^ 1.ארבע כוסות או ארבעה כוסות? בלשון תנאים ואמוראים אין אחידות בנוגע למילה כוס האם היא זכר או נקבה. במובאות העתקנו כפי שמופיע בדפוסים המצויים בידינו, ואנו כתבנו בלשון זכר - ארבעה כוסות.
^ 2.הרב ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל - יכין בבא בתרא א, ד כתב על המשנה שם דבר דומה שמשפט מסויים מתייחס למשפט שקדם לו וגם למשפט שאחריו: "ולפעד"נ דכי האי גוונא אשכחן טובא, דבכל דוכתא שצריך התנא להכפיל המלות, מסתגי בחד". דוגמא נוספת, ראה: משנה בבא בתרא ה, יד וברשב"ם בבא בתרא פח ע"ב.
^ 3.ההנחה היא שכוונת המשנה והתוספתא היא שהעני מקבל את היין מהתמחוי. אך נציין שהריטב"א (פסחים צט ע"ב) ציין לדברי הרב יחיאל שפירש: "ופירש דהא לא יפחתו לו אעני קאי, והכי קאמר אם אין לו אלא מזון שתי סעודות ימכרם ויקח מהם ארבע כוסות ואף על פי שיצטרך אח"כ ליטול מן התמחוי". הסברים נוספים למשנה ולתוספתא, ראה בשיעור כב: "ארבעה כוסות – שתאן חי, שתאן בבת אחת".
^ 4.תוספות, ברכות מב ע"א ד"ה הסבו, הסבירו במה בא ליד ביטוי פעולת ההסבה כיום שאין אנו רגילים להבחין בין ישיבה להסבה: "דדוקא לדידהו שהיו אוכלים בהסבה היו צריכים הסבה. אלא ישיבה שלנו הוי קביעות לנו כהסבה דידהו, שהם היו רגילים כל אחד להסב על מטתו ועל שולחנו. אבל עכשיו כולנו אוכלים על שלחן אחד, וכשאנו אוכלין יחד היינו קביעותינו".
^ 5.ראה גם ברכות מו ע"ב ותוס' שם ד"ה בזמן. במקור נוסף נאמר שהיו מסיבין על מיטות: "מציעין עשר מטות שאם ירצה מסב באחת מהן" (תוספתא שבת יב, יז). הנביאים תארו את חיי ההוללות של העשירים המיסבים על מיטותיהם (יחזקאל כג, מא; עמוס ו, ד-ו). כך גם מתואר המשתה אצל אחשורוש (אסתר א, ו; ז, ח). במדבר רבה (א, ב) דרשו על הפסוק: "ויסב אלהים את העם דרך המדבר" (שמות יג, יח) – "מהו ויסב? שהרביצם כדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם".
^ 6.דברים דומים כתב הראב"ן דף עד ע"ב; המרדכי, פסחים רמז תריא. דברי הראבי"ה הובאו בטור אורח חיים סימן תעב, והב"ח שם כתב: "נהוג לכתחלה לעשות הסיבה מאחר שרבים חולקים על אבי העזרי [הראבי"ה] וסבירא להו דאף בארצנו בעי הסיבה על כל פנים. ומכל מקום להלכה אנו תופסין דברי אבי העזרי עיקר, ואם אכל מצה בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול וכמ"ש האגודה (פ"י אות צב) ושאר אחרונים. אלא שמכל מקום נראה דמצוה מן המובחר לחזור ולאכול בהסיבה. אבל אין לו לחזור ולשתות בהסיבה כיון דאיכא למימר דנראה כמוסיף על הכוסות".
^ 7.הרב מ"מ כשר (הגדה שלמה, עמ' 115) הביא את דברי הגר"א שכתב: "מפני שכשהיה בית המקדש קיים היה קרבן פסח, לכן היה הקושיה 'הלילה הזה כולו צלי', ומסובין לא היה נחשב כשינוי כי היו יושבין תמיד מסובין, שכן היה דרכם, כמו שמוזכר בגמרא בכמה מקומות (ברכות פ"ו ועוד). אבל עכשיו שאין לנו קרבן פסח לא נחשב לנו שינוי זה, וחשיב מסובין שינוי שאין דרכנו לישב מסובין כל השנה".
^ 8.אחרונים רבים עסקו ביישוב קושיית המשנה למלך: שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קסא; ר' עקיבא איגר, דרוש וחידוש, כתבים [לאחר המערכות] דף פח ע"ב [בתשובה בנוגע לספר תורה, שלא נכתב שין בראש העמוד במילים "שמר לך" ו"שופטים"]; הרב יוסף דב סולובייצ'יק, בית הלוי, חלק ג סי' א, ט; קהילות יעקב ברכות סי' א; הרב זלמן נחמיה גולדברג, אור המועדים, עמ' עד-עו; הרב יצחק מירסקי, הגיוני הלכה, ב, עמ' 207-201, ועוד.
