- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- חודש ניסן
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם
"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים, שנאמר: 'ואותנו הוציא משם' (דברים ו, כג), ועל דבר זה ציוה בתורה ואמר: 'וזכרת כי עבד היית'. כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד, ויצאת לחירות ונפדית. "לפיכך, כשסועד אדם בלילה הזה, צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות. וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין" (הלכות חמץ ומצה פ"ז, ה"ו).
מקור החיוב לראות את עצמו כאילו הוא חלק מיציאת מצרים מופיע בתורה עצמה. כמו שאנו אומרים בהגדה. ולפי הרמב"ם, ממנו נובעת החובה לשתות יין ובהסבה, ואם נתבונן נראה שממנו נובעים כל הלכות החג כאכילת מצה וקרבן פסח וכד'. שנראה את עצמנו כחלק מהגאולה.
חַיָּב לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ נכנס לארץ ישראל
מלבד הפסוק הזה, כתוב בגמרא שצריך לומר "ואותנו הוציא משם" וכו', והפסוק הזה מובא בהגדה בשלמות ומטרתו ללמד כי גם הכניסה לארץ היא חלק ממצוות הסיפור בליל הסדר: "לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (643)
הרב שמואל אליהו
415 - וְעָשׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה - מהלכות שמחה וסעודת פורים
416 - גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ
417 - פסח – הלכות בני מלכים
טען עוד
כאילו הוא יצא היום ממצרים
בכמה וכמה שיחות דיבר הרבי מחב"ד על כך שהמצווה לספר בליל הסדר על יציאת מצרים היא מצווה גם לספר על הניסים שמתרחשים בדורנו. "כשמודים להקב"ה על הנסים והנפלאות שהראה בעת יציאת מצרים – ראוי אפוא להתעכב על הנסים והנפלאות שהתרחשו ומתרחשים בשנה זו בתקופה הנוכחית". וכל זה מפני ש"ההנהגה הנסית של הקב"ה בהוציאו את בני ישראל מעבדות לחירות ביציאת מצרים איננה דבר חד-פעמי שאירע רק אז ביציאת מצרים, אלא בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים" (שיחת כו ניסן תשנ"א. כל הציטוטים שיובאו בהמשך בלי מקור, משיחה זו).
המילים "בכל יום ויום" הן לא נוסח ההגדה, אבל הן הלכה, כיוון שבכל יום ובכל שבת וחג יש מצווה מהתורה לזכור את יציאת מצרים. "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". וגם בציווי הזה הציווי הוא לזכור את היציאה כאילו אתה היית שם שנאמר "צאתך" ולא צאת אבותיך.
שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ
הרבי כותב כי בהגדה אנו מדגישים את הציווי הזה בברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם". ומקדימים את הגאולה שלנו לגאולה של יוצאי מצרים. כן אנו חוזרים ואומרים: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ. הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִֹמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה הַלְלוּיָהּ".
שישב בהסיבה דרך חירות
החיוב להיות חלק מהגאולה "מתבטא במעשה בפועל בליל הסדר, שישב בהסיבה דרך חירות", שזה מראה שהוא עצמו בן חורין ולא רק סיפור רק על עם שבעבר היו בני חורין. כן אנו אומרים בנוסח ההגדה: "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה ממצרים אלא אף אותנו גאל עמהם". ולא עוד אלא שמוסיפים ואומרים "אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".
גאולת מצרים – שורש לכל הגאולות
ממשיך הרבי ואומר שם כי הסיבה שבגללה אנחנו בוחרים להודות על הניסים שקורים בימינו בליל הסדר, ולא בתאריך שבו קרו הניסים, היא בגלל ש"גאולת מצרים 'פתחה' את הדרך ונתנה את הכח לחירות וגאולה – ובאופן נסי – של בני ישראל במשך כל הדורות וכל הזמנים".
הכאת המצרים על ידי בכוריהם בימינו
הרבי הביא דוגמה לכך מהמלחמה שנלחמו כמה מדינות בהנהגת ארה"ב בסאדם חוסין בחסות האו"ם. בשיחתו השווה הרבי את המלחמה הזאת למלחמה שעשו הבכורים במצרים כנגד פרעה.
