בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • תורה ומדע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שירה בת מיכל מסודי

המחבר בין קודש לחול

יש הבדל בין מי שעוסק בפיתוח העולם הגשמי מתוך מניע אידיאלי ובין מי שעושה כן ממניעים אחרים. ככל שהאדם יתעלה מבחינה מוסרית, כך המניע שלו בפיתוח המדע והטכנולוגיה יתעלה גם כן ויהיה לשם שמיים, כלומר לשם תיקון ושכלול העולם הגשמי כחלק מהתעלות והתקדשות העולם

undefined

הרב איתן קופמן

טבת תשע"ט
4 דק' קריאה
משעה שברא הקב"ה את העולם, הרי הוא דואג לקיומו. הקב"ה "נותן לחם לכל בשר" (תהילים קלו, כה) ודואג לכול, "מקרני ראמים ועד ביצי כינים" (ע"ז ג). אולם חלק מהותי מדאגת הקב"ה לבריותיו נעשה דווקא דרך הברכה האלוקית השורה במעשיהם של בני האדם, ודרך ההתפתחות הטכנולוגית האנושית, פרי עמלו של האדם.
כאשר האדם מפתח את העולם הגשמי באמצעות המדע והטכנולוגיה, הוא נעשה "שותף לקב"ה במעשה בראשית" (עין איה שבת פ"ט). הקב"ה לא ברא עולם מושלם אלא עולם משתלם, ונתן מקום להשתדלות האנושית לקדם את העולם ברוחניות ובגשמיות. ברוחניות, הקב"ה משפיע קדושה ומרומם את העולם כל הזמן. אך חלק בלתי נפרד מכך הוא ההשתדלות האנושית בלימוד התורה, בתפילה, בקיום המצוות ובעבודה המוסרית על המידות. וכן בגשמיות, ברכת ה' הגשמית על העולם, מתלבשת בין השאר בחוכמה וביכולת האנושיים לייצר יותר מזון, למגר מחלות, להתמודד עם איתני הטבע ועם כל אתגר גשמי אחר שהאנושות מתמודדת עמו.
אולם יש הבדל בין מי שעוסק בפיתוח העולם הגשמי מתוך מניע אידיאלי ובין מי שעושה כן ממניעים אחרים. ככל שהאדם יתעלה מבחינה מוסרית, כך המניע שלו בפיתוח המדע והטכנולוגיה יתעלה גם כן ויהיה לשם שמיים, כלומר לשם תיקון ושכלול העולם הגשמי כחלק מהתעלות והתקדשות העולם ולמענו.
למניע של האדם יש משמעות ביחס לחוויה הפנימית שלו. כאשר אדם עוסק ביישובו של עולם ובפיתוחו למען מטרות טובות, הוא יודע שלמרות שכלפי חוץ הוא עסוק בעניינים שהם לכאורה רק טכניים וחומריים, הרי שמצד האמת עשייתו מלאת משמעות והיא מביאה לו שמחה, שלווה וסיפוק.
למניע של האדם יש משמעות גם בנוגע לשאלה מה הוא הנושא שבכוונתו לבנות ולשכלל. כאשר החברה אינה מתוקנת לגמרי, כוח היצירה האנושי משרת את הטוב ואת הרע במקביל. דוגמה לכך היא הטכנולוגיה, שמצד אחד היא משכללת את אמצעי הרפואה הטובים שמביאים חיים ובריאות, ומצד שני היא זו שמפתחת את כלי המלחמה שמקצרים את החיים ומביאים לסבל רב. דוגמה נוספת היא האינטרנט, המהווה פלטפורמה לדברים טובים ונצרכים ובה בעת לדברים הנוראים מכול. כך הופך האינטרנט לברכה גדולה ולקללה גדולה גם יחד.
כדי להבטיח שכוח היצירה, הפיתוח והשכלול של האדם יביא רק ברכה ולא קללה, הוא צריך להיות מלווה בהכוונה רוחנית ומוסרית. רק כך יישמר המצב שבו כל פיתוח טכנולוגי לא ישרת את רצונותיו הרעים של האדם או את חולשותיו.
הרמב"ם כותב (מורה נבוכים ג, לא) שאחת ממטרות התורה היא לכוון את כוחות האדם לטובה, לתיקון המידות האישיות שלו ולתיקון חיי החברה. בוודאי שכוח היצירה האנושית הוא בכלל זה, והתורה צריכה להדריכו כך שיהיה לתועלת ולברכה.
מכיוון שכך, זהו גם אחד מתפקידי תלמידי החכמים ואנשי האמונה - לכוון ולהדריך בפועל את האנשים בעלי הכוחות המעשיים בחברה. תלמידי החכמים ואנשי האמונה פועלים לרומם את החברה מבפנים, מבחינה מוסרית. ואילו לעומתם אנשי המדע והמעשה פועלים לתקן את החיים מבחוץ, מבחינה טכנית. לא רק שאלו לא מגמות סותרות אלא הן משלימות זו את זו. הכלים מאפשרים למהות להופיע בעולם בצורה יותר טובה, והמהות נותנת משמעות וייעוד לאותם הכלים.
