בוחרים לשים עלינו מלך צדיק

לטהר את המשכן
כציבור דתי הרואה במדינת ישראל ראשית גאולתנו - ובימים אלה מן הראוי להדגיש ששום פשע של מנהיגות מדינתנו, אפילו הפשעים החמורים ביותר שבוצעו כלפי אחרוני נאמני ה', תורתו וארצו, לא יוכלו לשנות ולפגום את הכרתנו בטובה האלוקית שזכינו לה בהקמת עצמאותו של עמנו על ארצו, נחלת ה' - עלינו להזכיר ביתר שאת שהקמת מדינת ישראל אינה נס באשר ניצחנו אויבינו בקום המדינה, אלא באשר חזרה 'מלכות' לישראל, קרי שלטון. ובהשבה זו של מלכות לישראל היה לא רק משום נס, אלא משום מצווה, שהרי כל בר-בי-רב דחד יומא יודע שמינוי מלך הוא חובה דאורייתא אליבא דכל רבותינו הראשונים, ככתוב "שום תשים עליך מלך". ובמצווה כללית כזו "אין נקי", על כל אחד מאתנו לקחת חלק.

לא ייתכן שציבור מאמין יתלונן על המציאות העגומה ולא ינסה לעשות כל שביכולתו כדי להביא למצב טוב יותר, מתוקן יותר. כל המציאות הישראלית לוקה בחסר ובפגמים בלתי-נסבלים, משום שהציבור הדתי הפקיר את הקמת המדינה לאנשים שהיו עוינים את התורה, ואנו אוכלים את פרי הבאושים של ראייה קצרת טווח זו. ואם תאמרו שהעולם הפוליטי רקוב מבפנים מבחינה מוסרית, נשיב לכם שהוא הרבה יותר רקוב ממה שאתם יכולים להעלות על הדעת, אבל דווקא משום כך כל כוח יותר בריא שנצליח להחדיר לאותו משכן הזקוק לטיהור יוסיף מעט ברכה, או לכל הפחות ימנע הידרדרות נוספת. הרי מטרת החורבן של גוש-קטיף לא היתה מסיבה ביטחונית כלשהי, אלא רק לצורך אחד: לשבור את הציונות הדתית ואת כוחה בצבא, בפוליטיקה, בתודעה הציבורית ובעם. ואני מרשה לעצמי לקבוע שאם היו יכולים לשבור את הציבור שלנו מבלי להרוס את גוש-קטיף, לא היו מהססים שנייה אחת. גם התקשורת שבמחוזותינו, שהיא אכולת שנאה עצמית ושנאת כל דבר שריח תורה וזהות יהודית נודף ממנו, לחמה בכל כוחה כדי לשבור את כוחנו. לא ניתן להם פרס. לכן אסור לציבור המבין את יד ההשגחה ליפול במלכודת זדונית ומקיאבלית זו, החותרת רק לנתק אותנו מהמדינה או לחילופין להביאנו ליטוש את אמונתנו בה', בתורה ובארץ-ישראל.

בהחלטת הממשלה על ההרס בגוש-קטיף היו שותפים שני כוחות, אחד החותר לחילון, והשני - יורשיהם של שונאי ציון בציבור המאמין. שניהם חברו יחדיו - ושום הכחשה לא תועיל כאן - כדי להרוס את שארית הפליטה הנשארת לנו מאבני הבליסטראות שיצאו מידי רחוקים ומבית מאהבינו. התחברות מוזרה ופסולה כזו ראינו כבר - כפי שהעיד הרב כשר זצ"ל - בווינה בשנת התרע"ז, חודש בלבד אחרי השגת הצהרת בלפור, כאשר אבותיהם של שתי קבוצות אלו רצו להחתים עצומה המבקשת מאנגליה לבטל את הצהרת בלפור, ולולי זעמם של הגאונים רבי יוסף אנגל ורבי מאיר אריק זצ"ל, זממם היה עולה בידם.

וכבר פסק הרשב"א (ח"א סי' תרלז) ש:

וכן כתב עוד לעיל (ח"א סי' תרי"ב) ועוד להלן (ח"ב סי' שנ"ו). וכן היא דעת מהרי"ק בפסקיו (סי' מד, שורש קצא) ובעל בנימין זאב (סי' רצד) ובעל כנה"ג (חו"מ סי' שס"ט) ובשו"ת תומת ישרים (סי' טז) ובבעל ישכיל עבדי (ח"ו חו"מ סי' כח) הכותב במפורש:

והגר"ש ישראלי בשו"ת עמוד הימיני (ח"א סי' ז) ועוד. וכך כתב מרן הרב קוק זצ"ל במשפט כהן (סי' קמד) "וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל". לכן כך הוא לגבי כנסת ישראל.

וכך חייבים לומר, שהרי אין איש שמינה את החשמונאים למלכים, לא נביא ולא סנהדרין, אלא הם עצמם בזכות שמסרו עצמם להצלת העם כולו. הלא אפילו שאול המלך, הראשון שנמשח בשמן המשחה מפי שמואל הנביא, לא זכה למעמדו כמלך אלא רק לאחר שהעם קיבלו על עצמו כמלך בזכות נצחונו על אויבי עמנו, כדכתיב (שמואל א יא-יד):

ופירש הרד"ק (שם):

במשול רשעים ייאנח עם
ומקום יש אף לשמחה כשהשלטון ראוי לפני ה', ככתוב שם בסמוך:

ובעל מצודת דוד הוסיף להדגיש "כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים".

וכבר פירשו זאת היטב רבותינו בבראשית רבה (פר' וישלח):

ועוד יותר בפתיחה לאסתר רבה (אות ו):

ואולי יותר מכולם במדרש תהלים (מזמור מז-א):

הרי שבמינוי מלך צדיק שמחה היא לפני המקום, וכן הוא במינוי כל הנהגה ישרה והגונה. ואם לכך אין אנו זוכים לגמרי, אף ברבות צדיקים במקום שעלולים אחרים להביא להיאנחות עם יש לשמוח. לכן חובה אמונית ממדרגה ראשונה להשתתף בהחלטות גורליות אלה, על-מנת להרבות טובה לעמנו ולמזער שאר אבות נזיקין. ועל כל המחזק צדק אמת ואמונה תבוא ברכת טוב, ואת נפשו ואת נפש אחיו ואומתו הציל בזה ובבא.

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 02-9974425.