בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • החופש הגדול
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

האתגר הגדול

מקומם של תפילה ולימוד תורה, בניית מערכות היחסים בתוך הבית, ההתמודדות מול המסכים והלחץ החברתי, ולבסוף גם הידע לא לקחת סיכונים מיותרים. החופש הגדול מציב לא מעט אתגרים בפני הנוער, וגם בפני הוריהם.

undefined

הרב יוני לביא

תמוז תשע"ט
5 דק' קריאה
הרגע שציפיתם לו הגיע? תלוי בני כמה אתם. אם גילכם מתחת ל-18, הימים האחרונים הם בשבילכם חלום שהתגשם. אם קוראים לכם אבא או אמא, זה מזכיר יותר חלום בלהות מלחיץ: "איך עוברים את החודשיים האלה בלי לאבד את השפיות?! מה נעשה איתם כל כך הרבה זמן בלי מסגרת?!".
אלא שהפער בתחושות אינו רק בין הילדים להורים. שימו לב שאצל הילדים עצמם יש הבדל עצום בין הלפני ובין האחרי. ימי טרום החופש מתאפיינים בציפייה עצומה שיגיע כבר החופש, כולל לוח חגיגי של ספירת הגומר. אך אם תעשו סקר אקראי אצל בני נוער באחד בספטמבר, תגלו תחושות עזות של החמצה ואכזבה. שוב ושוב מתברר שהחופש הגדול ברח מבין האצבעות גם השנה. כאילו יש כשל מובנה בכל הקונספט, שגורם לו לקרוס לתוך עצמו כל פעם מחדש. את שאלת מיליון הדולר למה זה קורה, ראוי להפנות קודם כול לילדים ולאתגר אותם למצוא דרכים יצירתיות להתמודדות. אך פרט לכך כדאי שגם אנחנו נתבונן על החופש והתמודדויותיו במבט עמוק יותר.

לחופש נולד?
"עיר פרא אדם ייוולד" קבע איוב (יא, יב). משמעות הדבר שבטבע הבסיסי של האדם קיים רצון עז לחופש מוחלט. לחוות, לטעום, להתרגש ולהתפעל. לטרוף את החיים בלי גבולות, בשיא העוצמה, כאן ועכשיו. זה הרי היה פיתויו של הנחש הקדמוני: "והייתם כאלוקים" (בראשית ג, ד) – האפשרות המופלאה להתמזג עם האינסוף ולחיות בחירות מוחלטת. זהו טעמו המופלא של גן עדן, לא כך?
באופן מפתיע התשובה שלילית. "כי אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז) אמר הפסוק. והעמל הזה אינו קללה אלא ייעוד, לא עונש אלא דרך חיים מדויקת ומותאמת לאדם. נכון, בטבע החייתי יש מימד של חופש. אך האדם שנברא בצלם אלוקים יכול וצריך להתעלות מעליו. זו המשמעות העמוקה של ברית המילה: תינוק הוא יצור יפהפה אבל לא שלם. רק כריתת הברית עם בורא עולם תצליח להעלות אותו למקום גבוה יותר, ותחבר את הבשר והחומר עם הקדושה והנצח.
ומאז ועד היום משימת החיים של האדם היא "לעובדה ולשומרה" (בראשית ב, יד). זו הדרך היחידה להצמיח גן עדן, כשהאלטרנטיבה היא ללכת שבי אחרי הנחש ולהיפגע מלהט החרב המתהפכת. "טוב לגבר", אמר ירמיהו, "כי יישא עול בנעוריו" (איכה ג, כז). כי הזיעה שניגרת ממצחו היא הטל שמנביט את זרעי כישרונותיו, והעול הטוב המונח על צווארו הוא הדשן שמדרבן אותו לצמוח אל על.
אלא שכאן אנו מגיעים לחופש הגדול. תקופה ארוכה שמציבה בפני ילדינו קשת של התמודדויות בתחום הרוחני, הנפשי, המשפחתי והחברתי. יותר מדי מורים מדווחים בצער: שנה שלמה מסרנו את הנפש כדי לחנך וללמד ולבנות את הילדים. חודשיים של חופש חלפו וקיבלנו אותם חזרה עם עיי חורבות כמו אחרי צונאמי הרסני.
ההתמודדות מתרחשת בארבע חזיתות מרכזיות. הראשונה היא "אלוקים ואני". תפילה שפותחת את הבוקר וסך מכובד של שעות תורה שבועיות הם לחם חוקה של מערכת החינוך הדתית. זה אומנם נעשה בכפייה ובעזרת מקלות וגזרים למיניהם – אבל בשורה התחתונה זה עובד. בחופש המסגרת נעלמת ומתחיל המבחן האמיתי: האם אלוקים והתורה בשבילי הם עוד וי ברשימת המחויבויות הבית-ספריות, או שהגעתי כבר להבנה הבוגרת שהקשר עם בורא עולם הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, והתורה היא הרוח שאני רוצה שתנשב לי במפרשים? מי שזכה למבט הזה, כל תפילה או לימוד שלו בחופש שווים עשרת מונים מאלו של שנת הלימודים.
טיפ להורים: אל תבנו רק על ה"לשמה" של הילדים. קצת שמן להחליק את גלגלי המערכת מעולם לא הזיק. שוקו ולחמנייה כל יום אחרי התפילה, צ'ופר גדול יותר על התמדה בלימוד וכן על זה הדרך. זכרו, יום שהילד הנכיח בו את אלוקים - נצבע כולו בצבע אחר. ומאותו רגע "מישהו הולך תמיד איתי", גם כשהוא ממשיך מבית המדרש לבית המגרש או הולך לים עם חברים.
את הנושא השני אפשר לכנות "משפחה לא בוחרים".
"כל השנה חיכיתי לרגע הזה", אמרה לי אמא כעוסה, "שיחזור קצת מהפנימייה ויהיה יותר בבית. נוכל לדבר, לבלות, ליהנות מחברתו. והנה עבר שבוע מתחילת החופש ואני מתחילה להתחרט. כל הזמן ויכוחים, מריבות ופיצוצים בינינו...". למה זה קורה? לא קשה להבין. השהות הצמודה בבית ושפע אפשרויות הבילוי בחוץ יוצרים באופן טבעי יותר חילוקי דעות וזירות עימות. אפשר להיות מתוסכלים בגללם, אבל אפשר לבחור לראות את נקודות הרתיחה הללו כמוקדי הבישול הכי טובים ללמד אותם איך מנהלים מערכות יחסים. חשוב לכם להכין אותם לחיים הבוגרים? זו ההזדמנות. היכן הם ילמדו להתמודד עם דעות ורגשות של אדם קרוב וכיצד מנהלים איתו ויכוח, אם לא בבית? היכן ילמדו כיצד להכיל את המילה לא ואת הצורך לתת כתף ולהיות שותף, להתחשב ולהיות רגיש לזולת, אם לא במטבח ובסלון, בחדר הילדים וברכב המשפחתי?
טיפ להורים: בחרו לראות את מוקדי החיכוך כשיעורים נהדרים לחיים. הקפידו להיות המבוגר האחראי בסיפור ונווטו את הדיונים לזמנים הנכונים (רמז: כשהוא נוגע בידית של הדלת וכל החבר'ה מחכים לו למטה – זה זמן לא מוצלח) ולטון הנכון. זכרו שהצד השני של המשפחתיות הצפופה והדביקה של החופש הוא האקזיט המדהים שהמשפחה שלנו הולכת לעשות בקיץ הזה ולצאת ממנו בע"ה הרבה יותר מגובשת ומקושרת.