השלמות הגמורה של אחדות זו, בין התורה לכוח היצירה האנושי, תופיע בימות המשיח. בתקופה זו כל כוחות היצירה יופנו רק לבניין טוב וחיובי לאנושות, ולא לשום מגמה שלילית של הרס וחורבן, כפי שמובא בדברי הנביא על תקופה זו: "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ד). הדיוק בפסוק מראה שאין הכוונה שבעתיד ייקחו את החרבות והחניתות ורק יהרסו אותם, אלא יותר מזה, יהפכו אותם לאתים ולמזמרות. האנרגיה העולמית שהושקעה רבות ביצירת כלים לרוע - למלחמות, לתעשיית נשק, לפיתוח אמצעי לחימה, לשנאה, לקנאה, למילוי תאוות וכדומה, תופנה לאפיקים חיוביים בלבד, של אֵת ומזמרה, שבאים לתקן ולא לקלקל, לבנות ולא להרוס. המשיח יתקן את הנפש האנושית מבחינה פנימית ולא תהיה מלחמה, כי המניעים הרעים שבנפש המביאים למלחמות יתוקנו ולא יהיו עוד.
יש אידיאל במלאכה
יסוד האחדות בין הקודש לחול מופיע גם במוצאי השבת, בברכת מאורי האש ובתפילת "ויהי נועם". הרא"ש (ברכות) כותב שברכת מאורי האש במוצאי שבת אינה על ההנאה מהאור, אלא היא זכר לכך שהאור נברא במוצאי שבת, כמובא בגמרא: "במוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור" (פסחים נד). המהר"ל מסביר (באר הגולה) שדברי הגמרא הללו מבטאים את היכולת שהקב"ה נתן לאדם לפתח ולהמציא דברים שלא קיימים בטבע כמות שהם. כלומר, האש היא ביטוי לכוח היצירה של האדם, לתבערה הפנימית שיש בו לפתח ולבנות, לשכלל ולעסוק ביישובו של עולם. אך אותה האש יכולה גם לשרוף, ולהפוך לאבק שריפה, אם אין לה הכוונה אידיאלית. הברכה מזכירה לאדם שכוח היצירה ניתן לו מאת הקב"ה ועליו להשתמש בו לטובה ולברכה.
במוצאי שבת כוח היצירה חוזר וניעור לאחר שהמלאכה נאסרה בשבת. בתפילת ערבית אומרים את פסוקי "ויהי נועם" המבטאים את הרצון שנועם ה' יהיה על מעשי ידינו. שבת היא נועם הנשמות, יום שבו אנו מתמסרים לעבודת הנשמה תוך עזיבת העולם הגשמי ותיקונו. לאחר שהתמלאנו בשבת בתורה, בתפילות, במצוות, בהעמדת הנשמה כמרכז החיים, כעת אנו מתפללים שכל המטען הפנימי הזה יבוא לידי ביטוי במעשינו בימי החול. אנו חפצים שמעשי ידינו יהיו לברכה ולא לקללה, לבניין ולא להרס, להתעלות העולם ולא להשפלתו.
הרב קוק אומר ב'אורות' שאחד מתפקידי הצדיקים הוא לרומם את היחס של בני אדם כלפי המלאכה, ולהעמידם על שני עקרונות. העיקרון הראשון הוא ש"הכשרת החיים הפנימיים של המציאות" עומדת למעלה בחשיבותה מהתיקון הגשמי, כיחס אורות וכלים, נשמה וגוף. עיקר ההתקדמות של העולם היא במימד הפנימי ולא החיצוני.
העיקרון השני הוא ההבנה שיש אידיאל גדול מאוד במלאכה וביישובו של עולם, ושהעיסוק בהם הוא ממש שותפות עם הקב"ה בהנהגת עולמו. כל תיקון קטן של המציאות הגשמית הוא הוצאת המציאות מהתוהו לתיקון. כאשר אנשי מעשה יתחברו לאידיאל תבוא ברכה גדולה לעולם מהם וממעשיהם. הקנאה, השנאה, התחרות, הכבוד והתאוות לא יהוו עוד את המניע למאמץ האנושי. וכל ההמצאות והשכלולים יפותחו לשם הופעת הטוב והצדק בלבד, ולא על מנת לשרת את הרע או את החולשה.
קשר זה בין אנשי אמונה ואנשי מעשה, בין שבת ובין ימי החול, מבטא את היחס הכללי שצריך להיות בין הקודש ובין החול, בין תורה למדע, בין הנשמה לגוף ובין האורות לכלים. הקודש בונה את עולם השאיפות הפנימי, את הרגישות הרוחנית ואת היושר המוסרי. החול בונה את הכלים השונים שבהם כל אותם אידיאלים יכולים לבוא לידי ביטוי ולהופיע בחיים עצמם. כך החול מהווה מרחב התגלות לקודש, והקודש נותן משמעות ומהות לכלי החול.

הרב איתן קופמן הוא ר"מ במכינת בני דוד בעלי, ומחבר הספר 'בין קודש לחול – יחסו של הרב קוק למדע, לטכנולוגיה, לחינוך ולחברה'

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il