בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • אחרי לידה
לחץ להקדשת שיעור זה
חוברת הכנה לקראת לידה

אחרי לידה

א) הלכות שבת הנוגעות לימים שלאחר הלידה, ב) דיני אישה מיניקת, ג) היטהרות לאחר לידה, ד) דיכאון אחרי לידה , ה) ברית מילה, ו) ברכת הגומל, ז) המתנה בין לידות, ח) תפילה במניין בימים שאחר הלידה, ט) תורה ותפילה עם גידול הילדים,

undefined

הרב עודד מילר

תמוז תשפ
10 דק' קריאה
הלכות שבת הנוגעות לימים שלאחר הלידה
מקלחת בבית החולים:
מבירור עם רבני המרכזים הרפואיים בירושלים, עולה שהמים החמים בכיורים ובמקלחות מגיעים בשבת רק עד לחום של 42 מעלות בלבד שהוא מתחת לחום של "יד סולדת", ומשום כך בבתי חולים אלו יולדת יכולה להתרחץ, תוך זהירות מסחיטת השיער, והימנעות משימוש בסבון מוצק (רמ"א או"ח שכו, י; ומ"ב שם ס"ק ל).
בבתי חולים שלא ידוע שכך המצב, יש לבקש מגויה לפתוח ולכוון את זרם המים טרם כניסת היולדת, ולסגור את הברז לאחר צאתה (עי' בה"ל שכח ד"ה "כל שרגילים"). אם הדבר לא ניתן, תפתח ותכוון את הברז בשינוי (למשל במרפק), ואם אפשר תבקש מאחות שתעשה זאת יחד איתה (ואז יש כאן "שניים שעשאוה", ונחשב כתרי דרבנן במקום צורך המותר. עי' שו"ע שז, ה; ומ"ב שטז ס"ק ה, שם מתיר אף בתרי דרבנן ע"י יהודי).
כפתור לפתיחת דלת:
פעמים רבות חדרי התינוקיות נעולים משום חששות שונים. בבתי חולים בהם מותקן כפתור "גרמא", ניתן להשתמש בו לפתיחת הדלת עבור כל מקרה של צורך לטפל בתינוק. אם יש רק כפתור רגיל, יש ללחוץ עליו בשינוי, למשל במרפק.
משחה להקלת כאבים:
במידה והיולדת רוצה להשתמש במשחה להקת כאבים, לכתחילה עדיף להכין משחה מרוחה על פדים מערב שבת, או להניח אותה בשבת מבלי למרוח. אך במקום צורך ניתן למרוח אותה בשבת עצמה (עי' מג"א שטז ס"ק כד; שש"כ לג הערה סד בשם הגרש"ז אויערבאך; וודאי שיש להקל כך בשבוע שלאחר הלידה בו היולדת נחשבת כחשיב"ס שע"פ פשט דברי השו"ע (שכח, ד), עושים לו כל שרגילים לעשות בחול).
שאיבת חלב להקלת צער היולדת:
מותר לשאוב חלב להקל על צער היולדת. כאשר התינוק יונק דיו, ואין לו צורך כעת בחלב הנשאב משום הקלת צערה, יש לבצע את השאיבה באופן שהחלב ילך מיד לאיבוד (שו"ע או"ח של, ח). הדרך הפשוטה לעשות כך היא על ידי נתינת סבון בתוך הבקבוק המתמלא בחלב.
ככלל, עדיף להשתמש במשאבה חשמלית אשר בה נעשה רק איסור אחד בעת הלחיצה על הכפתור, ולא במשאבה ידנית בה כל לחיצה נחשבת מלאכה. על כן, פעולת השאיבה תיעשה על פי סדר העדיפויות הבא:
א. לכוון שעון שבת שיפעיל את המשאבה החשמלית בשבת. היולדת תמקם את המשאבה במקומה לפני שתתחיל לפעול, וכך תיעשה השאיבה בגרמא (עי' שעה"צ תקיד ס"ק לא, בדין גרמא בשבת ויו"ט). בנוסף, אם במהלך השבת ישנו צורך להפעיל את המשאבה מוקדם מהמתוכנן, ניתן להקדים את הפעלת השעון לפי הצורך, תוך זהירות שלא ידלק מיד.
ב. למקם את המשאבה החשמלית במקומה, ולאחר מכן להפעיל את מתג המשאבה בשינוי.
ג. להשתמש במשאבה ידנית.

