בית המדרש

  • מדורים
  • חמדת הדף היומי
לחץ להקדשת שיעור זה

רפואה על ידי איסורים מדרבנן לחולה שאין בו סכנה

undefined

הרב עקיבא כהנא

כ"ז כסלו תשפ"א
4 דק' קריאה
הגמרא במסכת פסחים (כה ע"א- ע"ב) שאותה נלמד השבוע בעז"ה עוסקת בשאלה האם מותר לאדם להתרפא על ידי תרופה שאסורה באיסור עבודה זרה, הגמרא קובעת כי גם במקרה שיש סכנה אסור להתרפא מעצי אשירה משום שעבודה זרה היא אחת מהעבירות שעליהן נאמר שאדם "יהרג ואל יעבור". אמנם, הגמרא אומרת שגם באיסורים אחרים אסור להתרפא אם החולה אינו נמצא במצב של סכנה.

האם באיסורים דרבנן מותר להתרפא? הבית יוסף (יורה דעה קכג) הביא תשובת רשב"א (חדשות סי' ס) שכתב שאין היתר לחולה שאין בו סכנה לעבור על איסורים דרבנן, חוץ מאיסור בישולי גוים שהוא איסור קל, אבל שאר האיסורים אין היתר מיוחד לחולה שאין בו סכנה. וכך פסק בשו"ע (קכג, ב) שאסור לעשות מרחץ מסתם יינם.

לעומתו הרמ"א (יור"ד סי' קנה, סעיף ג) פסק שיש אומרים שמותר לתת לחולים איסורי הנאה דרבנן, גם אם אין בחולי סכנה. וזאת על פי דברי הריב"ש (רנה) שכתב שמותר להתרפאות בהנאה מאיסורי הנאה דרבנן אך לא מאיסורי אכילה דרבנן, כלומר, אסור לאכול דברים שאסורים באכילה מדרבנן, גם לצורך רפואה. אלא שברמ"א בתשובות (שו"ת סי' קכד) כתב שבימינו איסור סתם יינם פחות חמור, משום שאין עבודה זרה כל כך ולכן מותר לשתות סתם יינם על מנת להתרפא אפילו אם הוא חולה שאין בו סכנה. וחולה נקרא אך ורק מישהו שמוטל על מיטתו, ולא כשהולך ברחוב גם אם צריך להיסמך על מקל או על משהו אחר. הפמ"ג (שכח, ו) כתב שיש לפסוק כדברי הרמ"א בהגהות על השו"ע ולא כדבריו בתשובה.

הרב שלמה קלוגר (האלף לך שלמה יו"ד רב) כתב שיש להתיר חצי שיעור של איסור תורה גם לחולה שאין בו סכנה, משום שלמרות שהאיסור של חצי שיעור הוא מהתורה, האיסור יותר קל מאיסור דרבנן, לדבריו יהיה מותר לקחת תרופה האסורה מהתורה, אם במינון שהאדם לוקח אין שיעור. בשו"ת מאמר מרדכי לרב מרדכי אליהו (ג, יורה דעה ג) למד מדברי השו"ע שיש להחמיר ולא להשתמש בכל מיני צמחי ריפוי שיש בהם סתם יינם. ויתכן שגם לדעתו יהיה אסור רק במקרה ששותה שיעור שיש בו איסור מהתורה. בכל מקרה כתב הדרכי תשובה (שם ס"ק כ) שוודאי שיש להעדיף לרפא אדם בדברים שאינם אסורים מדרבנן, ורק במקרה שאין אפשרות אחרת מותר להתרפא בדבר אסור.

בדומה לזה בהלכות שבת פסק השו"ע (או"ח שכח, יז) שי"א שמותר לחלל שבת לצורך חולה שאין בו סכנה באיסורים דרבנן. אמנם הפמ"ג (או"ח רעח, א) סייג את זה וכתב שבאיסורים הכרוכים במלאכה שאינה צריכה לגופה יש לאסור משום שהם איסורים חמורים ש"קרובים לאיסור תורה", ולכן אין לכבות אש לצורך חולה שאין בו סכנה, למרות שכיבוי האש הוא ברוב המקרים רק איסור דרבנן. גם האבני נזר (יו"ד קכז) כתב שיתכן שיש לסייג את ההיתר רק למקומות שגזירת חכמים אינה משום חשש איסור תורה, אבל במקומות שבהם גזירת חכמים היא חשש לאיסור תורה יש לאסור, משום שזו שבות חמורה יותר.

