- ספריה
- חכמת החינוך א'
632
דיני המצוה, כגון העושה צורת אדם חסר אבר אחד או יותר מה דינו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מעבודה זרה (מ''ג.) ובמסכת סנהדרין (ז:) אמרו שהלאו הזה כולל ענינים אחרים. אמנם עקר הלאו, במה שזכרנו, וכן אמרו במכלתא. (י''ד קמ''א סעיף ז').
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה צורת אדם אפילו לנוי, עבר על מצות מלך ואין בה חיוב מלקות.
מצווה ל''ט-שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי
הלאו הל''ט הוא שלא לעשות צורת אדם ואפילו לנוי שנאמר ''לא תעשון אתי'' (שמות כ' י''ט).

חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
39 - שלא לחמד
40 - שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי
טען עוד
ויש לחקור באיסור זה של עשיית צורת אדם האם הוא איסור מאיסורי ע''ז וכדמשמע מפשטות הפסוק ''לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב'' דקרא מיירי באיסורי ע''ז, או דכיון דילפינן מלאו זה ענין נפרד והוא איסור עשיית צורת אדם לנוי אינו ענין לאיסורי עבודה זרה, וכמה נפק"מ בדבר.
והנה החינוך כאן כתב דאין לוקין על לאו זה. והוא נגד שי' הרמב''ם (ספר המצוות ל''ת ד) שכתב דלוקין על לאו זה, וצריך ביאור טעמו של החינוך שאין לוקין על לאו זה, והרי הוא לאו שיש בו מעשה.
ובמנחת חינוך (כאן אות ז) כתב ליישב, דמאחר ונאסרה בו גם עשיית צורות שמשי מרום אפשר דחשיב לאו שבכללות שאין לוקין עליו.
והנה מלבד מה שנחלקו הרמב''ם והחינוך אם לוקין על לאו זה, נראה שנחלקו בשאלה נוספת והיא מה כלול בלאו זה, דהנה אף שבגמ' (ר"ה כד.) ובע''ז (שם) דרשו מלאו זה כמה ענינים והביאם הר''מ (ע''ז פ''ג ה''י - י''א) 1 , החינוך סובר שלאו זה לא נאסרה בו אלא עשיית צורת אדם, שהרי כתב במצווה זו וזה לשונו ''ובמסכת סנהדרין (ז:) אמרו שהלאו הזה כולל ענינים אחרים, אמנם עיקר הלאו, במה שזכרנו, וכן אמרו במכילתא 2 והעובר עליה ועשה צורת אדם אפילו לנוי, עבר על מצות מלך ואין בה חיוב מלקות'', הרי שדעתו שעיקר לאו זה הוא בעשה צורת אדם.
ומעתה קשה איך יתכן לומר שהחינוך שלא כלל באיסור זה כי אם ענין אחד והוא איסור עשיית צורת פרצוף אדם סובר שלאו זה הוא לאו שבכללות ואין לוקין עליו, ואילו הרמב''ם שכלל בלאו זה גם איסור עשיית שמשי מרום סובר דלא הוי לאו שבכללות ולוקין עליו.
ונראה לבאר ענין זה על פי טעם האיסור של לא תעשון איתי, דהנה הרמב''ם הן בספר המצוות והן ביד החזקה כלל איסור זה כחלק מאיסורי ע''ז עד כדי כך שבהלכות מלכים (פ''ט ה''ב) כתב שגם בן נח מוזהר על דבר זה, אבל החינוך כתב בלאו זה ''שלא לעשות צורת אדם משום דבר שנאמר (שמות כ כ) ''לא תעשון אתי'', ודרשו זה לשונו לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה דהיינו גוף אדם שכתבתי עליה בתורתי נעשה אדם בצלמנו, והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו. ומה שאמר בצלמנו על חלק השכל שבאדם, מפני שהשכל כלו הוא בו ברוך הוא, אבל אין שום דמיון אחר בינו ברוך הוא ובין שום בריה שקדם ענינו מנבראיו חלילה'' עיי''ש, הרי שלדעת החינוך יסוד לאו זה הוא להרחיק הגשמת הקב''ה שהוא אינו גוף ואין בו שום ענין גשמי כלל 3 .
ואם כן אתי שפיר הכל, דלדעת הרמב''ם שסובר שאיסור זה הוא מכלל איסורי ע''ז, ועניינו הוא שלא לעשות שום דבר ששייך שיעבדוהו, ממילא לוקין על לאו זה, דכל מה שנאסר בו הוא ענין אחד ולא הוי לאו שבכללות.
אבל לדעת החינוך, אף שהוא סובר שלאו זה נאסרה בו רק עשיית צורת אדם מכל מקום כיון שעיקר האיסור אינו מעשה עשיית האדם אלא ענין הגשמת השם הנכבד שפיר הוי לאו שבכללות, וכפי שיתבאר.
