בית המדרש

  • חכמת החינוך א'
לחץ להקדשת שיעור זה

ייעוד אמה העבריה

undefined

הרב אלחנן פופקו

חשוון תשע"ט
4 דק' קריאה
ליעד אמה העבריה, כלומר שאותו ישראל שקנה אמה העבריה שישאנה לו לאשה או יתננה לבנו לאשה, שנאמר (שמות כ''א, ח') אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה והפדה, ואמרו ז''ל (רש''י שם) כאן רמז לך שמצוה ביעוד. ובפרוש אמרו ז''ל (בכורות י''ט, א') מצות יעוד קודמת למצות פדיה.
משרשי מצוה זו, שרחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למכרה, וצוה את הקונה אותה לשא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל חנון ורחום הוא. ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו, שישיאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל, או שיגרע מפדיונה מכל מקום ויסיענה שתצא מעבדות, ולא שיגרם על כל פנים שתעמד תחת ידו עד זמן המכר גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה. וכל זה מחסדי האל על ברואיו וממדותיו המעלות.
דיני המצוה, כגון עד מתי הבת נמכרת, ושאינה נמכרת על ידי אדון, כלומר ואפילו עבר ומכרה אין המכירה כלום, ושהאב יכול למכרה כמה פעמים, הדברים שהיא נקנית בהן, ושהיא יוצאת בהן לחרות, ובכמה יציאות היא יתרה על העבד, ודיני הבוגרת, וזמן האילונית, ויתר פרטיה מבוארים בראשון של קדושין (י''ד:)
ונוהגת בזמן שהיובל נוהג דוקא. (גיטין ס''ה.) והעובר עליה ולא יעדה לא לו ולא לבנו ולא סיע בפדיונה, לא קים מצוה זו, אבל אין לכופו לפי הדומה על קיום מצוה זו, שהרי כתוב שם בפרוש (שם י''א) ואם שלש אלה לא יעשה לה, מכלל שהתורה הניחה הדבר ברצונו. ואם נשאה לאשה או השיאה לבנו כמו שכתבנו, עשה כראוי ותבא עליו ברכה, ובנים טובים וכשרים ראוים לצאת מזוגם.