"'התחלת הגאולה והנסים' היה עם הנס גדול עוד לפני חג הפסח ד'למכה מצרים בבכוריהם', שדוקא בכורי מצרים עצמם היכו את המצריים, הכאה שאינה הריגה של כל המצרים, אלא של חלקם. וזה גרם שאחר כך המצרים שילחו למחרת בני ישראל לחרות ונתנו להם 'כלי כסף וכלי זהב ושמלות', עד ש'אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם'". ומה שאנחנו רואים את המדינה הבכורה בעולם מכה את צורר היהודים סאדם חוסין, זה נס שעליו צריך להודות בליל הסדר ובכל יום.
הקב"ה בעצמו מראה את הנפלאות
הנס הזה הוא כל כך גלוי בעיני הרבי, עד שהוא כותב: "כל אחד ואחד יכול לראות בגלוי שהנסים דיציאת מצרים משתקפים כעת בהנצחון בימינו אלו".
הרבי מזכיר את הגמרא שאומרת כי בדרך כלל אין בעל הנס מכיר בניסו. "דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב, (תהלים עב) 'עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם' - אֲפִלּוּ בַעַל הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ" (נדה לא ע"א). ומסביר שם רש"י כי מהמילה לְבַדּוֹ לומדים "הוא לבדו יודע שהוא נס, אבל בעל הנס אינו מכירו". וכל שכן אחרים לא מכירים. החידוש בגאולה של ימינו הוא שה' יפעל שנראה את הנפלאות כאמור "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז טו). ולא יהיו רק לבדו (שיחת כ"ח ניסן תשנ"א). כן הוא אומר בשיחת י"א ניסן באותה שנה: "הנפלאות הן בגילוי באופן שיכולים לראותם בעיני בשר, ויתירה מזאת 'אראנו'. הקב"ה עצמו מראה את הנפלאות".
הניסים בימינו גדולים מנס פורים
לכן הניסים שאנו זוכים להם בימינו הם הרבה יותר גלויים מהניסים בחג הפורים. "ואדרבה: נס פורים היה נס המלובש בדרכי הטבע, כך שרק ע"י הקשר של ההתחלה דמלכות אחשורוש עם 'בשנת שלוש למלכו' ועם 'בשנת שבע למלכותו' ועם 'חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלכותו' וסעודות אסתר לאחשורוש והמן וכו' – ועושים מכל זה המשך וענין אחד ומתבוננים בזה – ניכר בו יד השם. משא"כ במאורעות העכשויים מתרחשים נסים ונפלאות גלויים, גלויים לא רק לבני ישראל, אלא גם לאומות העולם" (שיחת כ"ו ניסן תנש"א).
"מזה ישנה התשובה ליהודים ששואלים: בעמדנו ב'שנת אראנו נפלאות' – איפה רואים נסים ונפלאות, ועד בדוגמת הנסים ונפלאות בעת יציאת מצרים ופורים?!" ועונה הרבי ש"צריכים רק לפתוח את העינים ולהביט אל המאורעות האחרונים בחלקו האחר של העולם, כפי שהודפס בעתונים. רואים בגלוי ממש שהתרחשו ומתרחשים נסים ונפלאות בדוגמת הנסים ביציאת מצרים לטובת בני ישראל ולטובת העולם כולו".
דבר שהקב"ה נתן לדורנו זה בניסים גלויים – אסור לנו לנגוע בזה
כמו שהרבי דיבר על מלחמת המפרץ באותה שנה, כך הוא דיבר על הניסים של מלחמת ששת הימים. ולפני המלחמה דיבר הרבי במילים ברורות על הניסים שעתידים להיות בארץ ישראל, ועורר על מבצע תפילין שיתקיים בנו: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ויתקיים בהם "בשבעה דרכים ינוסו מפניך".
