ניתוח שלבי הגאולה | הרב ש. יוסף וייצן | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
הרהורים מתוך משבר

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
א"י נקנית ביסורים

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

5 דק' קריאה

משל הגפן
רבים שואלים כיצד להתבונן על החרבת הישובים. האם יש כאן נסיגה בגאולה, או שגם מהלך זה הוא חלק מהתוכנית של בנין האומה.

כשאנו מבודדים את החרבת הישובים ודנים עליה בפני עצמה, ודאי שזהו דבר נוראי. דומה הדבר לסילוק נשמה מן העולם. יש בסילוק הנשמה הפסקת חיים בעולם הזה, הפסקת השפעה קרובה על סביבה. יש בסילוק נשמה את קללת המיתה, קללה שהמציאות של תחיית המתים תבוא ותתקן. כך גם בהתרחקות מחלקי ארץ ישראל. יש כאן העדר חיים. זרמי החיים שהיו לנו בהיות ישראל ריבוניים במקום זה, בואנו במגע ובקשר של התיישבות עם המקומות האלו - החייו אותנו. כל זאת נלקח מאתנו, עם התרחקות עם ישראל ממקומות אלו.

אולם, כל זאת כשאנו מתבוננים במאורע מצד עצמו. כיצד נתבונן במבט כללי, האם יש כאן נסיגה בגאולה או שיש כאן ירידה צורך עלייה?

הרהורים מתוך משבר (9)

הרב ש. יוסף וייצן

4 - השליחות לכלל האומה

5 - ניתוח שלבי הגאולה

6 - הבנת סימני הגאולה

טען עוד

ודאי שאנו היינו רוצים גאולה חלקה שהולכת ומתקדמת ללא עיכובים. אולם, לאחר שקורים העיכובים אנו רואים אותם כירידה צורך עלייה. אין אנו יודעים כיצד הדברים יהפכו לטובה, אולם, זה חלק מאמונתנו.

יש משלים רבים שבעזרתם ניתן להבין את מהלכי הגאולה. הכלל העולה מהם שיש מבט כללי במעוף הציפור, ובמבט על זה אנו רואים את הגאולה הולכת ומתקדמת.

יש לדמות את הגאולה להליכה אל יעד רחוק וגבוה,אולם, הדרך אל היעד רצופה עליות וירידות.
יש להמשיל את הגאולה לגפן שהולכת וצומחת. הגזע של הגפן הולך ונהיה עבה, הולך וגדל ביכולת ההתפשטות שלו. "גפן ממצרים תסיע תגרש גויים ותטעיה". אולם, בגפן יש גם פעולת זמירה. פעולת הזמירה היא שימור כוח הפריצה, בכדי לרכז את הכוח של העץ קרוב אל הגזע. כוח הזמירה הוא זה שנותן כוח צמיחה מחודש בהמשך. אמנם משל זה אינו מדויק, משום שבגפן - לאחר שהניבו הענפים פירות הם עומדים להיות נכרתים, ואילו כאן אנו עסוקים בהתיישבות ובזרמי חיים שצריכים להיות איתנו לנצח.

אולם, אנו רואים שדרך התפתחות דבר באה לפעמים דווקא דרך הייסורים. הרחבנו במקום אחר לבאר מדוע דווקא מי שחווה את אבלות ירושלים הוא זה שזוכה ורואה בבניינה. דווקא רבי עקיבא, שהיה הקרוב ביותר לחורבן ביתר, הוא זה שיכול לשחוק ולראות את שורשי הגאולה. דווקא אנשי גוש קטיף וקרוביהם - יזכו מתוך כאבם לראות בבנין ציון.

אנו רואים כל מקום בארץ ישראל כמקום שנותן לנו חיים. היכולת להיות ניזון מארצות החיים לנצח דורשת מאיתנו הרבה מאמץ, הרבה התחברות. בכדי להתחבר לנצח למקומות אלו - נתבע מאיתנו עוד מאמץ ועוד השתוקקות.

חז"ל אומרים שה"צפייה לגאולה גדולה מהגאולה עצמה". הצפייה היא היחס הרוחני וההשתוקקות הפנימית, שנולדת לנו ביחס לגאולה. הגאולה עצמה היא המימוש של רעיונות אלו. כמו שבין איש ואישה, אנו רואים את השלמות דווקא בהיותם ביחד, אולם,הגעגועים והמרחק חייבים להיות קודמים אל הזמנים בהם ניתן לממש את האהבה, כך גם בקשר בינינו לבין הארץ. כל הגלות בנתה בנו את הגעגועים העצומים לארץ הזו, אולם,יתכן שלאחר שבאנו ומימשנו את החיבור בינינו לבין הארץ נוצר מצב ששוב אנו צריכים לרענן את כוחות הגעגועים, כוחות שמכוחם כשנשוב אל הארץ הטובה נוכל לשמר את החיבור במדרגה עליונה שאין לה הפסק.

אנו עדיין נמצאים בעולם הזה, שהוא עולם של יום ולילה, של חיבור והארה לניתוק וגעגועים. אנו מתפללים להגיע לעידן שבו כל הזמן יהיה בחינת יום. "והיה לעת ערב יהיה אור".

הבאנו את דברי הגר"א על הפסוק "עת צרה ליעקב וממנה יוושע", שבגאולת 'בעיתה' יש סדר קבוע של צרות, קשיים וחבלי לידה, שהם גורמים לישועה. סדר הגאולה הוא שיש צרה, ומכל צרה יש התקדמות. אנו יכולים לבסס את דברי הגר"א ממאורעות רבים שאירעו בתקופתנו.

ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים הולידה את הנס של מלחמת ששת הימים. מלחמת יום הכיפורים הולידה את גוש אמונים. נפילת ימית הולידה פריחה של ישיבות הסדר ומכינות. הנפילה של אוסלו הולידה מהלך התנתקות מהערבים. גם הצרה הזו יכולה להוליד דברים גדולים. הרב מזוז אמר שהקב"ה לא הסכים שהישובים סביב לעזה יהיו מאוימים על ידי רקטות, ומהלך זה יגרום לכך שהערבים יאבדו את עזה ונחזור לשם כבני מלכים. יש אומרים שמהלך זה יביא לתשובה גדולה. היו תקופות רבות שדווקא חורבן גשמי גרר בעקבותיו פריחה רוחנית.

יש אומרים שמהלך זה היה מהלך גיבוש של מחנה מאמינים שילך ויגבר. מחנה זה יבנה מערכת יחסים אמיתית יותר בינה לבין המדינה. "זה לעומת זה עשה האלוקים", אל מול כוחות הרוע והניתוק הלכו ונבנו ביתר שאת כוחות אמוניים המחוברים ומחברים בין הקודש לחול בין עם לארץ. עיקר השגחת ה' מופנית לבנות את מחנה המאמינים. מבחני האמונה אינם פשוטים כלל ועיקר. אל מול הגויים שרוצים לשמר אותנו כעם קטן, ומול חלקים מהאומה שלא עומדים בלחץ ומקבלים את עמדת הגויים, צריך לקום מחנה מאמינים בגאולה ובמהלך האלוקי של גאולתנו בעל עוצמות וביטחון בה', שהם אלו שיובילו אותו לעבר המשך הגאולה.

יותר נכון לומר שאנו עדיין לא יכולים לצפות מה יוולד מהצרה הזאת, אולם,אנו מאמינים שסופה של הצרה היא ישועה גדולה. ישועה שלא יכולה להיוולד ללא הצרה הזו.

תקופת מעבר
במבט על, ניתן לראות בבירור שאנו במהלך של התקדמות. לאחר חמישים שנה של ריבונות יהודית שמקורותיה לא היו נטועים באמונה ובקודש, הקב"ה מתחיל לזעזע את כל המערכות. בספרו 'אורות' כתב הרב קוק על הגאולה, שתנועות רבות בונות אותה. הרב דיבר בעיקר על שלוש תנועות. תנועת קודש, תנועה לאומית והתנועה המוסרית חופשית. בתחילת הקמת המדינה יד ההשגחה סידרה שיהיו שלוש תנועות באומה כשכל תנועה בשליחותה בונה את הרוח שהיא צריכה לבנות. אולם, לאחר חמישים שנה הקב"ה רוצה לקדם אותנו. הוא אינו מסכים לכך שלא תבנה אחדות בין הרעיונות. הוא רוצה לברר שהקודש, הלאומיות, המוסר והחופש - מחוברים ומאוחדים בצורה שעזיבת אחד מן היסודות מפיל גם את השייכות לשאר היסודות.

בשנים הראשונות של הקמת המדינה נטע הקב"ה בלב עם ישראל את המשיכה הטבעית והפשוטה לרעיון הלאומי. שורשיו באו מכוח מאיסת הגלות ורצון לראות עם שהולך ומתחדש. לאחר שכבר אין כל 'הוא אמינא' אצל עם ישראל לחזור לגלות - נוטל הקב"ה את הטבע הלאומי כך שקשה מאד לבנות את הדגם הציוני על בסיס תחושה טבעית והכרח המציאות. הקב"ה דוחף אותנו לבנות את הרעיון הלאומי על בסיס הקודש.

תקופת המעבר בה אנו מצויים היא תקופה קשה. קשה לכל העם להתרומם למדרגת האמונה. מדרגה זו מאיימת על האומה. האומה יודעת שהמשמעות בהקמת עם לאומי מאמין ידרוש ממנו מחיר יקר, מחויבות עצומה ואנרגיות רוחניות גדולות. הטבע האנושי מושך את האומה כלפי מטה. החומר בעפריותו מושך אותנו שלא לבזבז אנרגיה לשווא. יש העדפה ברורה אל חוסר המעש וחוסר ההשקעה. רק מתוך הכרח פנימי או לחילופין מכוח הכרח חיצוני אדם מגייס כוחות ומוציאם אל הפועל.

מצב זה מתואר בדברי חז"ל המזכירים את האפשרות הסבירה שמשיח בן יוסף ימות. ובאר הרב קוק שהכוונה היא שהרעיון הלאומי בצורה הראשונית שלו עלול לדעוך ויחד עימו נראה תנועה גדולה באומה שתתנכר לרעיון הלאומי ציוני. עכשיו אנו תחילים לחוש ענין זה ביתר שאת.

אולם, כתלמידי הגאון מוילנה אנו לא מתייאשים חלילה מתנועת משיח בן יוסף. מקובלת עלינו המסורת של הגר"א ויחד עימו עוד גדולי גדולים, שכתבו שבעזרת ה' ובהשתדלות גדולה שלנו נצליח שמשיח בן יוסף לא ימות והוא חיה יחיה, כיוסף בשעתו שחשב שהוא מת והתברר ש"עוד יוסף חי".

מה נתבע מאיתנו לשם כך - נברר בהמשך.

א"י נקנית ביסורים

הרהורים מתוך משבר