- ספריה
- דרך עץ חיים
- שבת ומועדים
- חודשי השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
בסיום פרשת גן עדן מתואר גירוש האדם מהגן:
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:
וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:
מבט נוסף על פסוקים אלו מגלה שהם אינם כוללים רק את הגירוש מהגן, אלא רמוזה בהם גם המדרגה העתידית של האכילה מעץ החיים וזכייה בחיי הנצח. בפסוקים אלו רמוזה גם קיומה של דרך שדרכה יגיע האדם לעץ החיים. האדם לא רק גורש מגן עדן אלא גם שולח ממנו "וישלחהו", ולשון זו רומזת לחיי שליחות אליהם נועד האדם מכאן ואילך 1 . ואכן, האדם נשלח "לעבוד את האדמה", תפקיד אשר מוצג כבר בתחילת הפרשה כיעוד של האדם: "כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" 2 . מטרת שליחות זו היא להחזיר את המציאות למדרגת גן העדן ועץ החיים, אליהם האדם מיועד להגיע.
נתבונן כעת בעניינו של שמיני עצרת.
עניין הדורש התבוננות מיוחדת הוא העובדה שהתורה אינה כותבת כמעט דבר ביחס ליום זה, למעט ציון זמנו ביום השמיני, ולמעט התיאור הכללי "עצרת". מה פשר הדבר?
לאור ההתבוננות בדברי חכמים, וכפי שנבאר בשורות הבאות, נראה שהסיבה לכך שעניינו של שמיני עצרת נותר חתום היא ששמיני עצרת הוא יום של מפגש עם מדרגת החיים העתידיים, בהם האדם עדיין לא חי מעולם. כיון שכך, עניינו נותר פנימי ולא גלוי, והתורה אינה מאריכה בו. בכך מהווה יום שמיני עצרת צעד נוסף בתהליך השיבה לגן עדן: לאחר שהאדם שוחרר בפסח משעבוד הנחש, תיקן את שלבי חטאו בשבועות, בראש השנה וביום הכיפורים, ושב בסוכות למדרגתו בגן עדן שקדמה לחטא, בשמיני עצרת האדם טועם מהמדרגה העתידית שהיה מיועד אליה אילולי חטא.
בסעיפים הבאים תקבל מסקנה זו משמעות וביסוס. לשם כך נבקש להבין יותר את עניינו של שמיני עצרת, דרך שני הפתחים שמוסרת לנו התורה בפרשת שמיני בעניינו: ציון הזמן 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי', והתיאור 'עֲצֶרֶת'.
היום השמיני-מדרגת העתיד
את היום השמיני אנו פוגשים בתורה במקום נוסף, והוא בפרשת שמיני, בחנוכת המשכן. היום השמיני של חנוכת המשכן מבטא את ההגעה לתכלית הבריאה, עולם שבו ה' נוכח בעולם, ויש בו מפגש ישיר בין ה' לאדם. בכך מחזיר המשכן את האדם למדרגת גן העדן. לקשר בין חנוכת המשכן לבין השיבה לגן עדן מקורות רבים, ונציין כאן את דברי חז"ל במדרש תנחומא לפרשת פקודי:
"ויהי ביום כלות משה... זה שאמר הכתוב באתי לגני אחותי כלה. אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים. ברא את האדם וציווה אותו ואמר לו מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ועבר על ציוויו. אמר לו הקב"ה, כך הייתי מתאווה שיהא לי דירה בתחתונים כמו שיש לי בעליונים ודבר אחד ציוותי אותך ולא שמרת אותו, מיד סילק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון. מנין, דכתיב וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, כיון שעברו על הציווי סילק שכינתו לרקיע הראשון... וכתיב באתי לגני אחותי כלה, אימתי, כשהוקם המשכן.
... אמר רבי שמעון בן אסינא, באתי לגן אין כתיב כאן אלא באתי לגני, לאותו גן שנסתלקתי ממנו.
קיימים ביטויים רבים נוספים לכך שהמשכן מחזיר את האדם לחיי גן עדן. כך לדוגמה תפקיד האדם בגן היה "לעובדה ולשומרה", וההקשר היחיד בתורה בו מופיע ביטוי זה הוא תפקיד הכהנים והלוויים (למשל במדבר ג, ז-ח) 3 .