מצוה מג -ייעוד אמה העבריה
המצווה המ''ג היא ליעד אמה העבריה וביאר בספר החינוך ''כלומר שאותו ישראל שקנה אמה העבריה, שישאנה לו לאשה או יתננה לבנו לאשה, שנאמר (שמות כ''א, ח) 'אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה והפדה'.
ואמרו זה לשונו (רש''י שם) כאן רמז לך שמצוה ביעוד. ובפירוש אמרו זה לשונו (בכורות יט א) 'מצות יעוד קודמת למצות פדייה'
והנה מצוה זו של יעוד היא שצריך ליעדה האדון או לפדותה והיא תקפה ממתי שהאמה נכנסת לרשותו של האדון.
וצריך עיון מה גדר מצווה, מתי היא חלה, ומה האופן המעולה לקיימה.
והנה ברור שמצווה זו חלה ואפשר לקיימה מהרגע שהאדון קונה אותה לו לאמה שהרי לא נתנה התורה שיעור לדבר ויכול ליעדה אפילו קודם שתעשה היא אפילו מלאכה כלשהיא.
וקשה, כיון שהמצוה ליעדה או לפדותה חלה מיד כשהיא נהיית אמתו, לאיזה תועלת ותכלית קנאה האדון? והרי מזה שהתורה מכירה בזה שיש מצב שבו האב צריך למכור את ביתו ושהיא תהיה אמה בבית האדון, רואים שהתורה מכירה ששייך מציאות שבה בת יכולה להיות אמה, אבל אם האדון באמת רוצה לעשות את רצון התורה באופן המעולה ביותר ה''ז צריך ליעדה מיד ובטלה תורת אמהות וצריך עיון.
ואף שברור שיכול להשהותה ולקיים מצווה זו מאוחר יותר וכמה שכתב הרמב''ם " כֵּיצַד מִצְוַת יִעוּד. אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי הֲרֵי אַתְּ מְאֹרֶסֶת לִי הֲרֵי אַתְּ לִי לְאִשָּׁה אֲפִלּוּ בְּסוֹף שֵׁשׁ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה" מכל מקום מי שרוצה לקיים מצווה זו כהלכתה לכאו' צריך לעשותה ממתי דרמיא עליה והיינו מהרגע שנכנסת לרשותה ואם כן מה תועלת יש לו בקניה זו.
וביותר קשה, דהנה החינוך כאן כ' "והעובר עליה ולא יעדה לא לו ולא לבנו ולא סייע בפדיונה, לא קיים מצוה זו, אבל אין לכופו לפי הדומה על קיום מצוה זו, שהרי כתוב שם בפרוש (שם יא) ואם שלש אלה לא יעשה לה', מכלל שהתורה הניחה הדבר ברצונו '' 1 והנה אף שלכאו' מצווה זו היא מצוה קיומית והיינו שבהשלים התנאים הראויים, ובמקרה דנן כשיש לאדם אמה העבריה, צריך לייעדה או לפדותה וכדמשמע ממה שאמרו (בכורות יג.) 'מצוות יעוד קודמת למצוות פדיה' . ובדומה להא דאמרו (יבמות לט:) 'מצוות ייבום קודמת למצוות חליצה', נראה מדברי החינוך שאין הדבר כך ודעתו שמצוות ייעוד ופדיה הם מצוות דרמיין עליה אבל שהוא לא מחוייב בהן. וצריך עיון דאיפוא מצאנו כזה מצווה שהוא מחוייב בה אבל יכול שלא לעשותה?
ונראה לבאר דגדר מצוות ייעוד הוא דהתורה הכירה במציאות שבה אבות מוכרים את בתם לאמה בלית ברירה, אך לא ראתה דבר זה בעין יפה כלל והיינו דלא כמו עבד עברי וכדו' שהתורה הכירה בזה ששייך שאיש מישראל יהיה עבד לאיזה שהוא זמן במצבים מסוימים, רק רצתה בכמה תנאים (שלא יעבוד בו עבודת עבד, שיוכל לצאת בשנים וכו'), באמה העבריה התורה לא רצתה שיחול עליה שם עבדות מתחילה ולכן ממתי שהיא נכנסת לאמהות מיד אמרה תורה לאדון שייתכן מאוד שהוא או בנו יישאו אותה לאשה ועל ידי שיתכן שהוא או בנו ישאו אותה, המכר שלה משתנה לגמרי והאדון יתחס אליה באופן מעולה יותר, ודבר זה נכון בפרט למאי דפסקי' דמעות הראשונות לקידושין ניתנו וכעין מה שכתב ספר החינוך בטעם מצווה זו והוא ''שרחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למוכרה, וצוה את הקונה אותה לישא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל חנון ורחום הוא. ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו, שישיאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל''.
וכן דבר זה מבואר ביותר לשי' הרמב''ם שסובר (עבדים פ''א הל' ב' ודלא כרמב''ן עה"ת שמות כא, ד) שאין אשה גדולה יכולה למכור את עצמה לאמה כלל והיינו שהתורה לא רצתה כלל שאשה תהיה אמה אבל כיון שיש את האפשרות שהוא מייעד אותה אז דבר זה משנה את האמהות דאף אם בסוף לא ייעדה, זה שהוא יכול ליעדה נותן לאמהות צורה שקרובה יותר להיות גברת מלהיות אמה.
ובכך מבואר שמצווה זו היא לא מצווה קיומית אלא היא מצווה דינית וכמו מצווה ד'הוא ותמורתו יהיה קודש' (ויקרא כז, י) והיינו שהתורה חידשה שכשמוכר את בתו לאמה יש דין שמחדש שיש בזה אפשרות של קידושין, כך שענין האמהות שלה משתנה והיא דומה יותר לגברת מאשר לאמה מתחילתה 2 .




^ 1.ובמנ''ח (אות ל''ד) הקשה ע''ז ונראה שהוא סובר שכופין את האדון על הפדיון. עעיי''ש.

^ 2.שו''ר דהנצי''ב (העמק דבר שמות כ''א, ח) ביאר שעיקר מה שחידשה תורה הוא כדי לייעדה ולכן צותה תורה שאם הוא לא מסייע בפדיונה תצא אבל בעבד עברי שאין מצוות יעוד לא צוותה התורה בפירוש שיפדוהו וז''ל הנצי''ב:" והפדה. פי׳ הכתוב מצות פדיון באמה יותר מבעבד משום דבע״ע מתחלה קנהו להשתמשות לחוד וגם העבד עמ״כ בא ולמאי ישתנה הרצון. אבל האמה תחלה מכרה האב ליעוד ג״כ. ואח״כ כי רעה היא בעיניו אין ראוי שתשב בביתו להשתמשות לבד ע״כ. והפדה. לעם נכרי וגו׳. אם אין לאב לפדות והרי האדון לא נוח לו שתהא משרתת בביתו בלי אישות. וא״כ ימכרנה לאחר ויקח מעותיו מש״ה הזהיר הכתוב ע״ז אבל בע״ע מתחלה קנהו לשרתו בביתו. מה״ת יעלה עה״ד להכריחו לשמש בבית אחר:"
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il