- ספריה
- חכמת החינוך א'
168
שורש מצוה זו אין צריך באור. ידוע הדבר ונגלה לכל כי האמונה הזו יסוד הדת, ואשר לא יאמין בזה כופר בעקר ואין לו חלק וזכות עם ישראל. וענין האמנה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן ושאי אפשר חלוף (בחלוף) זה בשום פנים. ואם נשאל עליו, ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחלוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפעל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו (ישעיהו ו', י') יבין ובעיניו יראה במופת נחתך, שהאמנה הזאת שהאמין אמת וברור, אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקים מצות עשה זו מצוה מן המבחר.
דיני מצוה זו, כגון מה שמחיב עלינו להאמין עליו שכל היכלת וכל הגדלה והגברה והתפארת וכל ההוד וכל הברכה וכל הקיום בו, ושאין בנו כח ושכל להשיג ולהגיד גדלו וטובו, כי לרב מעלתו והודו לא ישג רק לעצמו, ולשלל ממנו בכל כחנו כל חסרון וכל מה שהוא הפך כל שלמות וכל מעלה. והענינים היוצאים מזה, כגון לדעת שהוא נמצא שלם, בלתי גוף ולא כח בגוף, כי הגופים ישיגום החסרונות, והוא ברוך הוא לא ישגהו מין ממיני החסרון, כמו שאמרנו. ושאר דברים רבים הנאמרים בענין זה, כלם מבארים בספרי יודעי חכמת האלהות. אשרי הזוכים אליה, כי אז יקימו מצוה זו על בוריה (הלכות יסודי התורה פ''א).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה, אין לו חלק וזכות עם ישראל, כמו שאמרנו. וזאת מן המצות שאין להם זמן ידוע, שכל ימי האדם חיב לחיות במחשבה זו.
מצווה כ''ה–מצוות האמנה במציאות השם

חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
25 - שלא נלך בשבת חוץ לתחום
26 - מצות האמנה במציאות השם
27 - שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו
טען עוד
ויש לעיין במצווה זו מה גדרה ומה החיוב בה שהרי היא לא נאמרה בלשון ציווי , וצריך לחקור האם היא מצווה שנאמין שיש אלוה ותו לא, או שצריך שיאמין באופן מלא בהשי''ת, בהשגחתו וכו', ובאופן שנתבאר ברמב''ם ריש הלכות יסודי התורה.
והנה הרמב''ם (ספר המצוות, עשה א') כתב ''המצווה הראשונה היא הציווי אשר ציוונו להאמין האלוהות והוא שנאמין שיש שם עילה וסבה הוא פועל לכל הנמצאות והוא אמרו ית' אנכי ה' אלקיך'', ומבואר מדבריו שלקיום המצוה סגי שיאמין שהוא פועל לכל הנמצאות ולא יותר מכך.
אמנם יעויין בחינוך במצוה זו שכתב ''להאמין שיש לעולם אלוה אחד שהמציא כל הנמצא ומכחו וחפצו היה כל מה שהוא ושהיה, ושיהיה לעדי עד וכי הוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה'', עיי''ש, ומבואר מדבריו שמצוה זו כוללת גם את האמונה בהשגחתו ית' ובנתינת התורה. וכן מבואר במפרשי המקרא ובפרט באבן עזרא (שמות שם) שעיקר חידוש וציווי מצווה זו היא לא האמנת האלוקות בלבד אלא עיקר חידושה היא האמנת ההשגחה של השי''ת המוציאנו ממצרים , וכן הוא בסמ''ק (מצוה א') .
וכאמור שיטת הרמב''ם איננה כך, ודעתו שבמצווה זו כלול רק החיוב להאמין (או לידע) בהשם יתברך.
ונראה לומר בביאור מחלוקתם מה שנתבאר לקמן (בלאו ''דלא יהיה'') דשיטת הרמב''ם היא ש''אנכי'' ו''לא יהיה'' הם דיברה אחת והיא ''אנכי השם אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים...לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'', וכיון שכך יותר מסתבר לומר שעיקר הדיברה באה לצוות על האמונה בהשם ושלילת הפכה, ולכן עיקר המצוה של ''אנכי'' היא ציווי על האמונה בו, מה שאין כן החינוך וש''ר מונים את אנכי ולא יהיה לשני דברות נפרדות ולכן לשיטתם עיקר הציווי באנכי הוא לאו דוקא ה''אנכי השם אלקיך'', שלכמה ראשונים הוא דבר המובן מאיליו, אלא עיקר הציווי הוא ''אשר הוצאתיך מארץ מצרים'' דהיינו הידיעה שהוא הוציאנו ממצרים, האמונה בהשגחה פרטית וביכולתו של השי''ת לשנות את סדרי הבריאה.
ומה שכתבנו שדעת הרמב''ם היא שעיקר המצוה היא עצם האמונה בהשי''ת, יתכן לבאר למה הרמב''ם ביד החזקה בבואו לבאר מצוה זו נקט לשון ידיעה (''לידע שיש שם מצוי ראשון'') כמה פעמים ולא רק לשון אמונה כמו שכתבו ש''ר וגם הוא עצמו בספר המצוות , דבמציאות השי''ת שייך הרבה יותר לשון ידיעה, משא"כ בהשגחה פרטית שייך יותר לשון אמונה, ויש להקשות לחלוק ולפלפל בזה ובאתי רק לעורר.
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
האם מותר לפנות למקובלים?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
למה ללמוד גמרא?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה משווים את העצים לצדיקים?
ראיית המבט השלם
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?