ובאמת במלחמה ההיא ראו כולם את יד ה'. אמנם ברבות השנים התרגלו אנשים וייחסו את הניצחון לעצמם ואמרו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ושכחו את ה'. מי ששוכח שהניצחון הוא מתנת ה' יכול להמשיך לפעול על פי הבנתו זו ולתת את חלקי ארץ ישראל לערבים. אבל מי שמבין שזה מעשה ה' בידינו, פועל על פי ציווי ה' ולא נותן את ארץ ישראל לגוים. על כן אומר הרבי שאסור לתת לערבים חלקים מארץ ישראל: "דבר שהקב"ה נתן לדורינו זה והוא נתן זאת בניסים גלויים אין ספק שאסור לנו לנגוע בזה ואף אחד לא יכול לנגוע בזה מכיון שזה שייך בתור נחלת עולם לעם עולם. לכל יהודי בכל קצוות תבל. ויתירה מזאת. לכל יהודי במשך כל הדורות שהיו עד עתה. ולבנינו ולנכדינו" (אגה"ק סוף סי' כ"ו).
הודאה בפסח על הניסים בימינו
לראות את יד ה' במה שהודפס בעיתונים
בשיחה זו לימד אותנו הרבי לראות כי מה "שהודפס בעתונים" הוא יד ה' הפועלת בעולם ומקיימת את הבטחתה מדורי דורות. הדבר הזה הוא חשוב ביותר, והרמב"ן כותב על כך שהמבט הזה "יסוד התורה כולה". החובה לראות יד ה' בניסים הנסתרים שלא משנים את מעשה בראשית. " שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם " (רמב"ן שמות יג טז. בראשית יז, א. מו, טו. שמות ו, ב. יג, טז. כג, כה). כי "לאמיתו של דבר הרי הנסים המולבשים בדרכי טבע נעלים מן הנסים הגלויים שלמעלה מהטבע" (שיחת שלח תשכ"ב).
הודאה על האביב הערבי
הרבי הראה לנו את יד ה' גם במלחמות הפנימיות של הערבים. "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה" (ישעיה י"ט ב'). בקריסתם הם משלמים על מלחמתם בעם ישראל כדברי הפסוק: "וְנָתַן ה' אֱלֹקיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ" (דברים ל' ז'). המלחמה שלהם היא סימן לגאולה. "וזה סימן ש'הגיע זמן גאולתכם' מזה ש'מלכויות מתגרות זו בזו' בפרט במדינות הערביים" (שיחת חיי שרה התשנ"ב). על פי ההקדמה דלעיל חובה עלינו לספר בליל הסדר על פעולת ה' בכשלון האויבים, ועל ברכת האביב הערבי לעם ישראל.
גאולת יהודי רוסיה - כדוגמת גאולת מצרים
עוד כותב הרבי כי שחרור יהודי רוסיה הוא גאולה כדוגמת יציאת מצרים: "ענין נוסף בהמאורעות בזמן האחרון שרואים בהם נסים ונפלאות – הוא היציאה של ריבוי יהודים ממדינה ההיא (רוסיה), שהיא בדוגמת יציאת מצרים. לאחרי ריבוי שנים של הנהגה באופן אחר לגמרי, שבהם יהודים לא יכלו לצאת משם – הרי דווקא בשנה זו ובשנה שלפני' פתחה מדינה זו את שערי' לשחרר יהודים לנסוע לארץ הקודש". כן הוא חוזר וכותב "אחינו בני ישראל שיצאו זה עתה ויוצאים כעת ב'יציאת מצרים', מ'מצרים' (מלשון מיצרים וגבולים) דהמדינה ההיא". ואע"פ שחלק מהם התעכבו במדינות אחרות, הם עתידים לבוא לארץ ישראל "ברצון שלם ומתוך שמחה וטוב לבב".
וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ואין לחוש מכך שבמצרים יצאנו בבת אחת וכאן עולים לארץ ישראל בהדרגה. שהרי נאמר על ההבדל שבין יציאת מצרים לגאולה זו שממצרים יצאנו בחיפזון ובגאולה זו נצא לאט: "שלכן היציאה מהגלות לגאולה תהי' באופן ש'לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון', כי 'את רוח הטומאה אעביר מן הארץ', ולכן ייצאו מהגלות (בזריזות, אבל) באופן דמנוחת הנפש ומנוחת הגוף, בתכלית השלימות והבריאות – נשמות בגופים, ועוברים מיד (בלי הפסק כלל) לחיים נצחיים של נשמות בגופים בגאולה האמיתית והשלימה".
