בפרשתנו נאמר "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". בעל ה'תפארת שלמה' מראדמסק זיע"א, מקשר בין מילת ו'ועתה' הנאמר כאן לבין מאמר חז"ל (בראשית רבה כא, ו) "אין ועתה אלא לשון תשובה". גם ה'ועתה' שנאמר כאן סובב על תשובת השבטים שמכרו את יוסף הצדיק, כי נודע להם קדושתו ומעלתו של אחיהם יוסף הצדיק, והבינו שכל עניין המכירה היה טעות וממילא עשו תשובה.
על דבריו מוסיף בעל ספר 'הלקח והלבוב', שיוסף הצדיק אמר להם שהשמחה שלהם לא תהיה רק על כך שהוא חי, אלא, כשאתם עושים תשובה, תראו שעשיית התשובה תהיה רק בשמחה 'ואל תעצבו'.
הרב הקדוש רבי לייבל איגר זיע"א, מדמה את זה למה שעזרא הסופר אמר לעם ישראל בנוגע ליום הדין בראש השנה (נחמיה ח, י): "ויאמר להם, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם". עזרא אמר כי אין מקום לעצבות ביום הדין משום שהתשובה צריכה להיות רק מתוך שמחה.
כותב רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן חלק ב סימן י): "אַךְ דַּע, שֶׁעַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְעַל כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. רַק עַל יְדֵי הַשִֹֹּמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת, בִּבְחִינַת (יִשְׁעַיָה נ"ה) "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ", שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָה נַעֲשִׂין בֶּן - חוֹרִין וְיוֹצְאִין מִן הַגָּלוּת. וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים, כַּמְבֹאָר עַל פָּסוּק: "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי" (בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן, בְּסִימָן רפב), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כָּל פָּנִים יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָשַֹנִי גּוֹי".
כתוב "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה, יב), שמחה היא עצה לצאת מכל המיצרים, והפירוש הוא על דרך משל לאדם שנמצא במקום חשוך, ואינו יכול לראות דרך לצאת, הרי הוא מלא ייאוש. אבל, אם יהיה לו אור קטן שיאיר את פתח היציאה, זו כבר התחלת הגאולה. כך הוא בנמשל, שמחה היא האור הקטן המאיר את הפתח. היא התקווה שלא הכל אבוד.
צריך לדעת, שלא משנה באיזה מצב האדם נמצא, הרי שתמיד יש פתח הצלה. גם אילו חס ושלום נכשל בדבר חמור ונדמה לו שהוא בשאול תחתית, היצר הרע רוצה לפתותו שחלילה אין לו עוד תקווה, כי זו כל מגמתו. ועל כך אומר הרב הקדוש 'החוזה מלובלין' זיע"א, שמטרת היצר בלהכשיל את היהודי בעבירה היא העצבות והייאוש שבאים אחר העבירה כדי להפיל אותו עולמית בתוך רשתו, והיצר רוצה את הייאוש יותר מעצם העבירה, עם כל זאת אין ייאוש בעולם כלל.
הרבי 'הפני מנחם' זיע"א אמר על פי דברי חז"ל (יומא לח, ע"ב) "הבא לטמא פותחין לו", שלכן השתמשו חז"ל בלשון 'פתח', כי מקובל לנו ש'פתח' פירושו, שהוא עשוי להכניס ולהוציא (שבת קמו, ע"א). כך מודיעים לאדם, שהפתח משם יצא מעולמו לחטוא חס ושלום, הרי הוא פתוח לו שיחזור חזרה, כי ימינו של ה' יתברך פשוטה לקבל שבים. ולכן אין מקום לעצבות מחמת שחטא, רק שיקבל עליו מהיום והלאה להיות טוב כרצון אביו בשמים.
כותב 'הלקח והלבוב': "העיקר הוא לידע שרק על ידי שמחה ובטחון בה' יתברך יכול האדם לתקן את דרכיו מהיום והלאה. הנביא אומר 'חדות ה' היא מעוזכם', זה כל העוז של יהודי שתהיה לו חדות ה'. ואומר ה'אמרי אמת' זיע"א כי יוסף הצדיק רמז זה כאן בדבריו "כי למחיה שלחני" 'מחיה' ראשי תיבות "ח'דות ה'' ה'יא מ'עזוכם". ובעת שאדם בשמחה, הרי רואה כי באמת "ח'סד ה'' מ'לאה ה'ארץ" (תהלים לג, ה) שהוא גם כן ראשי תיבות 'מחיה', כי על ידי תשובה שאינה בעצבות אלא רק מאהבה ושמחה הרי נהפך הרע לטוב, וממילא כל מה שהיה נראה כמו 'חימה' נהפך ל'מחיה'".
ישנה עוד נקודה שכדאי ללמוד מדברי חז"ל "אין ועתה אלא לשון תשובה", בהקדם דברי רבי נתן מברסלב זיע"א (ליקוטי הלכות גזלה, ה): "וְזֶה בְּחִינַת אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, הַיְנוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל, עִקַּר עֲצָתוֹ שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ הַשָּׁעָה
וְהַמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ וְלֹא יַחֲשֹׁב עַל שָׁעָה הָאַחֶרֶת וְעַל מָקוֹם אַחֵר כְּלָל רַק יִשְׁתַּדֵּל לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם כִּי הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם הָאַחֵר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְכוּ' וְכַנַּ"ל".
יש לאדם רגעים בחיים שהוא רוצה להיות טוב, אך הוא חושב למה לי עכשיו לעשות טוב, הרי אני יודע מה הייתי בעבר או מה אהיה בהמשך. צריך לדעת שזו קליפת עמלק, כפי שרמזו בספרים ש'רגע' ראשי תיבות 'ראשית גויים עמלק'. עמלק הוא 'אשר קרך בדרך', הוא מקרר את האדם מהחשיבות של ה'ועתה', שעכשיו אפשר לעשות תשובה, שעכשיו אפשר לחטוף איזה טוב אמיתי ונצחי, שהרגע הזה שאני עומד בו הוא יקר וחשוב שלא יחזור לעולם ואני יכול לזכות בו לחיי נצח. ויותר מכך אפשר לומר, שעל ידי שמחה, האדם נמצא בעולם החירות, ויש לו ישוב הדעת איך לנצל ולתפוס כל רגע ורגע בימי חייו להתקרב לבוראו.