הלל בעשייתו והלל באכילתו

שבת ומועדים
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

2 דק' קריאה

תפילת ההלל נאמרת בכל ימות החג אך המיוחד בפסח הוא אמירת הלל בערב. אנו נוהגים היום לומר הלל פעמיים בליל הפסח.
פעם ראשונה בתפילה בבית הכנסת ופעם השניה בליל הסדר בסימן "הלל". אמירת ההלל בליל הפסח בתפילה הינה מנהג ספרדי קדום, הנסמך על הירושלמי.
"שכך היה מנהגם לומר הלל בלילי פסחים זכר למקדש שאמרו הלל בלילי עשיית הפסח" (קרבן העדה על הירושלמי מסכת פסחים פרק י)
נראה שכוונת קרבן העדה במילה "בלילי" אינה בדווקא שכן עשיית הפסח היתה ביום, ועוד שבלילה כבר אומרים הלל בזמן האכילה. כך נראה שלמד בעל ערוך השלחן.
האשכנזים בחו"ל לא נהגו כך (שו"ע או"ח סימן תפז וראה ברמ"א שם), אך כיום שזכינו להתיישב בארץ ישראל עושים כך כולם ואומרים הלל שלם בתפילת ערבית של חג.

ההלל בליל הסדר מובנה בסדרו של הלילה, "..ברך-הלל-נרצה" כמתואר במשנה שההלל מגיע יחד עם הכוס הרביעית החותמת את פרסום הנס שביין.
"מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו. רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר" (משנה פסחים י,ז)
כבר בזמן המקדש, אנו אומרים הלל בלתי-רגיל פעמיים. פעם ראשונה בעת הקרבת קרבן הפסח בהר הבית כפי שמתארת המשנה את המון בית ישראל המתחלקים לשלוש כתות זו אחר זו אל תוך העזרה בכדי להקריב את הקרבן תוך כדי שירת הלל. ופעם שניה מתוך שמחת אכילת הקרבן בחבורה בליל הסדר, שהיא שמחת ההלל המקורית עליה דברה המשנה לעיל, כפי שמתארת הגמרא
"אמר רב משום רבי חייא: כזיתא פסחא, והלילא פקע איגרא"
"לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח" (מסכת פסחים דף פה: ורש"י שם)
אך מהות אמירת ההלל בהקרבת הפסח שונה מזה של אכילתו.
המשנה אומרת כי הקרבת פסח שני, אשר נועד להשלים את הפסח בחודש אייר עבור הטמא או מי שהיה בדרך רחוקה, מתבצעת תוך אמירת הלל כחוקת הפסח. לעומת זאת אכילתו של הפסח השני, אינה זקוקה לכך.
"מה בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ ומצה עמו בבית. הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו. זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת." (משנה שם, ט,ג)
מהותו של הפסח הוא קרבת ה' המגיעה אלינו מראיית פני ה' אל תוך הבית במכסת נפשות. המיוחד בקרבן הפסח שהוא נחשב קרבן ציבור, על אף שכל יחיד שוחט את פסחו בפני עצמו ומביאו אל ביתו. הקשר בין בשר הקודש לבין שירת ההלל (אשר לחלק מהראשונים היא דאורייתא כחלק ממצוות השמחה בחג) הוא קשר בעל משמעות רבה יותר מכל קרבן שכן הוא מבטא את שמחת קרבת ה' הראשונית שקיימנו אז, במצרים ונעשית לדורות.
הארה זו יכולה אמנם להופיע גם בהשלמת הקרבת פסח שני למאחרים, אך שמחה זו באכילת הקרבן בתוך הבית בחיק המשפחה שייכת רק ללילה מיוחד זה, ליל התקדש חג.

שיעורים נוספים