לפי דבריו חובה לספר בליל הסדר על עליית היהודים לארץ ישראל שמתרחשת גם בדורנו.
חזרה בתשובה קמעה קמעה
גם תהליך התשובה שמתרחש בדורנו הוא חלק מהניסים של דורנו. במיוחד באלה שהיו רחוקים לגמרי מתורה ומצוות. "כפי שרואים זאת במיוחד אצל בני ישראל אלו שיוצאים כביציאת מצרים ממדינה ההיא, שמבלי הבט על הנסיונות שהם עברו ולחלק מהם לא היתה שייכות גלויה עם לימוד התורה וקיום המצוות, הרי ריבוי מהם הגיעו לארץ הקודש, ויש להם שייכות לתורה ומצות בפועל, גם על ידי זה שעוזרים לעוד יהודי בזה, עד שהם עצמם – וילדיהם – נעשים לומדי תורה ומקיימי מצוות בהידור". ואע"פ שחלקם לא עלה לארץ וחלקם עשה רק ברית מילה "ואפילו אלו שלעת עתה התיישבו, מסיבות שונות ומשונות, במדינות אחרות, גם הם יבואו לאחר מכן לארץ הקודש, כנ"ל. ועוד וגם זה עיקר – שהם כולם באים ל'ארץ הקודש' ול'ירושלים עיר הקודש' ברוחניות 'יראה שלם', שלימות היראה".
מכאן נבין שיש חובה בליל הסדר להודות על כך שה' מל את לבבנו ויש תהליך תשובה גדול בכל רחבי ארץ ישראל, אע"פ שהוא מתרחש קמעה קמעה.
עלייה בחסד וירידה במלחמות
הרבי כתב כי תהליך הגאולה פועל גם על האומות שזונחות את האכזריות הרבה שליוותה אותם בעבר, והן מתמקדות יותר ויותר בחסד ובעזרה למדינות עניות. "ישנם גם ענינים שבהם רואים איך שאומות העולם בעצמם עושים פעולות של טוב וחסד, שמגלים עוד יותר שיש בעל הבית לבירה זו, כהכנה ל'והיתה לה' המלוכה' בגאולה האמיתית והשלימה, לא כפי שהיה פעם, שדוקא עַם יִשְׂרָאֵל (אע"פ ש"אתם המעט מכל העמים"), השלים בפועל את הכוונה דדירה בתחתונים, ואחדות ממלכיות אומות העולם התנהגו באופן אכזרי אחת אל השניה, והתעסקו בעיקר בתועלת עצמן, או בכיבוש מדינות אחרות וכיו"ב". עכשיו הם משקיעים את כספם בחינוך ובפיתוח.
נקודת שיא במהפך הזה הייתה בהסכמת אומות העולם לפרק 80% מהנשק הגרעיני בעולם. כל זאת אחרי שהמדינות השקיעו עשרות ומאות מיליארדים של דולרים ורובלים בפיתוח נשק גרעיני. הן הסירו את החשדנות, פירקו את הנשק הגרעיני והשקיעו את כספן בפיתוח מפעלים של חיים ושלום.
"כיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם על דבר צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהענינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו – תוכן היעוד 'וכתתו חרבותם לאתים', שבירת כלי המלחמה לעשות מהם כלים לעבודת האדמה, 'ארץ ממנה יצא לחם' הרי זה סימן ברור על התחלת קיומו של יעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו". שהקב"ה "נותן בלב המלכים דאומות העולם להחליט ולהכריז יחדיו ע"ד המעמד ומצב ד'וכתתו חרבותם לאתים ' (שיחת פרשת משפטים תשנ"ב).
מתוך כך נבין כי יש חובה להודות בליל הסדר ובכל עת על כך שה' משנה את לבבם ונתן בליבם בשנה זו לרסן את צפון קוריאה ואת אירן שלא יפתחו נשק גרעיני.