^ 9.הרמב"ם הל' חמץ ומצה ז, ח כתב: "ואימתי צריכין הסיבה? בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבעה כוסות האלו". הרמב"ם לא כתב במפורש שיש לאכול את האפיקומן בהסבה. בהגהות מיימוניות כתב שם שלדברי הרמב"ם יש להיסב באכילה הראשונה של המצה, ובאכילת האפיקומן. נראה להוכיח כדבריו מלשון הרמב"ם. הרמב"ם בהל' חמץ ומצה בפרק ז כתב על העקרונות של ליל הסדר ושם (הל' ח) כתב שיש להסב "בשעת אכילת כזית מצה". הוא לא פירט באיזו מצה מדובר. בפרק ח כתב הרמב"ם את ההלכות של ליל הסדר לפי הסדר שלהם, ושם הזכיר שיש לאכול כזית מצה במצה הראשונה (הל' ב), ושיש לאכול כזית מהמצה האחרונה (הל' ט, יג). מכאן שגם במצה הראשונה וגם באחרונה יש לאכול כזית מצה. דברים אלו נוגדים את דברי הפרי חדש, שולחן ערוך, אורח חיים סי' תעז, א שכתב שלדעת הרמב"ם אין להיסב בעת אכילת האפיקומן.
^ 10.כך כתב גם בשו"ת הרא"ש כלל יד סימן ה. כך כתבו גם: רבנו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דף מב טור ד; מנורת המאור פרק ב - תפילה הלכות חג המצות עמוד 262, 264; אבודרהם, הגדה של פסח. בטור ובשולחן ערוך אורח חיים סי' תעב, ז פסק כדברי הרא"ש להלכה, וראה שם בנושאי הכלים מה שדנו בדברי התוספות והרא"ש. ראה עוד בדברי הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר יח סי' כז. הרי"ד סולוביצ'יק הסביר שההסבה היא חלק מחובת הסעודה, ראה: הרב שלמה זאב פיק, "הסבה בליל הסדר", מועדי הרב, עמ' 158-144. כך כתב גם הרב מיכל זלמן שורקין, הררי קדם, ב, עמ' קמח-קמט. אמנם לשיטתו לא ברור מדוע דווקא בליל הסדר זה דין בסעודה.

^ 11.גם התוס' (פסחים קטו ע"א ד"ה מתקיף) פסקו שאם כפו אותו לאכול מצה לא יוצא ידי חובה.
^ 12.בשאלה האם הסבו בעת אכילת קרבן הפסח, ראה: הרב דוד כהן, "הסיבה באכילת קרבן פסח", מעלין בקודש, ז (אב תשס"ג), עמ' 37-21. על פעולת ההסבה בפן הרעיוני, כתב הרי"ד סולוביצ'יק (זמן חירותינו, עמ' 41): "ההסבה מסמלת בראש ובראשונה נינוחות מוחלטת, וזו מצידה מפגינה שחרור ממתח ודאגה או הקלה מהם. שנית, ההסבה מסמלת את השלכת האזיקים המנטליים המונעים מן האדם את חופש התנועה. ההסבה היא היפוכה של העמידה הזקופה המפגינה צייתנות וכניעה. עמידתם הזקופה של החיילים מסמלת את נכונותם לציית. ההסבה מצביעה על אי ציות, על נקיטת עמדה אמיצה, על סירוב לציית לפקודות, על דחיית אוטוריטה אנושית. ההלכה דורשת מאיתנו לקרוא בליל הסדר את ההגדה ולשתות את ארבע כוסות כשאנו נינוחים. תנוחה זו נראית כחוסר נימוס כלפי האנשים החולקים עמנו את הסעודה, והיא מפגינה את היותנו עצמאיים וחופשים לחלוטין. הסבה פירושה אי ציות. כל כן אומרים חז"ל כי בנוכחותו של הרב פטור התלמיד מהסבה, ולמעשה הוא אף מנוע ממנה (פסחים קח ע"א). דבר זה מלמד במידה רבה על מטרתה של ההסבה, רוצה לומר גילוי חוסר כבוד". ראה עוד: הרב שלמה זאב פיק, "הסיבה בליל הסדר", מועדי הרב, עמ' 158-146; הרב שג"ר, "דרך חירות: שיעור בגמרא", זמן של חירות, עמ' 211-198.

^ 13.הרב יעקב בצלאל ז'ולטי (משנת יעבץ, אורח חיים סי' יח, ד) כתב שאילם וחרש מקיימים את מצוות הסיפור ע"י שהם אוכלים מצה ומרור ושותים ארבעה כוסות.
^ 14.כך כתבו גם: הר"ן, פסחים כה ע"ב בדפי הרי"ף; הר"ן, בחידושיו לפסחים קטז ע"א; הריטב"א סוכה כח ע"א, ועוד.
^ 15.בהבדל שבין גירסת הגמרא בענין שתאן חי ושתאן בבת אחת, לבין גירסת הרי"ף והרמב"ם, ראה בשיעור כב: "ארבע כוסות – שתאן חי, שתאן בבת אחת".
^ 16.ראה דברים דומים גם בשיעור כא: "אין קידוש אלא במקום סעודה".