בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חודש אדר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

ראש חודש אדר – הפרהסיא מתקדשת

undefined

הרב אביעד גדות

ג אדר ב תשע"ט
3 דק' קריאה
המסכת היחידה אשר עוסקת במקדש בסדר 'מועד' ואיננה מתבססת על חג היא מסכת שקלים. מסכת זו צמודה למסכת פסחים אך בחלק מההוצאות של הירושלמי היא דווקא סמוכה למסכת מגילה.
ידועה הרישא של המשנה במסכת אשר מציינת את ראש חודש אדר כזמן גביית השקלים לבית מקדשנו, אך המשנה מדברת על רשימת משימות רחבה יותר:
"באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים ועושין כל צרכי הרבים ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים." (שקלים א,א)
מקור המצווה הינו מהתורה, כפי שקראנו בפרשיית שקלים לא מזמן. התורה אף ציינה את גביית הכספים למקדש כמעשה המצווה אך לא הגדירה מועד מסויים למצווה זו.
"מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב, ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" וכו', ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת". (רמב"ם הלכות שקלים פרק א)
המצווה הינה מצוות עשה אישית, פרטית על כל אדם מישראל ועל כן בשלב הראשון רק "משמיעין על השקלים" ונותנים תזכורת לאדם על חובתו שלו אשר אותה יעשה מעצמו.
הגמרא במסכת מגילה מסבירה כי ההגיון של המצווה נעוץ בחובה נוספת, כללית, אשר אותה משרתת חובת הגביה שתיארנו - להקריב קרבנות מתרומה חדשה: " זאת עלת חדש בחדשו. אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה" (מגילה כט:) כלומר, מתחילה שנה חדשה ובחודש הראשון תתבצע עבודת ה' בבית המקדש על יסוד הירתמות לאומית כללית מחודשת.
המצווה השניה, אשר עולה על נס בראש חודש אדר וגם היא מהתורה בארץ ישראל, היא איסור כלאי השדה הנלמדת מהפסוק "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט'), כלומר השדה המיוחדת לך בארץ ישראל (רש"י קדושין לט.)
לצד תשומת הלב אל הר הקודש בירושלים אשר אליו מכוונות כל לבבות ישראל, מצטרפת תשומת הלב לדקדוק הקדושה בגידולי האדמה, במרחב, בשדות אשר בכל הארץ המתעוררת מתרדמת החורף וצמיחת עשבי הפרא - אל עונת הזריעה האנושית (ראה מגילה שם).
"באחד באדר משמיעין על הכלאים; באותו זמן כבר נבטו הזרעים בכל מקום; ושלוחי בית דין היו מזהירים את בעלי השדות לנקות את שדותיהם מכלאים. "ובחמשה עשר בו היו יוצאין אף על הכלאים" - לוודא אם קיימו את האזהרה ועתה מראה השדות הזרועים על - פי הלכות כלאים העיד בפני כל הבא לארץ ישראל: כאן אדמת התורה, השליטה נתונה כאן לתורת ה'! " (רש"ר הירש על התורה, שם)
כעת מובן מדוע מטפלים שלוחי החכמים, שלוחי בית הדין גם ב"כל צרכי הרבים" לצד ההכנות הנוספות לזרמי מליוני הישראלים אשר יעלו לירושלים לראות את פני ה', לרווחתם בהרחבת הדרכים ולטהרתם במקוואות אשר בדרך. מהם "כל צרכי הרבים"?
"ועושין כל צרכי רבים: אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות ופודין ערכין וחרמים והקדישות ומשקין את הסוטה ושורפין את הפרה ועורפין עגלה ערופה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע.." (ירושלמי שקלים א)
על פי הירושלמי, וכך נראה גם מהרמב"ם, בחודש אדר בתי הדין עוסקים במרץ בעבודתם השגרתית בשאיפה 'לנקות שולחן' בדיני הכלל והפרט. תיקונים אלו כמובן אינם מיוחדים כלל לא לאדר ולא לניסן, אך כנראה החידוש של המשנה הוא שמכח אותה מצוות עשה דאורייתא המתייחסת אל המקדש, נמשך התיקון אל כל מערכות החיים. ממש כפי שפעימת הלב ממריצה את הדם בכל האיברים.
אולי בגלל תנועת תיקון ועליה בקודש רחבה זו שתחילתה במקדש, תרומת 'זכר למחצית השקל' לפני ימי הפורים ניתנת לאו דווקא לעניים אלא בכלל לריבוי תורה בישראל (ראה שו"ת יחוה דעת ח"א פו')
והשי"ת יזכנו לראות בבנין בית המקדש כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il