ולוואי שנרקוד בגלל הניסים
"ויהי רצון שהקב"ה יעזור לכל אחד ואחד מישראל שיהיה לו את ה'עינים לראות ובמילא אזנים לשמוע' ו'לב לדעת' – לראות את 'המסות הגדולות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם', את הנסים הגלויים שקורים בכל יום". ועוד מברך הרבי: "ויהי רצון שלא יצטרכו לדבר ולספר אחד לשני אודות הנסים, כיון שכל אחד ואחד יראה ורואה זאת בגלוי, מראה באצבעו ואומר זה, ומכיר ומודה לה' על הנסים, עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הנסים הגלויים! כיון שהוא לא משכנע את עצמו שאין מה לרקוד ולהרעיש על הנסים שהקב"ה מראה, אלא אדרבה: הוא בא לידי הכרת האמת לאמיתו, א] שהקב"ה מראה נסים גלויים, וכן ב] שצריך להיות על כך בשמחה גדולה".
מהלכות מוצרים כשרים לפסח הדומים למוצרי חמץ
ייצור כשר לפסח באריזה בעייתית
מפעלי המזון בישראל מייצרים כל שנה עוד ועוד מוצרים כשרים לפסח שדומים למוצרי החמץ שהם מייצרים בכל שנה. זה התחיל בלחמניות כשרות לפסח, עבר לשקדי מרק, עוגות, ממתקים, אבקות מרק, נקניקים וקפואים שמיוצרים בימות השנה כשהם חמץ גמור ומיוצרים בייצור מיוחד כשר לפסח, שעליו מצוין כמובן ההכשר לפסח.
המפעלים הללו משתדלים ככל יכולתם לארוז את המוצרים הכשרים לפסח באריזה דומה לחמץ של כל השנה, הכול כדי שהלקוחות יקנו יותר. כל משווק מתחיל יודע כי אנשים קונים מה שהעין שלהם רגילה לקנות.
בבדיקת חמץ לבדוק בעיקר את המוצרים
האריזה הדומה מביאה לטעויות כואבות מאוד כל שנה. אין שנה שלא פונים אלי אנשים כואבים, שהכשירו את כל הבית ואת כל הכלים, קנו מוצרים הכי כשרים שיש וקנו גם כמה עוגות או ממתקים שכתוב עליהם "כשר לפסח" באותיות גדולות, אבל הילדים או האישה או הם עצמם התבלבלו ולקחו כמה מוצרים שאחד כשר ואחד דומה לו והוא ממש חמץ ואכלו אותו בפסח. וגם אם לא אכלו, נגרמה להם עוגמת נפש מכך שחמץ גמור היה בביתם בימי החג.
אני יודע על תקלה כזאת שהתרחשה באחד מבסיסי צה"ל. אני מכיר בית כנסת שהגישו לאנשים בקידוש בשבת פסח עוגות חמץ, וגילו את הטעות רק אחרי שחלק גדול מהמתפללים אכלו בפסח מעוגות החמץ. ושאלנו את מנהלי מחלקות הכשרות בכמה וכמה מקומות בארץ, וכמעט כולם אמרו להם שתקלות כאלה הן רבות בכל מקום ומקום. ואם כן אין זו תקלה של מקום אחד, וראוי לתקן תקנה על זה.
לא גוזרים גזירות חדשות מדעתנו
על כן תיקנה הרבנות הראשית לישראל תקנה שיהיה בידול מובהק בין אריזות של כשר לפסח ובין אריזות של חמץ, כדי שלא יתבלבלו בין כשר לחמץ. ועלתה שאלה האם אנחנו יכולים לגזור גזרות חדשות מדעתנו.
הרא"ש במסכת שבת (פ"ב סי' טו) תמה על מה שכתבו הגאונים שלא יאמר אדם "עננו" בתענית בלילה או בבוקר, שמא יאכל ויימצא שקרן באומרו "עננו". ותמה עליהם הרא"ש איך הם יכולים לחדש גזירה אחרי חתימת התלמוד. וכן כתב הבית יוסף (תסב) "אין טעם במנהג ההוא לאסור ולגזור גזירה בדבר שלא חששו לו חכמי התלמוד ולא החכמים האחרונים".
