בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויגש
לחץ להקדשת שיעור זה

איך אתה מדבר?

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

י' טבת תשפ''א
3 דק' קריאה
איתן, סטודנט להיסטוריה, בחן את רשימת הקורסים באוניברסיטה.
להפתעתו הגדולה, חוץ מהקורסים ללימוד אנגלית, גם אחד הקורסים בהסטוריה נלמד בשפה האנגלית. בדף ההסבר המצורף הוסבר שכיום חשוב ללמוד באנגלית, כדי להתחבר לעולם האקדמי הבינלאומי.
הוא חייך חיוך מר, כשגילה שמדובר בקורס שעוסק במלחמת השפות, שנלחם הישוב היהודי בארץ להכנסת השפה העברית...
לצערנו, בשנים האחרונות, רבים בארץ מתרחקים מהשפה העברית. גם לשפה השגורה בפינו, נכנסים מילים לועזיות רבות. אכן, לעיתים יש צורך מעשי בלימוד שפות זרות, ובכל זאת חשוב שנזכור שמבחינה רוחנית ישנה חשיבות עצומה שנדבר בינינו בשפה העברית.
עניין זה מופיע בפרשתנו בדברי יוסף הצדיק. בשעה שמתגלה יוסף לאחיו, הוא אומר להם: "והנה עינכם רואות... כי פי המדבר אליכם". זהו משפט תמוה – מה המשמעות בכך שהם רואים את פיו המדבר אליהם? מה זה מוכיח?
עונה רש"י: " עיניכם רואות, שאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד – כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש". כלומר, יש שני חלקים למשפט – יוסף הראה להם שהוא מהול, וחוץ מזה גם דבר אליהם בעברית, ורק יהודים מדברים עברית.
מבאר זאת השפתי חכמים, שבכך שהוא מהול הוכיח להם שהוא בברית אחווה עימם, ובכך שהוא מדבר עברית, הראה להם שהוא גאה במקור מחצבתו ולא יסתתר מעמו וממולדתו. נמצאנו למדים, שהדיבור בלשון הקודש מבטא את גאוותנו היהודית, וחיבורנו לה'.
מדוע? מה מיוחד דווקא בדיבור בלשון הקודש, שהוא מבטא את חיבורנו וגאוותנו בצור מחצבתנו?
התשובה לכך נעוצה בהבדל המהותי שיש בין העברית לשאר השפות. כל השפות התחילו בהסכמה בין אנשים, שכך קוראים לדבר. בעברית, לעומתן, היא השפה שבה ה' ברא שמים וארץ, כך שהיא מבטאת את מהות העניין. לכן אדם שמדבר בעברית, מחבר כל עניין למהותו ושורשו האלוקי, ובדיבור זה הוא מוציא את המהות האלוקית החוצה.
ביטוי הלכתי לכך אנו מוצאים (שו"ע או"ח סב, ב) בהלכות קריאת שמע. עקרונית, אדם שקרא שמע ישראל בכל השפות יצא. אבל מבאר הביאור הלכה שם, שיש הבדל גדול בין עברית לשאר השפות. אפשר לצאת בשפה זרה, רק במדינה בה מבינים שפה זו, אבל בעברית אפשר לצאת גם במדינות שהאנשים לא מבינים עברית, כי "לשון הקודש הוא לשון מצד העצם, מה שאין כן שאר לשון איננו כי אם מצד הסכם המדינה, וכיון שאין אנשי המדינה זו מכירין בלשון זה לא נקרא לשון כלל".
הרחבת העניין מצוייה במדרש העוסק גם הוא בשפות השגורות על לשונו של יוסף הצדיק. וכך מספרת הגמרא (סוטה לו: בתרגום חופשי) "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף: ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?
אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו.
אמרו לו: אם כן, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הצליח ללמוד. הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע).
ולמחר, כל לשון שדיבר איתו פרעה, ידע יוסף לענות לו. בסוף, דיבר יוסף עם פרעה בלשון הקודש, ופרעה לא הבין. ביקש פרעה מיוסף ללמדו עברית, ולא הצליח פרעה ללמוד את השפה".
מדרש זה מלמדנו, שכדי להיות מלך העולם כמו פרעה, יוסף צריך לדעת את הלשונות של כל העמים, 70 לשון. אולם, יוסף איש הפנים, איש שכל כולו עברי, לא יכול לקלוט שפות אלו, עד שמוסיפים לו את האות ה' משם ה', והוא נקרא בשם יהוסף.
יש עוד אדם, שמוסיפים לו את האות ה', וזהו אברם – אברהם. ואכן, תוספת זו הופכת את אברם לאב המון גויים, מי שמעכשיו משפיע מתוך המעגל הפנימי החוצה, אל הגויים. והנה, גם יוסף, כשמוסיפים לו את האות ה', הוא הופך למי שמתוך המעגל הפנימי משפיע החוצה לכל הגויים.
וגם אברהם, כשמוסיפים לו את האות ה', והוא מתחבר לגויים, ממשיך לאחוז בקדושה הפנימית, ובאותה שעה מקבל את מצוות המילה. וכך גם יוסף, כשהוא מתגלה לאחיו, מראה להם שהוא מחובר עימם לקדושה הפנימית במצוות המילה.
וכך גם העברית מבטאת את החיבור למעגל הפנימי של דבר ה', המחייה שמיים וארץ, וזו הסיבה שפרעה לא מצליח לקלוט את העברית. ורק יוסף הנטוע בעברית, במקור הקודש הפנימי, טוב גם שידע שבעים שפות.
כידוע, מצויים אנו בשלושת ימי החושך, ח'-ט'-י' טבת, שבהם היתרגמה התורה ליוונית ובא חושך לעולם (שו"ע או"ח תקפ). כי שם המטרה הייתה שתתערער אחיזתנו במקור הקודש הפנימי.
ובימינו, חשוב שנתחזק בדיבור בלשון הקודש, ונזכור תמיד שהיכולת לדבר בכל השפות להפיץ אור לגויים, תלוייה בכך שנהיה נטועים חזק בדיבור בלשון הקודש. וכדברי הירושלמי (שקלים ט:) "כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש... יהא מבושר שבן עולם הבא הוא"!



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il