^ 1.ספר הכוזרי, לרבנו יהודה הלוי, מאמר שני, אות לא' (בתרגום רבי יהודה אבן תיבון):
" כִּי הָאֻמּוֹת הַמֵּתוֹת אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לְהִדַּמּוֹת לָאֻמָּה הַחַיָּה לֹא יָכְלוּ אֶל יוּתֵר מִן הַדִּמְיוֹן הַנִּרְאֶה : הֵקִימוּ בָתִּים לֵאלֹהִים וְלֹא נִרְאָה בָהֶם לֵאלֹהִים אוֹת, הָפְרְשׁוּ וְהָנְזְרוּ לְהֵרָאוֹת עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה וְלֹא נִרְאֲתָה, הֶחֱנִיפוּ וְהִכְעִיסוּ וּבָעֲטוּ וְלֹא יָרְדָה עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא מַגֵּפַת פִּתְאֹם כְּדֵי לְבָרֵר אֶצְלָם שֶׁעָנְשָׁם מֵאֵת הָאֱלֹהִים,וְעַל הֶעָוֹן הַהוּא נִפְגַּע לִבָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַבַּיִת הַהוּא שֶׁהֵם מְכַוְּנִים אֵלָיו וְלֹא נִשְׁתַּנָּה עִנְיָנָם, אֲבָל עִנְיָנָם מִשְׁתַּנֶּה כְפִי רֻבָּם וּמִעוּטָם וְחָזְקָתָם וְחֻלְשָׁתָם וּמַחְלְקוֹתָם וְחִבּוּרָם עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע וְהַמִּקְרֶה. וַאֲנַחְנוּ כְּשֶׁיִּמְצָא פֶגַע אֶת לִבֵּנוּ אֲשֶׁר הוּא בֵית מִקְדָּשֵׁנוּ- אָבַדְנוּ, וְכַאֲשֶׁר יֵרָפֵא נֵרָפֵא אֲנַחְנוּ, בֵּין שֶׁנִּהְיֶה רַב אוֹ מְעָט וְעַל אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה, כִּי מַנְהִיגֵנוּ וּמַלְכֵּנוּ וְהַמּוֹשֵׁל בָּנוּ וְהַמַּחֲזִיק אוֹתָנוּ בָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ בוֹ מֵהַפִּזּוּר וְהַגָּלוּת,- אֵל חָי"
^ 2.נדגים זאת ביחס למושג "מונותיאיזם" ('אמונה באל-אחד') כפי שמובן בהבנה 'דתית' שגרתית לעומת המושג כפי שהיה במקורו וכפי שהסביר הראי"ה (אגרות הראי"ה, כרך א', מתוך איגרת מד'):
"אין זה המונותיאיזם השולל את הכשרון המעשי, את החברותיות ואת היופי. המונותיאיזם, הוא בדוי מלבם של נכרים ו"מתורגם ארמית" שלא בדיוק כלל וכלל, הוא מין 'אין-סוף-מושג' - שהוא סותר את עצמו, על כן יעלה בתוהו. לא זה הוא מקור שם אלקי ישראל, מקור הכל הוא, אין-סוף הבלתי-מושג, שהוא מקומו של עולם, שרק ע"י ריבוי הגוונים המצטבעים אנו יכולים לדבר בו ולהשיגו, ע"י רוב המעשה ורוב שלום, ע"י רוב אהבה ורוב גבורה. זה יכול לומר ישראל, הקורא 'זה אלי ואנוהו', לא המונותיאיסמוס השומם והמדברי של האסלאם, ולא האפיסה של הבודהיות, כי אם ההויה העליונה המשמחת את הכל ומחיה את הכל, ומתגלה ע"י הגילוי הסובייקטיבי שבלב כל דורשיו ומשיגיו, 'וכל אחד ואחד מראה באצבעו הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו', 'אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלקיו'.
להרחבה נוספת בעניין המונותיאיזם ראה: בספר אורות-הקודש, חלק ב', מאמר שלישי, האחדות הכוללת, פסקה ו', ההשקפה האלהית הכוללת, עמ שצט', מהדורת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה.