הפרי חדש (או"ח תסא) דן בשאלה האם מותר לעשות "סופגנים" ממצה אפויה, והביא את דברי כנה"ג שאסר לטגן דגים בקמח מצה "משום מעשה שהיה שאשת חבר עשתה כן וששכינתה חשבה שהיה קמח ממש ולמחר טגנה דגים בקמח ממש ולפיכך יש לאסור מפני מראית העין". וחלק עליו הפרי חדש וכתב "ואני אומר שהכל מותר מן הדין ואין לנו לגזור גזירות מדעתינו, ומה בכך אם אשה אחת טעתה בדין".
מקומות שגזרו גזירות חדשות
ואע"פ שהפרי חדש אמר לא לגזור גזירות חדשות מדעתנו, משמע מדבריו כי אם לא היה מדובר באישה אחת שטעתה אלא באנשים רבים שטעו, היה מקום לאסור קמח מצה כדי שלא ייכשלו. וכן משמע מדברי הבית יוסף שהובאו לעיל שאם חכמי האחרונים היו חוששים לגזירה, היה מקום לגזור גזירה מדעתנו. כן ראינו שהחמירו האשכנזים שלא לאכול קטניות בפסח מחמת חשש שלא נזכר בתלמוד או בגאונים, וקיבלו את הגזירה הזאת עליהם כי ראו בה טעם. ומחמת אותו טעם קיבלו גזירה זו למחצה לשליש ולרביע ברוב קהילות הספרדים.
כן ראינו שהטיל רבינו גרשום חרם שלא לשאת שתי נשים ושלא לגרש אישה בעל כורחה (שן"ע אה"ז א יא), וקיבלו אותו בתחילה בקהילות האשכנזים ואחר קיבלו אותו בארץ ישראל גם קהילות הספרדים. כן כותב השו"ע (אבן העזר - סימן א יב) "טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו". הרי לנו שתקנו תקנה אע"פ שלא נזכרה בגמרא או בדברי הגאונים. על כן התקינה הרבנות הראשית את התקנה דלעיל.
הכשרת כלי זכוכית לפסח
כלי זכוכית שלא מבשלים בהם
דעת הרמב"ם שכלי זכוכית בולע ופולט (הלכות מאכלות אסורות פרק יז ג). השולחן ערוך (תנא סעיף כו) סובר שכלי זכוכית לא בולע. וכן כתב: "כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין, אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים, ובשטיפה בעלמא סגי להו". וכתב הרמ"א "ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו".
וכל זה לא אסור אלא בכלי שמשתמש במים חמים בכלי שני, שהרי לא היה בימיהם זכוכית שמחזיקה מעמד בכלי ראשון. וגם אלו שהחזיקו מעמד בכלי שני היו רק בחום לא גדול עד שהיו מכניסים כפית לכוס חמין שלא תתפוצץ. לעומת זאת כלי זכוכית רגילים שמשתמשים בהם רק לשתייה קרה, שטיפה מספיקה להם לקראת פסח. וכלי זכוכית שמשתמשים בהם למשקאות חריפים שהם חמץ, כתב הבא"ח (צו יד) "אם נשתמש בהם משקה העשוי משעורים שהוא הנקרא בירה, יש להם היתר להשתמש בהם בפסח ע"י ערוי שימלאם מים וישארו בהם כ"ד שעות, ואחר כ"ד שעות ישפכם ויחזור וימלאם מים חדשים ויהיו ג"כ בהם כ"ד שעות, וישפכם ויחזור וימלאם עוד מים חדשים שיהיו בהם כ"ד שעות, ובזה מותרים להשתמש בפסח, מפני שבליעתם בתחילה היתה בצונן" (עיין בר"פ ח"ג כח). ובוודאי יכול להכשירם גם בהגעלה.