א) דיני אישה מיניקת
מותר בשבת לקלח חלב לפי התינוק כדי שיתחיל לינוק (שו"ע או"ח שכח, לה. ומ"ב שם ס"ק קיב).
אין שום מניעה להתפלל ולברך בעת הנקה (שו"ע או"ח עד, ד). במידת הצורך, מותר אף להתפלל תפילת לחש תוך כדי הנקה בישיבה (שם צד, ד-ה), בהקפדה על כיסוי כראוי לעמידה לפני מלך (שם צא, א).
מניקה הנוטלת ויטמינים אשר מחזקים את גופה (ברזל, פרנטל), תיטול אותם לפני כניסת השבת ולאחר צאתה (מ"ב שכח ס"ק קכ).
כאשר מסיבות שונות לא ניתן להניק את התינוק ישירות, מותר לשאוב עבורו חלב בשבת למרות שישנה אפשרות להזינו בתחליפי חלב (שש"כ לו הערה סז), על פי סדר העדיפויות שהתבאר לעיל לגבי שאיבה בשבת כדי להקל על צער היולדת.
לגבי ראיית דם בתקופת ההנקה, עי' בסעיף הבא.

ב) היטהרות לאחר לידה
דין היולדת מן התורה, ובימינו:
במעמד הלידה מופיעה מעין השראת שכינה, משום שמפתח הלידה אינו נמסר בידי שליח אלא נותר בידי הקב"ה עצמו (תענית ב, א). ההיעדר שנוצר עם סיום מעמד נשגב זה, מביא בכנפיו את טומאת היולדת (שם משמואל תזריע, שנת תרע"ד).
מדין תורה, הלידה עצמה מטמאת למשך שבוע בלידת בן, ולמשך שבועיים בלידת בת. לאחר תקופה זו האישה יכולה לטבול לטהרתה, וכל דם שתראה במשך השבועות שלאחר מכן (33 יום נוספים בלידת זכר, ו-64 יום בלידת נקבה) אינו אוסר ומטמא, והוא מכונה "דם טוהר".
אמנם, בכל ישראל פשט האיסור לפיו יש להתייחס לדם טוהר כדם נדות 1 , ועל כן בפועל יש להמתין עד שיפסק הדימום הנמשך לאחר הלידה, ואז למנות ז' נקיים ורק לאחר מכן לטבול (שו"ע ורמ"א יו"ד קצד, א). כיום, על פי רוב הדימום נמשך בין חודש לחודשיים.
מחד, תקופה ממושכת זו מאפשרת ליולדת להתאושש ולהתרגל למציאות שהתחדשה אצלה לאחר לידת התינוק, אך מאידך הריחוק הממושך גם מביא בכנפיו אתגר משמעותי לבני הזוג.
כדאי ומומלץ לראות בכך הזדמנות לשכלל ולפתח את הרובד הנפשי שבקשר הזוגי, שמטבע הדברים פנויים אליו יותר בימי האיסור (משל לדבר, אצל אדם עיוור כח השמיעה חזק יותר משום שמשאבי הנפש שלו פנויים יותר לפתח חוש זה). לדרך זו יש גם היכולת לחפות ולמלא את החוסר המורגש בימים אלו.
מומלץ לחזור יחד על דיני ההרחקות הנוהגים בימי האיסור, אשר ייתכן שנשכחו מעט במשך חודשי ההיריון, בהם בני הזוג היו מותרים.