דהנה מטו משמיה דהגרי''ד סולובייצ'יק 4 שביאר שיתכן שלאו יהיה לאו שבכללות אף שהוא כולל רק מעשה אחד, וכן יתכן שיהיה לאו שכולל כמה מעשים והוא לא יהיה לאו שבכללות, והוא מה שכתב הרמב''ם בשורש התשיעי 5 דלאו שבכללות הוא לאו שענין הלאו והמעשה של הלאו הם שונים, ודוקא אם הלאו והמעשה ענינם אחד לא הוי לאו שבכללות, ולכן למשל לאו ד''אל תאכלו ממנו נא'' (שמות י''ב ט') אינו נחשב לאו שבכללות אף שאפשר לעבור עליו בכמה אופנים כגון שאוכל אותו מבושל, חלוט, או נא, כיון דענין הלאו אחד הוא שלא לאכול את הפסח באופן שאינו צלי אש, וכן גם שייך שיהיה נחשב לאו שבכללות אף ששייך לעבור עליו באופן אחד בלבד והוא אם ענין הלאו הוא אחד והעבירה עליו נעשית בענין אחר.
וכמו כן אפש''ל בעניננו, דלשיטת החינוך ענין הלאו ד''לא תעשון אתי'' הוא איסור נגד הגשמת הבורא ושמראה שצלם אלקים הנמצא באדם הוא עניין גופני, והאופן ששייך שיעבור על זה, שונה קצת מעצם הציווי, שהוא על ידי שיעשה פרצוף אדם והוא כולל גם שלא לעשות צורת פרצוף אדם לנוי, ומשום הכי הוי לאו שבכללות.
ונמצא אם כן שחלוקים הרמב''ם והחינוך ביסוד לאו דלא תעשון אתי, דלרמב''ם הוא איסור מאיסורי ע''ז ולחינוך הוא איסור על הגשמת הבורא.
ולפי זה יתיישב מה שתמה המנחת חינוך (אות י''ב) על החינוך שלא כתב כרמב''ם שאיסור זה נוהג אף בבני נח, די"ל דהרמב''ם כתב כן לשיטתו שהוא איסור מאיסורי ע''ז, אבל לדעת החינוך שהוא איסור בפני עצמו, הרי הוא כשאר איסורים של תורה שבני נח לא נצטוו בהם.
וכן א''ש מה שהקשו רבים על הרמב''ם שלא כלל באיסור דלא תעשון אתי את האיסור שלא לעשות כלים כתבנית כלי המקדש וכן בית כתבנית בית המקדש, דלרמב''ם איסור עשיית שאר צורות הוא מכלל איסורי ע''ז אבל איסור עשיית תבנית כלי המקדש אינו שייך לאיסורי ע''ז ולכן הרמב''ם כתב איסור זה בהלכות בית הבחירה.
^ 1. הנה בגמ' שם דרשו שלא לעשות צורת אדם, דמות ארבע חיות, שלא לעשות כדמות שמשים המשמשים במרום דהיינו שמש וירח ומלאכים, וכן שלא לעשות כתבנית כלי המקדש, והרמב''ם בהלכות ע"ז הביא את האיסור שלא לעשות צורת אדם מלאכים ושמש וירח, אבל את האיסור שלא לעשות כתבנית כלי המקדש הביא בהל' בית הבחירה, ודנו בזה המפרשים, ועי' לקמן מש"כ לבאר בזה.
^ 2. דרבי ישמעאל יתרו פרשה דבחדש פ"י.
^ 3. ואף שהחינוך הוסיף שם שיש בענין זה גם הרחקת ע''ז, דז''ל שם לאחר שכתב את הדברים שהבאנו בשמו ''ולאו דלא תעשה לך פסל שלא נעשה שום צורה שתעבד. וזה הלאו מיוחד לצורת אדם שלא נעשה אותו כלל אפילו לנוי, וזה להרחיק עבודה זרה'' מ''מ יסוד האיסור הוא רק להרחיק את הגשמת הבורא, אלא שכתוצאה מזה יורחק ענין ע''ז.
^ 4.שמעתי מתלמידו הגרצ''י רייכמאן שליט''א
^ 5.וז''ל ''ומה שראוי שיחובר אל זה השורש מה שאני מספרו, והוא כי זה שאמרנו שראוי שימנו העניינים המצווה בהם והמוזהר מהם, הוא בתנאי שיהיה בעניין המוזהר ממנו לאו בייחוד בכל עניין ועניין, או ראיה יאמרו אותה המעתיקים שהוא הבדיל העניין קצתו מקצתו, וחייב האזהרה לכל עניין מהם. אמנם כשיהיה לאו אחד כולל עניינים רבים, הנה אז ימנה הלאו ההוא לבדו, לא כל עניין ועניין מן העניינים שיכלול אותם הלאו ההוא. וזהו "לאו שבכללות" שאין לוקין עליו כמו שנבאר עתה וכו''.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
אוי ויי!
מה מברכים על ברקים ורעמים?
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
מי אתה עם ישראל?
חידוש כוחות העולם
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?

קרוב אליך – פרשת בשלח
עלון מספר 542
רבנים שונים | שבט תשפ"ה

פרשת השבוע: רחל, לאה ודוד המלך, מה קרה? (חלק ב')
הרב יוסף כרמל | שבט תשפ"ה
