו מוצאים, שהלכות גיור נלמדים ממעמד הר סיני, כי המעמד הוא כעין 'גיור' וקבלת מצוות של כל ישראל.
גר הוא אדם שבא מחוץ לעם ישראל והופך לחלק ממנו. כיוצא בדבר, יש גם כוחות רוחניים ונפשיים, שבתחילה באים מבחוץ, ובהמשך הופכים לחלק מאיתנו. לעיתים, נתבטא ביחס לכוחות אלו ונאמר, "גיירנו אותם".
יתר על כן, לעיתים, אותם אנשים ואותם כוחות, ש'התגיירו' ובאו מבחוץ, הופכים ללב ומרכז הכוחות של האדם והעם. כזה הוא דוד המלך, הצאצא של רות הגיורת, שהפך למלך ואבי המלוכה הנצחית של ישראל.
עיקרון זה שופך אור חדש גם על מעמד הר סיני, שהוא כביכול מעמד הגיור של כלל ישראל. במבט ראשון, התורה מגיעה אלינו מבחוץ. אנו מצטווים מפי בורא עולם לעשות מעשים שונים. בדרך כלל, ציווי הוא דבר חיצוני לאדם. אולם, במעמד הר סיני ה' נתן לנו נשמה חדשה, נשמה שמתאימה לתורה, ומאז הכוחות החדשים שהגיעו אלינו מבחוץ הפכו למרכז חיינו.
זה עומק מאמר חז"ל – "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, יצאה נשמתן של ישראל, וכל פעם הוריד הקב"ה טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם' (שבת פח). כלומר, במתן תורה הסתלקו מאיתנו חיינו הקודמים וזכינו לחיים חדשים.
הנשמה היא זו שמחיה את האדם. הנשמה היא חלק אלוק' ממעל. אמור מעתה, המדרגה הרוחנית שאלוקים נותן לאדם היא זו שמחיה אותו. התורה היא מדרגה רוחנית חדשה שה' נותן לעולם, לפיכך במתן תורה הסתלקו מאיתנו חיינו הקודמים וקיבלנו חיים חדשים. מעכשיו, אלו הם חיינו.
לכן, הכתב האלוקי "חרות על הלוחות" – "אל תקרא חרות, אלא חירות", כי מאז מתן תורה, החיים החדשים שלנו מתאימים לתורה, ואנו משתוקקים ללומדה ולקיימה, והיא חירותינו האמיתית.
וכך בסיפור הגרף פוטוצקי. גוי בא מבחוץ, וכביכול מביא עימו כוחות חיצוניים של טומאה, אך הוא מעלה אותם עד למדרגה של קידוש ה' במסירות נפש. בכך הוא מכלה את כוחות הטומאה, עד כדי כך שיש השלכות הלכתיות לעניין.
כוחותיו של הגר הופכים להיות מרכז הכוחות של ישראל, ולכן בא אחד מגדולי ישראל כשליח כלל ישראל, לענות 'אמן' על ברכת קידוש ה' שלו. הגר מברך, וכולנו המצטרפים ועונים: אמן.
ובחזרה לעבודת ה' שלנו. לכל אדם, יש מידות, נקודות וכוחות מסויימים, שקשה לו לרוממם ולהתקדם בהם. העבודה עליהם היא בתחילה עבודה של מאמץ וכפייה, אך אחרי שאנו מתרגלים אליהם, טוב לנו איתם, ואנו מגלים עד כמה הם מתאימים לחיינו.
בכל שנה, אנו זוכים בשבועות לקבל מדרגה חדשה בתורה. יהי רצון, שנזכה בחג השבועות הקרוב, לקבל תורה בשמחה, להתרומם למדרגות חדשות, ולחוש שהן מרכז חיינו!
תורה גדולה, בשמחה גדולה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il