נזכיר, כי בני הזוג האסורים לא יכולים להעביר את התינוק מיד ליד. במקום הצורך, ניתן להקל לרחוץ את התינוק על ידי שני ההורים (דרכי טהרה, עמ' 72 במהדו' תשע"א). כאשר התינוק גדל, והוא כבר מטה את עצמו באופן עצמאי לעבר אדם המושיט אליו ידיים, מותר לכתחילה להעבירו מיד ליד (פת"ש יו"ד קצג סק"ג).
תהליך ההיטהרות:
המצב הבריא והטבעי בכל בית, הוא שקיים רצון משמעותי להוסיף בימי היתר ולמעט בימי איסור, אך גם רצון זה בא לידי מימוש בנחת ולא בלחץ.
כך הדבר גם לאחר הלידה. כחודש לאחר הלידה כדאי להתחיל לעקוב אחרי מצב הדימום, ולנסות לבצע הפסק טהרה כאשר נדמה שהדימום פוסק. מאידך, אם נעשו כמה ניסיונות תכופים שלא הצליחו, יש להמתין כמה ימים עד לניסיון הבא, ולא לנסות מדי יום.
במיוחד בהיטהרות שלאחר הלידה, כדאי להיזהר מלפסול בדיקות לחינם, אלא לשאול שאלת רב. פעמים רבות בני הזוג בטוחים שהבדיקות לא עלו יפה, אך למעשה הן טהורות לכתחילה!
יחד עם זאת, חשוב לדעת שמצוי שהדימום שלאחר הלידה חוזר גם כמה ימים לאחר שפסק לחלוטין 2 . חשוב להגיע מוכנים מבחינה נפשית למקרים אלו, ולהתייחס אל תהליך ההיטהרות כניסיוני עד לסוף ז' נקיים 3 . בנוסף, לאחר הטבילה חשוב להקפיד ביתר על שאת על הדרכת הרמ"א (יו"ד קצ, י) ללבוש בגדים צבעוניים.
לעתים בדיקות הטהרה לאחר הלידה כרוכות בקושי או בכאב, ואף עלולות להביא לפציעה. במקרים אלו כדאי לשאול רב כיצד ובאיזו תדירות לבצע את הבדיקות.
בנוסף, לאחר הלידה שכיחות הפצעים גבוהה ומקשה ב"צליחת" שבעת הנקיים. במקרים אלו כדאי להתייעץ עם רב האם כדאי לפנות לבודקת טהרה עבור סיוע בביצוע הבדיקות.
כשישה שבועות לאחר הלידה, מומלץ לבצע בדיקה גניקולוגית, הבודקת את תקינות חזרת גוף האישה למצבו קודם הלידה. כיוון שחשוב לקיים בדיקה זו לפני היתר האישה לבעלה, ובנוסף היא אינה מטמאת את היולדת (ספר פועה משפחה וטהרה כב, י), על כן אין מניעה לבצעה גם אם תור הבדיקה חל במהלך ימי הההיטהרות.
ראיית דם בתקופת ההנקה
בעיקרון, מיניקת נחשבת כמסולקת דמים במשך עשרים וארבעה חודשים לאחר הלידה (שו"ע יו"ד קפט, לג). אך בפועל בימינו המיניקות יכולות לחזור ולראות דם הרבה קודם לכך, ואפילו תוך כדי הנקה מלאה.
על ראיות אלו יש לחשב את עונת החודש ועונת הפלגה בלבד, אך כשהן קרובות להיות סדירות כפי שהיו לפני ההיריון יש לחשב גם עונה בינונית (עי' דרכי טהרה ז, צ).