רבי עקיבא אייגר (בסוגייתנו ע"ב ד"ה כשעת הסכנה) כתב שיש להביא ראייה מדברי הירושלמי שהובאו ברא"ש בכתובות (ה, יח) שתינוק שיונק והפסיק אסור לו לחזור ולינוק, אלא אם כן הוא חולה מסוכן, ומשמע שלמרות שמדובר באיסור דרבנן, אסרו בחולה שאין בו סכנה והתירו רק בחולה שיש בו סכנה. ומכל מקום ניתן ללמוד אך ורק לגבי איסורי אכילה, ולא לגבי מקרים שאין בהם איסורי אכילה. כך גם פסק בש"ך (יור"ד פא, כא) שלילד חולה שאין בו סכנה שהפסיק לינוק, אסור לחזור ולינוק. ולעומתם הכנסת הגדולה (הגב"י יורה דעה סימן פא, ס"ק נה) כתב שדעתו להתיר לילד שהפסיק לינוק, לחזור ולינוק אם הוא חולה שאין בו סכנה, משום שמותר להאכיל לחולה קטן איסור דרבנן, והביא ראיה מדברי הריב"ש (שצד) שכתב להסכים עם רב שהתיר גבינת גוים בשנות בצורת לילדים, כיון שחסר להם אוכל.

רבי עקיבא אייגר בתשובות (מהדו"ק סי' ה) הסתפק לפי דברי הרמ"א המתיר גם איסורי דרבנן לחולה אם אין בהם איסורי אכילה, במקרה שיש בשבת חולה שאין בו סכנה שצריך לאכול פירות, אך הפירות היחידים המצויים הן פירות שנשרו מהעץ, האם נתיר לו לאכול, משום שיתכן שהחומרא היא רק באיסורי אכילה שאסורים בעצמותם מדרבנן, למשל, בהמה האסורה באכילה מדרבנן, אבל דבר האסור רק מדיני שבת, ואינו איסור בעצמותו (אין איסור על החפצא) יהיה מותר לחולה שאין בו סכנה. ולגבי יום כיפור כתב הפמ"ג (תריח, ג) שאין להאכיל לחולה שאין בו סכנה אוכלים שיש איסור מדרבנן לאכול אותם, כמו שלא כדרך אכילתם.

דינים מעשיים שנפסקו בעקבות פסיקת השו"ע והרמ"א: הציץ אליעזר (יג, מו) התיר לתת זריקה בשבת גם לחולה שאין בו סכנה, ובנוסף התיר (טז, לג) לכהן חולה שאין בו סכנה לשכב בבית החולים, למרות שבוודאי יטמא, משום שהטומאה היא רק דרבנן לאחר שנטמא פעם אחת, ולכן הותר האיסור לצורך חולה שאין בו סכנה. וכמו כן התיר לכהן גם לעבוד בבית החולים (שם יז, ח). הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ה, או"ח לב) התיר לאשה להוציא חלב אם עם עוד אשה (שיהיה "שנים שעשאוה") לצורך אדם שיש לו כאב אוזניים, וזה עוזר לו. וכמו כן התיר גבינת גוים לקטנים בשנות בצורת (שם יו"ד, יא). בשו"ת דברי יציב (או"ח קצה) התיר לחולה לאכול קטניות בפסח (אך צידד שאולי זה משום שלא גזרו כלל לאסור קטניות על חולה).

סיכום: בגמרא נאמר שאפילו לחולה שיש בו סכנה, חל איסור להתרפא בדברים האסורים באחת משלוש העבירות החמורות, אבל בשאר האיסורים מותר לו להתרפא, לגבי איסור דרבנן, שו"ע פסק להחמיר ולא להתרפא בהם, אולם רמ"א מקל בזה, ובתשובות הוא מקל אף באיסורי אכילה. לגבי שבת פסק שו"ע בשם י"א שמחללים שבת לחולה שאין בו סכנה באיסור דרבנן, לדין זה יש השלכות רבות לגבי איסורי דרבנן הנעשים לצורך חולה שאין בו סכנה, לגבי תרופות או עבודת כהן בבית חולים, וטיפולים בחולים שאינם מסוכנים.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il