כלי זכוכית שמבשלים בהם
לדעת מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל אין אפשרות להכשיר סירי זכוכית שבולעים בכלי ראשון. גם לא צלחות של מיקרוגל שמתבשלים עליהן דברים. וההסבר לכך הוא כי ההלכה שכתב השו"ע כי כלי זכוכית לא בולע, הוא בגלל שהוא חלק "שיע הוא ואינו בולע" (חלק הוא לא בולע. אבות דרבי נתן נ פמ"א הלכה ז. הר"ן ח ע"ב ד"ה כי). ומקור דין "שיע ולא בלע" הוא מ"לב" שלא בולע כיוון שהוא חלק מאוד. וכיוון שההיתר נלמד מלב, אין ההיתר אלא כשהוא בלי בישול. שהרי אם מבשלים לב, לכולי עלמא הוא בולע למרות שהוא חלק ושיע. כך הדבר גם בזכוכית. אם מבשלים בה הרי היא כמו לב, שלמרות העובדה שהוא חלק הוא בולע.
עוד כתב מו"ר אבא זצוק"ל כי כל הדיון הוא בכלי הזכוכית של פעם, שהיו עשויים מחול בלבד. אבל בימינו שמוסיפים להם חומרים שונים שאינם נשברים ועמידים באש - אין להקל בכך ולא מגעילים זכוכית שהשתמשו בה בחמין על האש.
וכן כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן קסח) "ולמודעי אני צריך דמיהו הני קדרות היום שנעשו ממין זכוכית כגון הנקרא פיירעקס וכיוצא בהם למיניהם הגם שאומרים שהם זכוכית מ"מ כיון שעשויין לבישול על האש ח"ו להקל ולבשל בקדירה אחת בשר וחלב אפילו בזה אחר זה והדבר פשוט".
ויהי רצון שיתקיים בנו "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו כה), ונזכה להכיר בניסים ולראות גאולה שלמה במהרה, אמן.
סיפור
שריפת חמץ בחול המועד
מספר משה (מוסא) כהן מבית-אל: כידוע, הרב זצ"ל הקפיד מאוד בכל הנושא של כשרות, ובכלל זה כשרות לפסח. בשיעוריו היה הרב חוזר ואומר, שחשוב להקפיד מאוד שלא לארוז מוצרים כשרים לפסח באותן אריזות שנוהגים לארוז בהן כל השנה כולה, כדי למנוע בלבול.
הרב היה מזכיר את ההלכה שאומרת כי אסור לעשות לחם שנראה כמו פרווה והוא חלבי. לחם כזה אסור לאכול אפילו עם חלב משום גזירה, כיוון שהוא עלול להכשיל את האוכלים האחרים. כן הדין בלחם בשרי שאסור לאוכלו אפילו עם בשר, שמא יטעו בו אחרים. אמנם אם הלחם החלבי או הבשרי הוא בצורה מיוחדת – מותר כיוון שלא יטעו בו.
אני מלמד בישיבה התיכונית בבית-אל, ובאחד השיעורים שלפני פסח דיברתי עם התלמידים על דבריו של הרב זצ"ל, והדגשתי בפניהם כמה חשוב לבדוק כל מוצר ומוצר האם הוא אכן כשר לפסח, גם אם הוא נמצא במדף של מוצרים הכשרים לפסח. הסברתי להם, שלעתים היצרנים לא מקפידים על הפרדה בולטת בין מוצרים רגילים למוצרים כשרים לפסח, והדבר עלול ליצור בלבול.
בחול המועד פסח התקשר אלי אחד התלמידים, כולו נרגש. שאלתי אותו לפשר העניין, והוא השיב: הרב, אתה יודע מה אני עושה עכשיו? השבתי לו שאין לי מושג, וציפיתי לשמוע את אשר בפיו. המשיך ואמר לי התלמיד: אני שורף חמץ. שאלתי אותו על מה הוא מדבר, אנחנו עכשיו בעיצומו של חול המועד, והוא המשיך ואמר: כאשר דיברת בשיעור על הנושא הזה של זהירות מאריזות דומות, חשבתי לעצמי: על מה הרב מדבר? מי יכול להתבלבל בין מוצרים כשרים לפסח למוצרים שהם חמץ? המחשבה הזאת עברה לי בראש, אבל לא התעכבתי עליה. הלכתי לקניות בסופרמרקט גדול, שמוכר מוצרים שהם כשרים למהדרין, וקניתי עוגה ממדף העוגות הכשרות לפסח. לקחתי עוגה אחת, שמתי בעגלה, ובסוף הארוחה הגשתי אותה כמנה אחרונה. פתאום נזכרתי בדברים שהרב אמר, והחלטתי להסתכל. לחרדתי ולתדהמתי גיליתי שהעוגה הזאת היא חמץ גמור. באמת, האריזה של העוגה הייתה דומה להפליא לאריזות של העוגות הכשרות לפסח, ואם לא הייתי מסתכל הייתי עלול להיכשל ולהכשיל אחרים באכילת חמץ גמור בחג.
