בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון 108

מידת הביטחון – במשנת רבינו

במשנת האור החיים - נושא מהפרשה במשנת רבינו האור החיים הק'

undefined

רבנים שונים

כסלו תשפ
5 דק' קריאה
כל הסומך באמת על הקב"ה, הא גופא ממהר ומקרב ישועתו כאשר הביא בספר אמרי פנחס להרה"ק ר' פנחס מקאריץ זצ"ל בפרשה זו, בשם רבינו האור החיים הק' שכתב לבאר הפסוק "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם" - אומר האור החיים הק' - שבמשך כל ב' השנים חלם פרעה מדי לילה חלום אבל שכח החלום, רק לאחר שנתיים ימים חלם ולא שכחו. והקשה עליו הרה"ק מקאריץ כיון ששכח בכל יום החלום שחלם, א"כ מה היתה תכלית החלומות שחלם במשך שנתיים ימים?
וכתב לבאר ע"פ מעשה מהבעש"ט הק' זצ"ל, שפעם נסע בדרך עם המגיד הרה"ק רבי מענדיל מבאר זצ"ל, וצמא המגיד מבאר למים, ואמר לו הבעש"ט אם יהיה לך בטחון אמיתי בהשי"ת אזי יזמין לך מים. וכן עשה, ונזדמן להם גוי ושאל אותם הגוי אם מצאו סוסים שנאבדו ממנו כי הוא מבקש אותם ג' ימים, ושאלוהו אם יש מים ברשותו, והשיב שיש לו ונתן למגיד מבאר מים לשתות, והלך לו.
אז שאל המגיד להבעש"ט כיון שכל תכלית אבידת הסוסים מהגוי היתה בכדי שילך לחפשם ויבוא לכאן למעני לרוות צמאוני, א"כ למה הוא נוסע זה ג' ימים, ולמה לא בא תיכף כאן והייתי צריך לחכות כמה ימים למים. השיב לו הבעש"ט זצ"ל באמת הקב"ה כבר הזמין לך המים לפני ג' ימים, ובאם היה לך הבטחון האמיתי בהשי"ת שימלא לך כל צרכך היה הגוי בא מקודם, אכן ברגע שהגעת למדת בטחון אמיתי, תיכף בא הגוי ליתן לך מים.
ועל פי זה כתב הרה"ק רבי פנחס מקאריץ, הרי לנו יסוד גדול בענין אמונה ובטחון שהשי"ת מזמין לכל אחד למלא בקשתו הצריכה לו, עוד קודם שיש לו בטחון, אלא שלפי גודל הבטחון כך ממהרת הישועה לבוא.
וכן היה כאן אצל יוסף הצדיק, שהישועה שלו כבר הזמין השי"ת תיכף, שהתחיל פרעה לחלום החלומות, אך החיסרון היה במקבל, שמתחילה בטח יוסף בשר המשקים ונענש שיתעכב בבית האסורים עוד שתי שנים, ולכן במשך ב' השנים הללו חלם פרעה ושכח חלומותיו. אמנם הישועה היתה מוכנה ליוסף הצדיק בכל יום, ומיד כשהגיע לביטחון האמיתי שרצו ממנו - מיד נגמרה גאולתו.

* * *
ואין לנו רשות להשתמש בהם
קיימא לן (שבת כא:) נר חנוכה אסור להשתמש לאורה. כתב בספה"ק "תפארת שלמה": וי"ל, שהטעם הוא משום שלא יהיה אחיזה לסט"א מהנאת העולם הזה בנרות הללו.
והוא על דרך המבואר באור החיים הקדוש פרשת שמיני כי בארצות המערב שנהגו לאכול החגבים, מידי שנה בשנה היו הארבה והחגב משחיתים את יבול הארץ, ומיום שאסר להם לאכלה לא נמצא יותר חגב אחד בכל גבול הארץ ההוא, יעו"ש בדברי קדשו.
והוא מטעם הנ"ל, כי כאשר אכלו ישראל את החגבים ונהנו מהם היה לסט"א שליטה עליהם להרע להם, וע"י הבדלה מהם נתפרשו ונבדל מהם כח הסט"א.
וכן הוא בנר חנוכה, שצריך לפרוש שלא ליהנות מנרות החנוכה בדרכי התשמיש וההנאה מהעוה"ז, ועי"כ לא יהיה שליטה לסט"א לאחוז בהם ובאורם הגדול כי קודש הם עכ"ד.

פתח והראה לכל העם את אוצרות התבואה משום 'פת בסלו'
ויפתח יוסף את כל אשר בהם (מא, נו).
כתב רבינו האוה"ח טעם שפתח כל האוצרות, כדי שיראו אנשי העיר כל הריבוי ולא ירעבו, כי הרעבון יכנס בלב האדם כשיראה שיש מחסור, וכשיראו את כל האוצרות הנפתחות יתקרר חום הרעב שבער בלבם יעו"ש.
בספר אחד הקשה מה בכך שפתח את כל האוצרות, עם כל זה עוד חששו - שמא ירקבו תבואה זו, כמו שקרה לתבואתן.
ונדחק לתרץ, שכוונת הכתוב במה שאמר "ויפתח את יוסף" הכוונה לאותם אוצרות המצריים שהם מצאו שנרקבו, וכשפתחם יוסף נעשה נס ונהיו ראוים לאכילה, ולכך מובן הפלא ופלא דברי רבינו, איך הרגיעם וקירר אותם מהתקפת הרעב שהיה בהם עכ"ד.
ובפשטות י"ל, דאין צריך לדחוק ולחדש חידושים גדולים, וההסבר בזה הוא פשוט, כשהם ראו שרק "אוצרות יוסף" נשארו תבואה ראויה לאכילה, ואצל כולם נרקבו, הבינו תיכף ומיד שה' עמו, וכשם שלא נרקב עד עכשיו כן לא ירקב הלאה.
עוד י"ל, דהבינו שמסתמא יש לו איזה חכמה ותחבולה שלא ירקבו התבואה, וכמו שאמרו חז"ל שהיה נותן בכל תבואה גם מעפרו שגדל בה, ודו"ק.