ואכן במקומות רבים בדברי חכמים מבואר שהמספר שמונה מבטא את המדרגה העתידית של העולם, מדרגה הקרויה "העולם הבא", בעוד שהעולם המוכר לנו נברא בשבעה ימים, המתוארים בפרשת הבריאה הראשונה. מדברים אלו נלמד שהתיאור 'היום השמיני' של שמיני עצרת אינו רק ציון זמן, אלא זהו גם פתח להבנת מהות היום כיום של התעלות למדרגת העתיד. היום השמיני של חנוכת המשכן הוא שיבה למדרגה העתידית של גן עדן בממד המקום, ואילו היום השמיני של המועדים הוא שיבה למדרגה העתידית של גן עדן בממד הזמן.
עצרת: המדרגה הפנימית
בדומה לביטוי 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי', גם הביטוי 'עֲצֶרֶת הִוא" משקף את האופי העתידי של היום. יום שמיני עצרת הוא המועד היחיד הקרוי בתורה על שם העצירה, ולא נמסר ביחס אליו תוכן נוסף. בכך דומה יום זה ליום השבת, שגם בו לא מוזכרת כל עשייה חיובית, אלא רק שביתה ממלאכה – ועל שם שביתה זו נקרא היום 4 . הקשר בין שמיני עצרת ליום השבת מפורש גם בדברי הראשונים 5 , ומדבריהם נלמד עוד שהסיבה לכך שלא מתוארת בימים אלו עשייה חיובית היא שאלו הם ימים של קישור פנימי בין הקב"ה לישראל, האחד במעגל השבוע והשני במעגל השנה. ימים אלו מהווים שורש לגילויים המפורטים שבימות השבוע ובמועדים האחרים, כפי שכתב לדוגמה רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, חג הסוכות, אות מ) 6 :
דהנה כל המועדים שפע קדושתם על ידי פעולת איזה מצוה כענין אכילת מצה ותקיעת שופר וישיבת סוכה ועל ידי זה נשפע שפע הקדושה בנפשות ישראל מבחינת שבע המדות הקדושות הנקראין אושפיזין, אמנם ביום שמיני עצרת אין בו שום מצוה בפועל ועם כל זה נקלט הקדושה בנפשות ישראל מלעילא בלי שום פעולה מצד האדם. והוא כענין קדושת שבת שנאמר בה אני ה' מקדשכם... וזהו גם כן רמז התיקונים דאיהו חג דכל חגין מתחגגין ביה כי שמיני הוא כללות כל המועדים שהמה במספר שבעה והמה גם כן על השפעת ז' מדות הקדושים כל אחד בזמנו.
ימים פנימיים אלו מבטאים את מדרגת העתיד, שעניינה הוא גילוי פנימיות המציאות. וכך מבאר רש"י בשם חז"ל את משמעות הביטוי 'עצרת' 7 :
עצרת היא – עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם.
תכונתם הפנימית של השבת ושמיני עצרת, והקשר בן הימים, מתבטאים גם בדברי חכמים שביום השבת לא מניחים תפילין כי היא עצמה נקראת 'אות', ובמקביל לכך כתב הרמב"ן בפירושו לפרשת המועדות שביום שמיני עצרת אין נוטלים 'פרי עץ הדר' כי "הוא עצמו הדר", וכעין דבריו כתב גם בספר החינוך 8 .
והנה, מדברי חכמים למדנו שאילו לא חטא האדם הוא היה זוכה להיכנס ליום השבת בהיותו בגן עדן, ובכך להתעלות למדרגה גבוהה עוד יותר ממדרגתו ביום השישי (ראו על כך לדוגמה בדברי הרמח"ל בדעת תבונות, אות מ). במקורות רבים אף מובא שאילו היה האדם נכנס ליום השבת בגן עדן, הוא היה יכול לאכול מעץ הדעת בהיתר גמור (ראו במקורות לכך מדברי חז"ל, בשער הכוונות דרוש א מדרושי ראש השנה). כיון שיום שמיני עצרת דומה בתכונתו ליום השבת, יש בכך ביטוי נוסף להיותו של שמיני עצרת היום שבו אנו מגיעים למדרגה העתידית אליה האדם היה מיועד אילו לא חטא.
השיבה לנהר היוצא מעדן
לצורך סעיף זה, נקדים תחילה את הדברים שביאר הרב אוריאל עיטם בספרו 'ונהר יוצא מעדן'.