תשובה כהלכה
אין מנוס. בני משפחה שנוסעים שבועיים לפני פסח מהבית, וחוזרים אחרי הפסח, האם חייבים להכשיר את הבית ולעשות בדיקה?
חייבים לנקות להוציא את החמץ ולבער אותו, לבדוק ללא ברכה ולומר את נוסח הביטול.
קמחא שעבר עליו הפסחא. האם טוב לאסוף חמץ לפני פסח ולמכור אותו, ואז להביאו אחרי פסח לעניים?
יוזמה מבורכת, בתנאי שהמכירה תהיה מאורגנת היטב.
ביטול פירור חמץ. עד כמה צריך לדקדק בניקיונות לפסח? האם ממש לחפש אחרי כל פירור? הרי ממילא אנחנו עושים ביטול חמץ על כל דבר שנשאר ברשותנו. מלבד זאת, האם חומר ניקיון מבטל את החמץ? כלומר, האם אני יכולה לנקות איתו ולהסיר דאגה מליבי שכל חמץ שלא ראיתי ממילא מבוטל?
על פי ההלכה צריך להיזהר שלא יהיה כזית חמץ, 27 גרם, במקום אחד. או אפילו חצי כזית. אבל לא צריך להיזהר על פירורים. מנהג נשות ישראל לנקות את הבית גם מפרורי חמץ, כי הן רוצות טהרה גדולה והתחדשות גדולה. והן צודקות.
ביטול החמץ מועיל רק אחרי הניקיון ואחרי הבדיקה, שבלעדיה עלול "ביטול חמץ" להיות מילים בעלמא, במיוחד אם אדם ביטל חטיף חמץ ורואה אותו בפסח בביתו ומשתוקק לאכול אותו. הרי הרצון לאכול ביטל את "ביטול החמץ".
מלבד זאת, חומר ניקיון כמו אקונומיקה מבטל את החמץ. כלומר, את יכולה לנקות איתו ולהסיר דאגה מליבך שכל חמץ שלא ראית ממילא מבוטל.
פרשת שמות תשפ"ה - אחריות המנהיגים למנוע שפיכות דמים
הרב שמואל אליהו | י"ד טבת תשפ"ה
לא נתמלאה ירושלים אלא מחורבנה של תדמור
פרשת וישלח תשע"ז
הרב שמואל אליהו | י"ב כסלו תשע"ז
חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים
הרב שמואל אליהו | ניסן תש"ע
המותר והאסור בימי ספירת העומר
הרב שמואל אליהו | אייר תש"ע
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
משנכנס אדר מרבים בשמחה - משמעות הלכתית
ב אדר תשפ"ג
תורת האר"י הקדוש – תורה של גאולה
מתוך הילולת האר"י בבית בכנסת אבוהב בצפת תשע"ו
ה' אב תשע"ו
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
חשוון תשע"ג
תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
ט' אב תשע"ז
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
למה ללמוד גמרא?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
לבדוק את החמץ שבלב
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
חידוש כוחות העולם
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
מצות יבום וקנין יבום א'
שיעורי הגרי"ד סולובייצ'יק על עניני יבמות
הרב צבי יוסף רייכמן | טבת תשפ"ה
'קוצר רוח' של מי ולמה?
הרב יצחק בן יוסף | כ"ב טבת תשפ"ה
פרשת וארא – מלחמת דת מכת ברד
הרב יצחק חי זאגא | כ"ב טבת תשפ"ה