פרקי חיים - קטעים נבחרים מתוך הספר "באור החיים"

מצבת ציון קדשו
קברו של רבינו נכרה במורד הר הזיתים, קצת מעל נחל קדרון החוצץ בינו ובין הר הבית וירושלים. על מצבתו חקקו תלמידיו ובני ביתו כדברים האלו:
"ציון נברשתא דדהבא, ההר חמד אלקים, אבן יקרה, ושיחה קלה שלו אלקים חשבה לטובה והארץ האירה מכבודו כאשר יאירו שבעת הנרות. ירכה וקנה היא העולה עמו וקרא שמה חפצי בה, מוציא לאור כל תעלומה הוא זיווה הוא הדרה, ה"ה הרב המופלא וכבוד ה' מלא המקובל אלקי' חסידא קדישא כמוהר"ר חיים ן' עטר ז"ל נתבקש בישיבה של מעלה יום ט"ו לח' תמוז שנת התק"ג להנות מזיו השכינה הוא המחבר ספר חפץ ה', וס' פרי תאר, וס' אור החיים, וס' ראשון לציון" (המצבה הזאת לא נחקקה סמוך לפטירת רבינו שהרי ה"ראשון לציון" נדפס רק בשנת תק"ט).
בסמוך לקברו נכרו לימים קבריהן של שתי נשותיו הצדקניות, הרבנים פאצוניה ע"ה והרבנית מאסתר ע"ה.

מצבה ייחודית
לגודל חשיבותו של רבינו בעיני בני ירושלים, נשתנתה צורת מצבתו של מכל המצבות שנהגו אז בירושלים להקים על הקברות.
"...והנה מצבות קברים מסויימים משנות קדם אין בירושלים, וע"ז כתב בעמק המלך בהקדמה כי הגויים בני אדום שבירושלים זה דרכם, גוזלים האבנים מן הקברים, ואין בונים מצבות רק מאבנים דקות ואין מקום לכתוב עליהם וכן כתב במסעות בנימין, ע"כ..." ("טוב ירושלים", אונגוואר תרצ"ד. פי"ד סעיף ב.).
אפס, על קברו של רבינו הונחה מצבת אבן גדולה. לא זו בלבד אלא ששינויים נוספים היו בה לעומת שאר מצבות ירושלים דאז.
"...הרב מו"ה חיים בן עטר בעל אור החיים, ועל קברו למראשותיו יש עמוד של בנין כקומת איש, ומתוקן להדליק בו את הנר, אשר אין כזה על כל המצבות שישנם שם. גם בזה נפלאת מצבת קבורת הרב ז"ל שכתוב עליה תוארים ושבחים אשר על יתר המצבות לא נמצא כזאת כי אז הורגלו לחרות רק שם הנפטר בלבד..." (שם).

מקום המסוגל לישועה
בקדושה של מעלה התקדש ציונו של רבינו. כבר בדור הראשון אחרי רבינו, אמר פעם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע: "אם יזכני ה' לעלות לארץ ישראל, לא אסור מציון ה'אור החיים' הקדוש ומקבר רחל אמנו!" [ובלשונו הק': וועל איך נישט אפ טרעטין פון ציון אוה"ח הק' און מאמע רחל'ס קבר"]. מאז ולדורות נודע הציון כמקום המסוגל לשפוך בו שיח ולישועה בזכות הצדיק הטמון תחתיו.
רבים מגדולי ישראל מכל החוגים, מאז ועד ימינו, הרבו להשתטח על הציון הקדוש ולפעול בו דבר ישועה ורחמים.
הנה רשימה קצרה לדוגמה בעלמא: השרף מבריסק רבי יהושע לייב דיסקין זי"ע היה שולח את רבי אליעזר דן רלב"ג להתפלל עבורו בציון רבינו (מובא בהקדמה לספר "דמשק אליעזר"); הרה"ק ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע סיפר, ש"שמע מרבו הקדוש איש אלקים מרן מוה"ר יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע, שהגיד כי בהיותו בארץ הקודש בחג הפסח ושבועות נשאר אז במכוון בירושלים עד אחר ט"ו תמוז שהוא יומא דהילולא של האור החיים הקדוש, בכדי להשתטח על ציונו בהר הזיתים", ("מסעות ירושלים", מונקאטש תרצ"א); על הגה"ק מטעפליק, רבי שמשון אהרן פולנסקי מסופר כי: "היתה לו זיקה יתירה לבעל "אור החיים" הקדוש, אשר ידע אותו בעל פה, ולימד ברבים חומש ואוה"ח בלילות ששי בביהכ"נ "בית יעקב" בשכונת בית ישראל שנים ארוכות. הוא קורא מזכרונו כמתוך הספר והקהל מקשיב כשהם מעיינים בפנים... כל אימת שפנו אליו להתפלל בעד חולה וכיוצא, היה עולה אל קבר האוה"ח בהר הזיתים ושופך שיח. וכאשר היו מבשרים אח"כ בשורה טובה, שנשתפר מצב החולה, או ישועה כי באה היה אומר: "ראו כמה גדול כוחו, הכל בזכות האור החיים הקדוש...". (הרב אהרן סורסקי שליט"א: "מרביצי תורה מעולם החסידות" ח"ז עמ' צד-ה); ועוד רבים כהנה וכהנה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il