ג) דיכאון אחרי לידה
היריון ולידה הן תקופות גדולות של ירידת שפע חדש לעולם. ברכה זו מביאה בכנפיה גם שינויים רבים במכלול תחומי החיים של האישה, הבעל והבית, מבחינה אישית, זוגיות ומשפחתית. שינויים אלו מצריכים היערכות והסתגלות של בני הזוג והמשפחה, עד למציאת האיזון המשפחתי מחדש, כל משפחה בקצב המתאים לה.
מסיבות אלה, ואחרות, שכיחות תופעות של שינויים במצבי הרוח לאחר הלידה. נפרט שתי תופעות 4 :
בימים שלאחר הלידה שכיחה הופעה של תחושות דכדוך (baby blues), והיא מצויה אצל 60-80% מהיולדות. מצב זה מתאפיין באי שקט, שינויים חדים במצב הרוח, רגישות ונטייה לבכי, תחושות של עצב, מועקה, חרדה, דאגנות יתר, ולעיתים תחושת בדידות קשה. לרוב, תופעות אלו חולפות עד כשבועיים לאחר הלידה, גם ללא התערבות של טיפול מקצועי.
בניגוד לכך, 10-20% מהיולדות חוות דיכאון קליני המכונה "דיכאון לאחר לידה" (Post-Partum Depression), אשר יכול להופיע גם לאחר שבועות וחודשים לאחר הלידה. אבחנה זו מתבצעת על ידי אנשי מקצוע בלבד, לאחר שבועיים שבהם מופיעים סימנים מורכבים יותר, כגון: מצב רוח ירוד ברוב שעות היום, חוסר הנאה ועניין מפעילויות שהיו מהנות בעבר, עייפות או חוסר אנרגיה, קושי בתפקוד היום-יומי הבסיסי, נדודי שינה, מחשבות של חוסר הערכה עצמית, ומחשבות או ניסיונות אובדניים. החוויה של האישה יכולה להיות ציפיות שלא ניתן לעמוד בהן ביחס לאימהוּת, אשמה, בושה, ורגישות או פגיעות חזקה מאוד.
ללא טיפול, הדיכאון עלול להחמיר ולגרום לפגיעה באישה, בהתפתחות התקינה של התינוק, ובמשפחה כולה. משום כך, כאשר יש חשד כי מדובר בדיכאון קליני, מומלץ להקדים ולפנות לאיש מקצוע לאבחנה ולקבלת טיפול מתאים. ניתן לפנות לפסיכיאטר, אך במידה וישנה רתיעה מכך, ניתן לפנות גם לרופא המשפחה. ייתכן שהאישה תרגיש יותר בנוח לפנות בתחילה לאחות טיפת חלב, לבירור וייעוץ ראשוני.
בהתאם להערכת עוצמת הדיכאון, מצב היולדת ופרטים נוספים, יישקל הטיפול המומלץ (תרופתי, פסיכותרפי, משולב ועוד). חשוב לדעת שהטיפולים הפסיכולוגיים והתרופתיים נמצאו כיעילים בטיפול בדיכאון. בחסדי ה', רוב מוחלט של הסובלות מדיכאון לאחר לידה, חוזרות לחיות בבריאות ושמחה (ספר פועה הריון ולידה, עמ' 292).
תמיכת הסביבה
לסיום, חשוב לנו להעלות בחוברת זו נקודה משמעותית מאוד בעניין זה:
אחד הגורמים המשמעותיים שנמצא, הן כגורם סיכון להתפתחות דיכאון אחרי לידה (ודיכאון בכלל), והן כגורם המשפיע בתקופת ההחלמה, הוא תחושת בדידות. כלומר, יצירת סביבה תומכת מהווה הן "רפואה מונעת" ראשונה במעלה לדיכאון, והן עזר לתהליך ההחלמה ממנו, לאחר שהתפתח.
משום כך, בראש ובראשונה לבעל תפקיד משמעותי ומהותי כגורם מלווה ותומך עבור האישה. חיזוק תחושת האחדות והשייכות שלהם הינו משמעותי לבריאות המשפחה, הן בהתכוננות משותפת קודם ללידה, והן בסיוע וליווי במהלכה, וכמובן לאחריה.
בנוסף, כקהילה, יש לכולנו כח רב בתמיכה וקבלה של היולדת המתמודדת עם דיכאון, או קשיים אחרים, לאחר הלידה. רשת חברתית תומכת, שימת לב, התעניינות ואכפתיות אמתית יכולים להיות משמעותיים עבור הבעל או האישה המתמודדים עם קושי זה. זאת במיוחד על רקע הנטייה להתבייש ולהסתיר ייסורים הקשורים לחיי הנפש.
אם נצליח כקהילה ליצור אווירה של היעדר שיפוטיות וקבלה, הדבר יוכל לעזור להפחית את רגשות האשמה והבושה, ויעזור למתמודדים בתחומים אלו לשתף אנשים קרובים היכולים לתמוך ולסייע להם. כתוצאה מכך, כולנו כחברה ניתרם ונתגדל מכך.