אחד ההבדלים בין גן עדן לבין העולם שאחרי הגן הוא בשאלת הצורך בגשמים. בגן עדן נאמר "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן", "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" – מקור החיים בגן נובע מתוך המציאות, בעוד שהצורך בגשמים נובע מהגירוש מגן עדן. כך הבחינו כבר חז"ל (בראשית רבה יג א; יג ט):
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, הכא את אמר וכל שיח השדה ולהלן את אמר ויצמח ה' אלהים מן האדמה, א"ר חנינא להלן לגן עדן וכאן לישובו של עולם.
וכך היתה הארץ שותה מתחילה דכתיב ואד יעלה מן הארץ, וחזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן. רבי חנן דציפורין בשם ר' שמואל בר' נחמן, מפני ד' דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן. מפני בעלי זרוע, ובשביל להדיח טללים הרעים, ושיהיה הגבוה שותה כנמוך, ועוד שיהיו הכלת ולין עיניהם כלפי מעלה, הדא הוא דכתיב לשום שפלים למרום".
מהי משמעות ההבדל בין הנהגת הנהר להנהגת הגשם? נעתיק בעניין זה את דברי הרב עיטם (ונהר יוצא מעדן, עמוד 356 והלאה): "בפרשת גן עדן המציאות מאוחדת ומתרחשת בארץ. החושך והלילה אינם נזכרים וממילא גם השינה אינה חלק טבעי ממנו, ועל כן צריך להפיל על האדם תרדמה ואי אפשר לנצל את שנת הלילה שלו. הארץ היא כל המציאות המתוארת ולא נזכרים השמים, הים אינו נזכר וכך גם המאורות. אין הבחנה וניגוד בין ימי החול ובין השבת שהיא יום של קודש, כביכול הזמן כולו קדוש. גם נשמת החיים שבאדם אינה מתוארת כבאה מהשמים אלא מהקב"ה. הקב"ה בעצמו מתואר כמי שמתהלך בגן לרוח היום ולא כמי שנמצא מעבר למציאות. אם כן, גן עדן מגלה מציאות אחדותית המגלה את המקור האחד, ופרשת הבריאה מבטאת מציאות של פיצול והבדלה, שנובעת מאלהים אחד. לכן לפרשת הבריאה הבנויה על ההבחנה בין שמים וארץ מתאימה הנהגת הגשמים, ואילו לפרשת גן עדן מתאימה הנהגת המים היוצאים מהגן".
הרב עיטם (שם, עמוד 365) מוסיף לבאר שלעתיד לבוא עתידים ישראל לחזור למדרגת האחדות של גן עדן: "לעתיד לבוא עתידים ישראל לחזור למדרגת גן עדן, וקשורים לקב"ה גם בלי הכרח התלות בגשמים. מדרגה זו מתוארת בנבואה החותמת של זכריה... והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה. בנבואה זו אנו שבים אל הנהגת מעין ונהר. אין היא תלויה בעונות השנה כגשם שבא בחורף בלבד, אלא היא תמידית. משמעות המעבר היא מעבר ממצב שבו ה' אחד והמציאות בנויה על שניות, למצב שבו גם שמו – כלומר גילויו במציאות - אחד, וכפי שממשיכה הנבואה ומגדירה את משמעות המהפכה "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. בית המקדש הופך במצב זה ממקום המקשר את השניות של השמים והארץ, ושבו מתפללים על הגשם (ראה בתפילת שלמה בספר מלכים) לגן עדן המחודש. מעתה המקדש הוא מקור המים היוצאים ומשפיעים כנהר גן עדן שאינו פוסק (דבר המופיע בנבואות נוספות, ראה ישעיהו נא ג, יחזקאל מז א-יב, יואל ד יח, וראה סנהדרין ק א)".
