בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מגפת הקורונה
לחץ להקדשת שיעור זה

בנפול חומות הקורונה!

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

איר תשפ
3 דק' קריאה
בזה אחר זה נופלים חומות ואיסורי הקורונה...
אחד אחרי השני, מגיחים האנשים מדירות המסתור שהצפינו אותם עד עבור הזעם...
מקומות העבודה, מוסדות הלימוד, בתי הכנסת והחנויות הומים משמחת המפגש המחודשת... חברים, עמיתים וקרובי משפחה מתלהבים לקרוא זה לעומת זה – כמה טוב לפגוש אותך! התגעגענו!
ורק איסור אחד עוד חוצץ ומפריע, ולא מאפשר למפגש להתרחש בשלימות – האיסור ללחוץ יד או להתחבק!
בימים אלה, עת הסגר הקורונה סב והולך לו, מפנה מקום לזרימת החיים לשוב ולפרוץ בעוצמה, מתברר שכל הדיבורים על מעלת 'הזום', 'העבודה ולמידה מרחוק', ועל כך שגילינו את העולם הדיגיטלי הם עורבא פרח.
אולי בעולם האקדמי הקר והמנוכר אין הבדל בין הרצאה בזום להרצאה פנים אל פנים, אבל בעולם האנשים החיים אין תחליף למפגש אנושי חם ומבעבע. האדם הוא יצור חברתי, וחשוב לו לפגוש אנשים עד הסוף.
"מבשרי אחזה אלו – ה", ואף מתהליך אנושי טבעי זה, חשוב שנלמד ונתבונן על שורשי נטיות נפשנו, ומתובנה זו נלמד לעבודת אלוקינו.
האדם חווה את העולם בחמשת חושיו – ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. לעיתים הוא נפגש עם הדבר בכל חמשת החושים ולעיתים הוא מסתפק רק בחלקם. את הכוכבים, לדוגמא, אנו פוגשים רק בחוש הראיה. בפשטות, ככל שאנו פוגשים את הדבר בחושים רבים יותר, כך המפגש הוא חי ומלא יותר.
עד הדורות האחרונים, מי שרצה לפגוש אדם אחר היה חייב להשתתף פיזית במפגש. ללא נוכחות פיזית, אפשר היה להיפגש רק עם חלקיו הרוחניים של האדם – רעיונות שהופצו בכתב או בעל פה, לחנים מוזיקאליים, כוחו של האדם שהטביע חותם בחפצים שעובדו תחת ידו ועוד.
בדורות האחרונים, בעקבות המצאת המכשירים השונים המעבירים את קולו ומראהו של האדם למרחקים, נולדה האפשרות להיפגש מרחוק גם עם חלקים גשמיים יותר של האדם. נכון לעכשיו, 'המילה האחרונה' בתחום הוא 'הזום' היוצר תחושת מפגש למרחקים. (כדאי לשים לב, שגם כיום רק הקול והמראה הרוחניים יותר משודרים למרחקים, אך עדיין לא נמצאה הדרך להעביר את החושים הכי גשמיים למרחקים – ריח, טעם ומישוש. עדיין אין דרך לחוש טעם של עוגה דרך האינטרנט). אלא, שכאמור, אפילו 'הזום' עם כל שכלולו לא מהווה תחליף למפגש אמיתי, חי ומלא, עם כל הניואנסים.
במישור הרוחני, פגשנו תובנה זו בתפילת המרפסות. עקרונית, לצורך השראת השכינה ואמירת דברים שבקדושה כקדיש וקדושה, על העדה המונה מניין אנשים לפחות להתאסף ביחד במקום אחד. רק כך הם נפגשים ביחד, יוצאים מכלל יחידים ומתלכדים והופכים לעדה אחת. המצדדים בתפילת מרפסות סומכים יתדותיהם על שיטת הרשב"א (שו"ת חלק א' סימן צו), שסובר שאם המתפללים רואים זה את זה, (וגם שומעים את החזן), הרי שראייתם (ושמיעתם) מחברים אותם לעדה אחת גם אם הם מצויים בשני רשויות נפרדות.
נמצאנו למדים, שאף תפילת המרפסות יוצאת מנקודת הנחה שדי בחיבור הדדי של ראיה ושמיעה, אף ללא נוכחות פיזית משותפת מלאה. (זה כמובן שונה מה'זום', שבו המפגש כולל רק ראיה ושמיעה דיגיטליים, ולכן אין מניין בזום, ובכל זאת יש לתפילת המרפסות דמיון רעיוני מסוים ל'זום'). והנה, גם בעת החזרה מתפילת המרפסות לתפילה ברשות אחת משותפת, חשנו כולנו שזה מפגש ציבורי ברמה אחרת.
בימים אלה חוגגים אנו את יום שחרור ירושלים ומקום המקדש. בימי דוד המלך, באה המגיפה להעיר את לב העם לבקש את בניין המקדש, ואף תובנה זו מעמיקה בליבנו את תובנת וציפיית המקדש.
ה' הוא אין סופי, "הנה השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך", אך האדם הוא גוף מוגבל וכדי להיפגש הוא זקוק למקום מתוחם ומוגדר. המקדש הוא המקום בו אנו מצידנו נפגשים עם השכינה, "המקום אשר אמרת, יהיה שמי שם, לשמוע אל התפילה... אשר יתפללו אל המקום הזה" (מלכים א', ח). השם הוא המילה שבה האדם מופיע כלפי אחרים, וכך במקום המקדש הוא מתגלה ומופיע אלינו.
וזה גם ההבדל בין המפגש עם ה' בימינו למפגש עם ה' במקדש. כיום, בתפילה אנו פוגשים את ה' רק באופן רוחני, בדיבור ובמחשבה. במקדש, לעומת זאת, כדי שהמפגש יהיה שלם, הוא מתקיים בכל חושיו של האדם. במקדש יש עבודת ה' בחוש הראיה – הדלקת הנרות, ועל העליה לרגל נאמר "יראה כל זכורך", כשם שבא לראות כך בא ליראות. ההקרבה מלווה בשירת ונגינת הלויים הנוגעים בחוש השמיעה. הקטרת הקטורת נוגעת בחוש הריח. הקרבנות נאכלים בפה, ואכילתם היא חלק מהכפרה, "כוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". וחוש המישוש, הדומה לשאיפה לשוב וללחוץ יד או לחבק אדם קרוב, ומבטא את הקרבה הגדולה ביותר, נעלם ונסתר ונרמז בכרובים הנחבאים בקודש הקודשים.
עולה מכאן, שכיום עבודת ה' שלנו דומה היא למפגש ב'זום', ועבודת ה' במקדש היא מפגש חם וקרוב עם אבינו האהוב.
ותפילה גדולה הומה בלבבנו: רצוננו לראות את מלכנו, "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם"!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il