ד) ברית מילה
אמנם זריזים מקדימים למצוות מילה ומלים מיד בבוקר (שו"ע יו"ד רסב, א), אך לעיתים ייתכן שיהיה קשה לכל בני המשפחה להגיע בשעה כזו, וניתן להקל ולהגדיר את המלים עד חצות היום בכלל "זריזים" (עיין פת"ש יו"ד רסב, ב).
הדרכות הרה"ג זלמן מלמד שליט"א בבחירת השם:
א. יש לבחור שם שברור אם הוא שם של בן או של בת.
ב. חשוב שהילד ישמח בשם שניתן לו, ועבור כך כדאי לבחור שמות מקובלים בחברה, ולהימנע משמות חריגים וארוכים.
ג. ישנה מעלה בבחירת שמות של דמויות גדולות וצדיקות, כמקובל מדורי דורות.
ד. מעבר לכך, אין כל כך עניין להתייעץ בעניין זה באופן ספציפי, אלא לבחור על פי טעם ההורים, שהוא למעשה הביטוי בפועל של רוח הקודש הנזרקת בפיהם.

ה) ברכת הגומל
הדרכת הרה"ג זלמן מלמד שליט"א שהאישה תברך ברכת הגומל רק לאחר שובהּ לאיתנה, על כן תברך לכל הפחות לאחר חודש שאז היא כבר איננה בגדר "חולה".

ו) המתנה בין לידות
ניתן לשרטט באופן כללי את שני צדדי המטבע בעניין המתנה בין הלידות, באופן הבא:
מחד, ככל ובמשפחה לא נולדו בן ובת, הרי שההיריון הבא הוא מצוות עשה מן התורה של "פרו ורבו" (שו"ע אבן העזר א, ה), אשר מוכרים ספר תורה עבור קיומה (שם, ב), ולדעת פוסקים רבים יש בו משום מצוות "לא תוהו בראה אלא לשבת יצרה" (עיין אוצר הפוסקים שם ס"ק לא). כמו כן בהבאת כל ילד נוסף מתקיימת מצוות חכמים של "לערב אל תנח ידך" (שו"ע שם, ח), וכל לידה מקרבת את הגאולה שכן אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף (יבמות סב.).
משום כך, הוראת היתר למניעת היריון תלויה במספר רב של משתנים הקשורים לחייהם האישיים של בני הזוג, וממילא נזקקת לשאלת רב בכל מקרה באופן אישי ופרטני. הדרכת הרה"ג זלמן מלמד שליט"א היא, שיש להסתייג מהנחיה אוטומטית וגורפת להמתין בין הלידות.
מאידך, יש לדעת ששאלת ההמתנה בין הלידות היא למעשה תת-סוגיא בתחום מניעת ההיריון, והכללים ההלכתיים שבה שונים לקולא, במידה כזו או אחרת.
על כן, כשם שלפני ההחלטה להמתין בין הלידות יש להתייעץ ולקבל היתר באופן אישי מרב, כך גם להיפך: בכל מקרה שהשטח מעלה צורך כל שהוא להמתין לפני ההיריון הבא, לא נכון להחליט לבד להתעלם ממנו, אלא רק לאחר שאלה והתייעצות עם רב.
כמו כן, במקרה של היתר להמתין, אין לראות בתקופה זו פטור מחמת אונס להתבטל מן המצווה, אלא אדרבא – פעילות התכוננות לקראת המשך קיום המצווה כיאות, בבחינת "ביטולה הוא קיומה" (הרה"ג זלמן מלמד שליט"א).

ז) תפילה במניין בימים שאחר הלידה
עוסק במצווה פטור מן המצווה, אלא אם כן יכול לקיים את שתיהן כאחת בלא טורח (שו"ע או"ח לח, ח).
במציאות בריאה, הבקשה מהשכנים להסתייע בהם בימים שלאחר הלידה, מתקבלת בשמחה ובטבעיות. על כן, ככלל הבעל חייב בתפילה במניין גם בימים שהאישה מאושפזת בבית החולים והוא מטפל בילדים, זאת על ידי בקשת עזרה מהשכנים עבור כך.
כאן המקום לברך את הרכזות השכונתיות, ומשפחות השכנים, הדואגות לקיום מצווה חשובה זו של סיוע ליולדת ולבני ביתה.

