נס הנהו תוצאה מידית של כל היכולת האלהית

שבת שירה, שירת הים. אי אפשר להתעלם מהשירה הנשגבה הזו, וזה מחזיר אותי אל המצבים בהם מעת לעת עולה ענין ארץ המוצא של יהודים אשר עלו ארצה, לכותרות. הדבר הטוב ביותר שאני יכול לייחס לעובדה שנולדתי במרוקו, היא שזכיתי לעלות לארץ ישראל. כן זו זכות גדולה. הדבר השני, קשור לפרשת השבוע. בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה. ואולם כמעט כולם מתים במדבר. רק מי שהיה עד גיל עשרים ביציאה ממצרים זכה להיכנס לארץ, אחרי ארבעים שנה. וזה לא העיקר. שירת הים בקרב היהודים יוצאי מרוקו היא הפיוט הנשגב מכולם. הוא בעל מספר מנגינות רב, שבכל שבת נשמעת שירה אדירה במנגינה שונה בתפילת השחרית. זאת ועוד, כאשר השירה נשמעת כפיוט, ברגע שמגיעים אל הפסוק: "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד", משתנה הטון והוא עולה מעלה מעלה וזאת על מנת לבטא את תחושת הביטחון בקב"ה והניצחון.
שירת הים היא הפיוט הנעלה ביותר, היא תפילת ההודיה הנשגבה על היציאה מארץ העבדים, על בקיעת הים ועל טיבוע המצרים. במהלך השנים חדרו מחשבות שונות בדבר הצורך בשירת הים ובעיקר בשל מרכזיותה בתפילה. יש הטורחים לציין את הפסוק מספר משלי: בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ, אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ" כראייה לדבר שאין לשמוח במפלת המצרים. טעות בידם. האויב בפסוק הזה הוא העמית (קולגה) למקצוע אשר כשל או פשט רגל. כאשר בעל המכולת שממול פושט רגל, החכמה הגדולה והאצילות היא לא לשמח ולא להיות בגילה ובדיצה. את זה משאירים לשירת הניצחון על האויב מן החוץ. שירת הים הנאמרת כל יום בתפילת הבוקר, נאמרה לראשונה מיד לאחר שבני ישראל ראו מצרים מת על שפת הים. השירה הזו הושרה בקול רם על ידי מיליונים של עבדים משוחררים לדורות. שירת הים הבקיעה חומות בים חומות בלבבות, הניעה גלים של ים והיא זו שהניעה גלים של געגוע של גאולה.
בקרב יהודי מרוקו אשר עלו בהמוניהם אל הארץ היתה הכמיהה לציון חרוטה בעט ברזל, עט הגעגוע. כאשר עלינו ארצה נשקנו אדמתה. עיבדנו וחרשנו ושרנו בפיוט למרות הסיוט של קשיי העלייה. שירת הים היא שירת הניצחון על העבדות. היא שירת החרות לעלות ארצה, היא שירת החרות להניח לשבטי ישראל להיות עם מגוון המסורות אך עם הבסיס המשותף לשירת הגאולות.
מה עושים אנשי מדע 'רציונליים', פשוטי עם, משוררים, עובדי אדמה עם תופעות הנחשבות בעינינו כנס ממש, כמו למשל קריעת ים סוף לשניים? "נס הנהו תוצאה מידית של כל יכולת אלוהית ולא היה מתגשם, לו היה אלוהים עוזב לנפשו את המהלך החופשי של מכונת העולם." אני מניח שלא אמצא מנין של מהנדסים/פיזיקאים/מתמטיקאים היודעים שאת התיאור הזה לנס כזה כתב לא אחר מאשר ליאונרד אויילר (1707-1783). המלומד הזה הקדיש את כל חייו למכניקה אנליטית, להידרודינמיקה, למתמטיקה, לפיסיקה ולאסטרונומיה. גדולתו המיוחדת תוארה באופן נפלא בעת ההספדים עליו באקדמיה הצרפתית. כך הספיד אותו קונדרוסה: "הוא חיבר הוכחה חדשה לקיום אלוהים ולרוחניות הנפש. זו האחרונה אף התקבלה באסכולות שונות של התיאולוגיה." מלומד צרפתי אחר, אָרָגו (1786-1853), כתוב עליו: "אויילר חישב ללא מאמץ ניכר, כמו שבני האדם נושמים, או כמו נשרים המחזיקים עצמם ברוח." נדגיש כאן, כדברי א. צ'רנביסקי, שהמושג 'חישב' מכוון לכישרון ליצור ערכים מתמטיים אמתיים. הוא נחשב לגדול המתמטיקאים במאה ה-18 והותיר אחריו 886 פרסומים וספרים. כאשר אויילר דיבר על בנין התבל, הוא יאמר כך: "מה גדולה וודאות העצמה של מי שברא אין-סופיות זו והוא השליט הבלעדי שלה. נעריצהו מתוך הכנעה מוחלטת..", עוד יוסיף אויילר באיגרת אחרת: "לכן תעורר בנו תמיד השליטה הזו בתבל את הרעיון הנעלה ביותר של התבונה ושל טובתו הנשגבה של אלוהים."
רעיון התכליתיות הדריך את חייו של אויילר. לא רק בענייני הרוח אלא גם כהדרכה ממש בעבודתו המחקרית. "אלוהים הוא השולט המוחלט בכל מה שמתרחש בעולם, למרות חירותו של האדם, שכל פעולותיו, אם כי הן חושיות, כלולות מראש בתוכנית, שאלוהים רצה לקבוע בבראו את העולם." עוד על עניין התכליתיות בבריאה יאמר אויילר: "מחשבה זו גורמת לנו לצלול בתהום של התפעלות ושל הערצת שלמותו האינסופית של הבורא בהכירנו שאין דבר, אפילו הוא חסר ערך, שלא היה כבר מראשית העולם ראוי להיכלל בתוכנית הראשונה שאלוהים קבע לעצמו." גם ניוטון חשב במונחים כאלה. ניוטון סבר שאין סיבות טבעיות מספיקות כי להחזיק סדר בעולם, ושאלוהים, בדאגתו להחזקה זו, מחדש מעשי בראשית תמיד ושאלוהים, בדאגתו להחזקה זו, מחדש מעשי בראשית תמיד.
ואלה דבריו של הרב קוק בעניין הנס [עולת ראיה א, שע"ט]: "את היחש של הנס עם הטבע ראוי להכיר כערך של אחדות, שהרי מעשי ה' כולם אחד הם, ומה שמחסר הטבע בהנהגתו הכללית הנס ממלא אותו. על כן אין ערך הנס בלתי שייך אל הטבע כי אם הוא מצומד ומחובר לו ... ועוד נכלל בזה מה שאנו למדים ממציאות הנסים, שבכלל אין לנו דברים של מקרה במציאות, כי אם כל הדברים המזדמנים הם נערכים בהשגחה של החכמה העליונה."
החפיפה בין גאוני ישראל לבין שלושת גאוני המדע כפי שהזכרנו עד כה, ניוטון, קפלר, אויילר, מפליאה עד מאוד.