והנה, מאפיין הנהר העתידי של גן עדן, שבו מקור החיות הוא עצמי ופנימי, מתאים היטב לתכונתו של שמיני עצרת כיום ש"הוא עצמו הדר", אורו הוא אור עצמי. כשם שהחיים בגן עדן אינם זקוקים לשפע חיצוני כדי להתקיים, הם כוללים בתוכם את המים – מקור החיים, כך אורו של שמיני עצרת הוא אור עצמי. זהו ביטוי נוסף לקשר בין שמיני עצרת למדרגת העתיד. אנו פוגשים מאפיין זה של החיים העתידיים גם במקורות רבים נוספים, המלמדים שלעתיד לבוא תהיה ידיעת ה' מושגת מתוכה של המציאות. כך לדוגמה בנבואת ירמיהו "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה... נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה... וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' " (ירמיהו לא). וכן בדברי חז"ל "אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתה רוחי נותנת בכם חכמה, אבל לעתיד לבוא רוחי מחיה אתכם שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם" (שמות רבה ויקהל פרשה מח) 9 . כמו כן, כשם שחיי גן עדן מתאפיינים באחדות הקיימת במציאות, אין בהם הפרדה בין שמים וארץ, כך יום השבת – ששמיני עצרת כאמור דומה לו – הוא יום שעניינו לאחד בין כל ממדי המציאות, ובין הבריאה לבוראה.
שמיני עצרת: השיבה לעץ החיים
הדברים שנתבארו בסעיף הקודם עשויים להוות פתח להבנת דברי התיקוני זוהר (תיקונא תליסר), שיום שמיני עצרת הוא יום השקיית "האילן שהוא נטוע בגן":
שמיני עצרת חג בפני עצמו, ביה נביעו דאורייתא לאשקאה אילנא דאיהו נטוע בגן, ושרשוי וענפוי איהו כגוונא דחוג הארץ דכל חגין מתחגגין בה. (תרגום: שמיני עצרת חג בפני עצמו, בו נביעת התורה להשקות את האילן שהוא נטוע בגן, ושרשיו וענפיו הוא כמו חוג הארץ, שכל החגים נחגגים בו).
בפשטות, הביטוי 'האילן שהוא נטוע בגן' מתייחס לעץ החיים. דברי התיקוני זוהר הללו גם היוו את הבסיס לדברי רבי צדוק הכהן מלובלין שהובאו למעלה, לפיהם יום שמיני עצרת הוא שורש כל המועדים, בדומה לכך שיום השבת הוא שורש כל ימות השבוע.
והנה, בסעיפים הקודמים עמדנו על כך שמדרגת גן עדן ומדרגת שמיני עצרת מאופיינות בחיים עצמיים. גן עדן מושקה מהנהר שבתוכו, ושמיני עצרת "הוא עצמו הדר". ניתן להציע בזהירות שמאפיין זה של חיים עצמיים הוא גם תכונתו של עץ החיים. כיון שהחיים אינם תלויים בשפע חיצוני אלא הם עצמיים, ממילא הם גם נצחיים.
בהקשר לכך, נלך שוב בעקבות הרב עיטם ונביא את דבריו ביחס לדברי חז"ל המשווים את יום הגשמים ליום תחיית המתים (תענית ז ע"א). כפי שראינו, בגן עדן עצמו לא היה צורך בגשם. תפקיד הגשם השופע מהשמים לארץ ומחבר ביניהם הוא להשיב את העולם למציאות המאוחדת בין שמים וארץ, מציאות שבה כבר אין צורך בגשם. וזו לשונו של הרב עיטם: "אמנם הגשם כמיתה וכגלות הוא תוצאת החטא, אך בעיקרו אין הוא מבטא את החטא אלא את הייעוד לתקנו. המציאות המאוחדת של גן עדן, שבה זכה האדם לשפע תמידי של חיים מים ופירות ולא חש בתלותו בקב"ה, גרמה לניתוקו מהקב"ה ולחטאו. האדם מגורש מגן עדן אל מציאות שבה שמים וארץ מפוצלים והאדם תלוי בחסדי שמים. מעתה הגשם הוא המפגיש את האדם עם תלותו בקב"ה ותלותה של הארץ בשמים, וקושרו אל הקב"ה. משבר ניתוקו של האדם מהקב"ה מוביל לניתוק פנימי בין הנשמה לגוף ומתוך כך למיתה, וכן לניתוק בין האדם למציאות של גן עדן ומתוך כך לגלות. מטרתם של הגשמים היא להוביל לתיקון משבר הניתוק, ולהביא לתחיית המתים. הקשר העמוק בין הגשמים לתחיית המתים בא לידי ביטוי אף בסוגיות הלכתיות – חיוב הזכרת גשמים צריך להתקיים בברכת תחיית המתים שבתפילת עמידה. בשאלה מאימתי מזכירין גבורות גשמים נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע במשנה, והגמרא קושרת מחלוקת זו על זמן הזכרת גבורות גשמים במחלוקת על זמן תחיית המתים, שלרבי אליעזר אינה אלא בזמנה ולרבי יהושע "כולי יומא זימניה הוא" (תענית ב ע"א – ב ע"ב). "אמר רבי אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוסף מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים קבעוה בתחיית המתים" (תענית ז א)".