ח) תורה ותפילה עם גידול הילדים
זכות גדולה היא לגדל את ילדי הדור הבא, ואושר עמוק הוא להורים לראות אותם מתפתחים ומתקדמים מיום ליום.
יחד עם זאת, התינוק שנוסף למשפחה מביא גוון חדש בעבודת ה' שהייתה נחלתם של ההורים טרם הלידה.
"בכל דרכיך דעהו, צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם.
כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר.
וכשהוא עוסק בתורה, ידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בריו, ולזכור ולשנן היטיב, ובזה הוא יודע אותו יתברך בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו.
וכן בהיותו עסוק בגמילות חסדים להיטיב לחברו, אז יבקש את הקדוש ברוך הוא רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת...
כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו, ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה."
(מוסר אביך ב, ב)
מטבע הדברים, לאחר התווספות תינוק למשפחה, עבודת ה' של הבעל והאישה מכילה בתוכה רכיבים רבים יותר של חיי הבית והמעשה.
לעיתים, הנסיבות יצריכו את הבעל להימצא יותר בבית מאשר בבית המדרש, בלימודים או במקום העבודה, כפי רגילותו לפני הלידה:
"כל דבר שאדם עושה יש לעשותו בשמחה. יש לגשת בשמחה לעבודות הנצרכות בבית, זו עבודת ה' 'לכתחילה'. בכל אופן, הבעל לא 'עושה טובות' לאשתו, אלא שותף עימה בניהול הבית" (הרה"ג זלמן מלמד שליט"א)
כמו כן, לעיתים האישה יכולה להרגיש כי חל מפנה גם בעבודת ה' שלה. בין השאר משום שמעתה ההשתתפות כבעבר בתפילות נעשית מורכבת, ובפרט בימים הנוראים:
"הרצון הטבעי להתפלל הוא בריא. אבל השותפות עם ה' בגידול הילדים חשובה בעיני ה' לאין-ערוך מעמידה מול ארון הקודש בלא שום עול. צריכים לשמוח מאוד במעבר הזה" (הרה"ג זלמן מלמד שליט"א)




^ 1. . גם לולא הגזירה על דם טוהר שיטמא, כמעט ולא שייכת מציאות של היתר בתקופה זו: חכמים הצריכו למנות שבעה נקיים על כל דימום האוסר, ובכלל זאת הדם האוסר שיצא בזמן הלידה. הדין הוא ששבעת הימים הנקיים צריכים להיות נקיים אף מדם טוהר (נדה לו, א, כדעת רב שנפסקה שם להלכה. ועיין רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ז, הלכה ח, ובמגיד-משנה שם), וזוהי כמובן מציאות רחוקה מאוד.
^ 2. . הערת הרב יוסי איתן: ישנן נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון מיד לאחר הלידה, ומתחילות לעשות זאת מיד לאחר ביצוע הפסק הטהרה, לקראת ליל הטבילה. פעמים רבות גלולות אלו גורמות לדימומים, וממילא מקשות על "צליחת" שבעת הנקיים. במצבים אלו יש לדחות את התחלת נטילת הגלולות עד לשבועיים לאחר הטבילה, ובינתיים להשתמש באמצעים אחרים (נרות, שקפי vcf) אשר יעילותם היחסית מספיקה לתקופה זו שהסיכויים להיכנס שוב להריון נמוכים מאוד.
^ 3.. כדאי לציין שגם לאחר הטבילה במקווה, ישנם מצבים שכיחים של קשיים בטהרה ואישות, בעקבות הלידה ותקופת ההנקה. הדרך הטובה ביותר לצמוח מאתגרים אלו, היא בראש ובראשונה על ידי קשר ושיח בריאים וכנים בין בני הזוג, ובמידת הצורך גם לפנות לרב או לאיש מקצוע.
^ 4.. תופעות מורכבות ונדירות יותר, כגון פסיכוזה ומאניה לאחר לידה, מחייבות טיפול מקצועי מידי. כמו כן יש לציין שלאחרונה מתחזקת ההכרה בתופעה של דיכאון אחרי לידה אצל הבעל, וכמובן גם במצבים אלו חשוב לפנות לסיוע ועזרה, ואף טיפול.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il