להבדיל בין יום ללילה
הנושא השלישי הוא שריר ההתגברות.
החזית המאתגרת והקשה מכול היא הנפשית. זה מתבטא בהתמודדות הבלתי פוסקת מול המסכים שסובבים אותנו ואף נכנסים לכיסנו. מחצית מילדי כיתה א' במדינת ישראל קיבלו מהוריהם טלפונים, רובם הגדול מכשירים חכמים שמחוברים לאינטרנט. הם חשופים ללא הרף לתעשיית הבידור העוצמתית שמציפה אותם בשפע תכנים ומסרים רחוקים לגמרי מכל מה שחונכו עליו בבית ובבית הספר, ועוד לא אמרנו מילה על תעשיית הפורנוגרפיה האכזרית והמושחתת ששואבת אינספור ילדים ובני נוער לתהומות הסיאוב והגסות. האם יש לנו די חלופות מניחות את הדעת (סרטים, סדרות, קליפים איכותיים ואטרקטיביים אך נקיים) להציע להם? לצערנו לא. התקדמנו המון בעשרים השנים האחרונות ועדיין הדרך רחוקה.
נוסיף את התמודדות מול הלחץ החברתי, שכמו כוח המשיכה שואב בדרך כלל למטה, למקומות היותר זולים ונמוכים. החופש הגדול מצריך אותנו לשנס מותניים ולהפעיל את שריר ההתגברות. היכולת לשמור על הגבולות שלך ולהיות נאמן לערכיך היא מוקד המאבק של החופש.
שני טיפים להורים: חינוך והסברה הם כמובן הבסיס, אך עדיין חיוני להשתמש באמצעי עזר של אפליקציות סינון תוכן ושליטה על משך הגלישה. בלעדיהן גם נאומים חוצבי הלהבות הם כמעט חסרי משמעות. העובדה שב-75 אחוזים ממשפחות הציבור הדתי האינטרנט פרוץ לגמרי היא שערורייה בלתי נתפסת. את המחיר משלמים קודם כול הילדים, וכדברי חז"ל "מה יעשה הבן ולא יחטא?!" (ברכות לב, א).
והטיפ השני: עזרו להם לשמור על מסגרת של יום ולילה. הנטייה להפוך את היוצרות, להתעורר בצהריים ולשוטט בשעות הלילה בעולם שאין בו מבוגרים, היא מתכון לנפילה כי "השעמום מביא לידי חטא" (כתובות נט, ב).
נושא רביעי ולא פחות חשוב הוא "ונשמרתם לנפשותיכם". הרבה אסונות קרו בחופש. המתסכל הוא שאת רובם אפשר היה למנוע. בני נוער נוטים להתנסויות ולחוויות קצה, והמרחק בינם ובין פציעה ואפילו מוות קטן ביותר. חז"ל קבעו בחריפות: "סכנתא חמירא מאיסורא" (חולין י, א).
טיפ להורים: עִברו איתם על כללי הברזל, על מתווה הטיול הצפוי, על הנחיות הבטיחות ברשת ועל היחס לשימוש בחומרים מסוכנים. כוונו אותם להגדיל ראש ולדאוג לא רק לעצמם אלא גם להעיר לחבר שמנסה לצלם סלפי בקצה הצוק או לקפוץ ראש למעיין שלמרגלותינו.
פתגמו של החכם באדם "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" (משלי כ, כז) מצביע על קשר בין חופש לחיפוש. השבועות הקרובים הם תקופה מלאת הזדמנויות בשביל ילדינו לחפש ולגלות דברים חשובים ויקרי ערך על החיים ועל החברה, על המשפחה ועל התורה ויותר מכול על עצמם. תפקידנו הוא להיות לצידם וללוות אותם באהבה.

מתוך העיתון בשבע


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il