במילים אחרות ניתן לומר שיום הגשמים נמשל ליום תחיית המתים, שכן הוא המקרב את המציאות למדרגת עץ החיים. עץ החיים מאפשר לאדם לגלות בתוכו את החיים, כך שהחיים ינבעו ממנו בנביעה עצמית, וכך הם יהיו גם נצחיים.
^ 1.ראה שפת אמת בראשית תרמ"ד "ופירוש וישלחהו הוא שליחות גם כן, שהקב"ה שלח את האדם לתקן את העולמות השפלים".
^ 2.ראה על כך בספרו של יונתן גרוסמן "בראשית – סיפורן של התחלות", עמ' 80-107.
^ 3.הקשר בין בית המקדש לגן עדן רמוז כבר בנבואת יחזקאל פרק מ"ו, ומפורש ובפרקי דרבי אליעזר פרק יא שם מבואר שמקום יצירת האדם היה במקדש. ועיין בעניין זה בהרחבה במאמרו של ר' יהודה קיל "המשכן, המקדש והגן בעדן" (דעת מקרא לבראשית כרך א', עמוד 111 והלאה).
ההבנה שהיום השמיני לחנוכת המשכן מהווה מפגש עם עץ החיים עשוי להסביר את חטאם של נדב ואביהוא, שנכנסו למקום הכרובים השומרים על דרך עץ החיים, ולבסוף נפגעו באש שהמיתה אותם – מעין 'להט החרב'. ושוב מצאתי כן בדברי רבי אברהם מרדכי אלתר מגור, אמרי אמת, אחרי מות תרצ"ג.
^ 4.לכל אחד מהמועדים האחרים שם ייחודי ומוגדר, וגם כאשר מוזכרים בהם שביתה או עצירה הרי תכנים אלו רק מצטרפים אל התוכן העיקרי של המועד. יש לציין שגם על שביעי של פסח נאמר בתורה 'עצרת', אך העצרת אינו שמו של החג אלא תוכן המתלווה אליו, כפי שמדויק בלשון התורה "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַֽה' אֱלֹהֶיךָ" (פרשת ראה), ואכמ"ל.
^ 5.כך כתב הרמב"ן בביאורו לשם 'עצרת', לאחר שהביא את פירושו של רש"י: "ועל דרך האמת, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו, שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית. עצרת היא, כי שם נעצר הכל". וכן מובא בדברי רבינו בחיי בספרו כד הקמח ערך עצרת, עם תוספת הסבר: "ומזה תמצא סוד הכתוב האומר עצרת היא פירושו עצרת של היא, כלומר של שבת הנקראת היא, שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא כי היא אצולה מן השבת הגדול".
^ 6.ועיין שם גם באותיות הבאות.
^ 7.ויקרא כג, לג; ומקורו במדבר רבה כא, כד.
^ 8.מצוה שכד: "אם תשאל, שמיני עצרת שיש בו שמחה גדולה לישראל למה לא היה ניטל בו? התשובה, כי יום שמיני עצרת כולו לשם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה, משל למלך שעשה סעודה וכו' כדאיתא במדרש, ולבסוף אמר להם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם, ולפיכך נקרא עצרת, ואם כן אין צריך זכרון אחר".
^ 9.ראה גם בדברי הרב קוק באורות הקודש ג קלח "והנה תבוא הגאולה... ונתתי רוחי בכם וחייתם, לשעבר תורה נתתי בכם, לעתיד חיים אני נותן לכם" (נראה שהרב מצטט כאן מקור מדברי חז"ל, אך הוא אינו ידוע לנו). וראה בקובץ ח קמז על מדרגת משה ומדרגת משיח, ואכמ"ל.
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
פסח שני
איך עושים קידוש?
בריאת העולם בפרשת לך לך
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
חידוש כוחות העולם
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך ללמוד גמרא?