- ספריה
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו. שרצה השם יתברך לזכתנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לנו השם יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי, וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב''ה ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו. ועוד לזכר הנס הגדול שעשה לנו השם יתברך בבכורי מצרים, שהרגם והצלנו מידם.
דיני המצוה. באי זה מקום נשחט ונאכל, ועד אי זה זמן מצוה להם לאכלו, וענין הממין הפוסלין בו, ואי זה מום קבוע או מום עובר, והחלוק שביניהם, ומי נאמן על ממיו, ואם נפלו בו או נעשו בו לדעת, ואיזה חכם ראוי להורות בממיו, ודין בכור השתפים ישראלים או שתף גוי, ובאי זה ענין נפטרה הבהמה מן הבכורה או לא נפטרה, ובכור ספק מה דנו, וענין יוצא דפן, טמטום ואנדרגינוס, ויתר פרטיו, מבוארים במסכת בכורות (י''ט. ומ''א. ויו''ד ש''ו עד ש''כ).
ונוהגת מצוה של קדוש בכור בהמה טהורה מדאוריתא בארץ ישראל בלבד בכל זמן, וכמו שדרשו ז''ל (תמורה כ''א, ב') מדכתיב (דברים י''ד, כ''ג, ועי' רמב''ם בכורות א', ה') ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך, מקיש וכו'. ומדרבנן אף בחוצה לארץ ובזכרים ובנקבות בין ישראלים, בין כהנים ולוים. (בכורות יג.) ואף על פי שהבכור שנולד לכהן שלו הוא, מכל מקום חיב להקריב חלבו ודמו ויאכל הבשר בתורת בכור. ובכור אדם ופטר חמור אינו נוהג בכהן ולוי, כמו שנכתב בעזרת השם, וזאת מן המצות שחיבה בסבת דבר.
מצווה י''ח– מצוות קידוש בכורות בארץ ישראל

חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
18 - שלא יאכל ערל מן הפסח
19 - מצות קדוש בכורות בארץ ישראל
20 - לא לאכל חמץ בפסח
טען עוד
ומצווה זו אף שהיא כוללת בכור אדם, בכור בהמה, ופטר חמור, מכל מקום בכור אדם ופטר חמור התורה ציותה עליהם בפני עצמם במקומות אחרים (שמות יג, לד) וקדושת בכור בהמה היא המצוה היחידה שהתורה ציותה עליה רק בפסוק זה, ומשום כך החינוך וכן הרמב''ם (מצוות עשה ע''ט) כתבו במצוות עשה זו את פרטי דיני קידוש בכור בהמה טהורה אף שמצוה זו כוללת קידוש בכורות בכלל.
והנה נתייחד בכור בהמה טהורה מכל קדשים ומתנות כהונה שקדושתו מרחם ואין צריך שהאדם יקדשו אלא הוא מקודש מעצמו, ושני ענינים נפרדים נתחדשו בזה, האחד, שחל עליו קדושת קרבן מאליו בלא שהבעלים קידשו אותו, דבר שלא מצינו בקרבנות אחרים, והשני, שחל עליו דין מתנות כהונה ושהבכור הוא ממון כהן בלא שייעשה בו דבר, אך זהו דבר שמצינו במק''א כגון בזרוע לחיים וקיבה.
והנה הרמב''ם (בכורות פ''א ה"ד) כתב וזה לשונו: ''מצוות עשה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הרי זה קודש שנא' תקדיש לה' אלקיך, ואם לא הקדישו הרי זה קדוש מאיליו וקדושתו מרחם היא'', ע''כ, ופסק הרמב"ם כחכמים (ערכין כט.) דס"ל שבכור בהמה טהורה צריך שהבעלים יקדש אותו באמירתו .
ויש לעיין מהו ענין קידוש זה, אחרי שקדושת בכור חלה בין אם קידשוהו הבעלים ובין אם לא קידשוהו. ועוד יש לעיין, האם אמירה זו מתייחסת רק לחלק קדושת הקרבן שבבהמה אבל חלק המתנות כהונה אינו צריך לקדשו, או שאמירה זו מתייחסת גם לחלק המתנות כהונה, ונפקא מינה אם צריך לקדש בכור בעל מום שאין בו דין הקרבה אלא צריך רק ליתנו לכהן .
והנה מצינו שתי ענייני קדושה שתלויים באמירתו של האדם, האחד, הוא שהאדם פועל את חלות הקדושה וכמו שמצינו בהקדש, שעל ידי אמירת האדם חל קדושה על הבהמה, וכן כמה וכמה דינים, ומאידך מצינו ג''כ קידוש של שבת, מועדים, ויובלות, שאמנם יש דין קידוש בפה, אבל אינו אלא דין על הגברא לאומרו אבל קדושת הדבר שעליו נאמר הקידוש קביעא וקיימא, ולכן חל קדושת שבת ויובל בין קידשוה בפה ובין לא קידשוה בפה.
ויש לחקור בגדר הקדשת בכור האם הוא כעין קידוש שמצינו בשבת ויובל שעיקרו אינו לפעול חלות קדושה אחפצא אלא דין על הגברא לעשות מעשה קידוש ועי''ז יקבע בנפשו מעלת הקדושה של הדבר שקדושתו כבר קביעא וקיימא, וכמו כן בבכור אינו אלא דין אגברא לעשות מעשה קידוש דהא הבכור קדוש גם אם לא קידשו, או דלמא הקדשת בכור הרי זה כהקדשות שמצינו בנדרים ונדבות דחלה הקדושה על ידי אמירתו, ואף שבבכור אינו מוסיף קדושה בבהמה, מכל מקום מוסיף הוא איסור על נפשו, דהנה בהקדיש בהמה לשלמים יש שני איסורים במעילה בה, האחד, מה דרמי איסורא אכו''ע מכח זה שבהמה זו היא שלמים, והשני, מה דרמי על המקדיש איסורא ד''לא יחל דברו'' כיון שנדר שבהמה זו תהיה שלמים, וכמו כן י"ל בבכור שאף שיש לבהמה זו קדושת בכורה גם בלי אמירתו מכל מקום הוא מוסיף אנפשיה איסור באמירתו, וכדלהלן. ועכ''פ נראה שלפי שני הצדדים בחקירה זו אין טעם לאמירה זו בבכור בעל מום (ומכל מקום דבר זה נידון בפוסקים בהרחבה, עי' פ''ת יורה דעה סימן ש''ה ס"ק א) .
ונראה, דאף שיש לתלות חקירה זו בכמה וכמה מחלוקות הפוסקים , מכל מקום עיקר דין הקדשת בכור הוא בדומה למה שמצינו בהקדשת שאר קדשים , והטעם דבעינן לאמירה זו י"ל דכיון שנתייחד בכור בהמה שחל עליו קדושת קרבן כבר מרחם מה שלא מצינו בשום קרבן, רצתה התורה שלתוספת וחיזוק איסורו וקביעת הדבר בנפש הבעלים יוסיף הוא בבהמה זו איסור ויהא בה גם דין דבר הנידב ואיסור בל יחל.
ובזה יבואר הא דלא מצינו דין אמירה זו גם בבכור אדם ופטר חמור, דכיון שהם אינם קרבים לגבי מזבח אין צורך שיקבע ויחזק הבעלים את האיסור, כנ''ל בחסדי השי''ת.
ראיית המבט השלם
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מופתים ותלמידי חכמים
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ"ה