^ 3."הדת בישראל, אור ד' שבנשמתו, הבעת החיים היותר עצמיים והיותר פנימיים שלו, מה שנתן ונותן לו את הכל, שמעמידו על הרום העליון של במתי-ארץ, על המעמד של מורה האנושיות כולה, - אי-אפשר שתנועת-החיים שלו תהיה פרודה ונעקרת ממקור-חייו זה. תקות-תחייתנו היא הרבה יותר עליונה מלהיות תלמידים קטנים או גדולים לאירופא הקולטורית, שאשרה מוטל בספק גדול, והציוניות מוכרחת היא לשוב אל מקור החיים של האומה מראש-צורים, ואי- אפשר שדבר לא יהיה לה עם הדת" (אגרות הראי"ה, כרך ב', אגרת תקעא', לתנועת 'המזרחי').
^ 4.ובדברי רבנו הרצי"ה זצ"ל: מילון הראיה, מהגדרות הרצי"ה והרד"ך: דתיות – "הגילוי וההוצאה-לפועל, במחשבה ובמעשה, של התורה ומצוותיה" [לנתיבות ישראל, א לג].
^ 5.המשך הדברים שם:
""הרגש הדתי", שבא לבדו תחת האידיאה האלהית, הוריד את הגבורה העליונה האידיאלית אשר לנשמת האדם עשר מעלות בשפל. חדל הששון הפנימי, אפסה העצמה הרוחנית העליונה, המשוה את רגלי האדם כאילות, המנצחתו בנגינותיה ושירת עוזה, ויבא סגנון של פרושיות של "מה חובתי ואעשנה" בעבדות קטנה מלאה זועה ורפיון. ולעומת אותה הירידה של הגבורה העליונה אשר לאורה האלהית, בחיי הצבור וחיי היחיד המעורבים בו, ירד גם כן הרעיון הלאומי ממשגב אידיאליותו האדירה והקוסמת, ויהי ל"רעיון מדיני", למין "מסחר המתפשט על נפשות רבות" "המדינה היא חברת אחריות גדולה". הירידה הכפולה, מרום מעלה האידיאה האלהית אל התכונה הדתית ועל ידה, ממעלת הגבורה הלאומית אל השיטה המדינית, נטלה את זיו החיים מן העולם והופעת נשמות גדולות היתה לחזון יקר מאד. אפסו גבורי חל ענקיים, וירבו במקומם עסקנים נמוגים ודלי מעש, בוסים בטיט חוצות של רעיונות קטנים, שיש בהם מיני מסחרים חמריים ורוחניים.
הנסיונות שנעשו בעת כשלון הרוח, היו גם הם עצמם לכשלונות. כי לא חוללה האנושיות ולא תוכל לחולל שום מרכז לאומי, שהאידיאה האלהית תתגלה בו בתור השאיפה הפנימית של האידיאה הלאומית שלו, שלזה מוכשר רק העם הזה, המרגיש שהבשם הזה האידיאה האלהית אינו צריך שום בשם לבשמו, שהוא מספיק להניע את כל גלגלי חייו הכלליים, בטוב טעמם ובעצם שכלולם, לכל חפץ של גדולה לאומית והתעוררות חיים, לזה מוכשר רק ישראל בטבע יצירתו המיוחדת. "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". והנטיה הדתית, שנטתה את דרכה מהאידיאה השרויה בתוך הלאומיות הישראלית, ושאין לה שום אחיזה בעולם הרוח כי אם הסיוע המוסרי הפרטי שהיא מסבבת בעולם, לא תוכל לעמוד בתקופת התבכרותה של התרבות החברתית".
^ 6.וראה עוד במאמר "נחמת ישראל" שבספר מאמרי-הראי"ה - על השורש של שנאת החוקים ודקדוקי ההלכה.
^ 7.מקורות נוספים להרחבה והעמקה בכתבי הראי"ה ובנו, הרצי"ה קוק:
מאמרי-ראי"ה – המאמרים "קרבת אלוקים", "טללי-אורות", "התורה והתרבות האנושית".
לנתיבות ישראל לרב צבי יהודה הכהן קוק - מאמרים "החיות הישראלית", "התרבות הישראלית".
מכתב הרצי"ה לרב יהודה עמיטל בנושא "תורה ודת" - נדפס בירחון 'עיטורי כוהנים', גיליון 223 - אייר תשס"ג.