צלילות הדעת | הרב משה ליב הכהן הלברשטט | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
שמיני

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ט, ז).
"קרב אל המזבח" - שהיה אהרן בוש, וירא לגשת, אמר לו משה, למה אתה בוש, לכך נבחרת (רש"י בשם תורת כהנים). "קרב אל המזבח" -- משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנשא אשה, והיתה מתביישת מלפניו. ונכנסה אחותה אצלה. אמרה לה "על מה נכנסת לדבר זה אלא שתשמשי את המלך! הגיסי דעתך ובואי ושמשי את המלך!". כך אמר משה לאהרן "אהרן אחי על מה נתבחרת להיות כהן גדול אלא שתשרת לפני הקב"ה! הגס דעתך ובא ועבוד עבודתך!" (ספרא).
אהרן הכהן ביישן? "הלא אהרן אחיך הלוי, ידעתי כי דבר ידבר הוא... ודיבר הוא לך אל העם" (שמות ד, יג-טז), "אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו" (שמות ז, ב). אהרן הכהן, שעומד ומדבר אל כל עם ישראל במצרים, מבשר להם את בשורת הגאולה, עומד מול פרעה ומייצג את אלוקי ישראל ונביאו משה, בדרישה עיקשת לשלח את בני ישראל מארצו, הוא ביישן? הוא בוש לגשת אל המזבח? דבר זה טעון ביאור.
"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (ויקרא י, א-ב). "וַתֵּצֵא אֵשׁ" – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁתוּיֵי יַיִן נִכְנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ, תֵּדַע, שֶׁאַחַר מִיתָתָן הִזְהִיר הַנּוֹתָרִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לַמִּקְדָּשׁ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת נֶאֱמָן, מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲנֻיּוֹת, וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתִיקָה, וּמִנָּה בֶּן בַּיִת אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה הָרַג אֶת הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לֹא תִכָּנֵס בְּפֶתַח חֲנֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הָרַג הָרִאשׁוֹן, כָּךְ (ויקרא י, ב): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה מֵתוּ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת אַהֲרֹן וְאָמַר לוֹ (ויקרא י, ט): יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אָנוּ יוֹדְעִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹּא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַיָּיִן, לְכָךְ חִבְּבוֹ הַכָּתוּב לְאַהֲרֹן וְיִחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ (רש"י – ויקרא רבה יב, א).
מדוע מתו נדב ואביהוא לפני ה' לדעת רבי ישמעאל, מפני ששתויי יין נכנסו למקדש? והלא עדיין לא נצטוו על כך, ולא הוזהרו על כך, ואין עונשין אלא אם כן מזהירין? וביותר קשה על פי באורו של רבי אליהו מזרחי לרש"י הנ"ל, ש"אשר לא צוה אותם" אינו סיבת מיתתם אלא להודיע שמעצמם התנדבו בו ולא שצוה אותם כמו שצוה את אהרן קח לך עגל וכו'. נדב ואביהוא מתנדבים להקריב בבית המקדש, ולא זו בלבד שאינם מקבלים שכר על כך, אלא הם נענשים, ועוד על דבר שלא נצטוו עליו, ולא הוזהרו עליו? אתמהה!
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י, ג). זֶה דִּבּוּר נֶאֱמַר בְּסִינַי לְמֹשֶׁה וְלֹא יְדָעוֹ עַד שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ. וְכֵיוָן שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ אָמַר לוֹ מֹשֶׁה "אַהֲרֹן אָחִי לֹא מֵתוּ בָּנֶיךָ אֶלָּא עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט, מג) "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי"" (ספרא). משה רבינו חש בתמיהה הגדולה על מיתתם של נדב ואביהוא, ופונה מיד לאהרן, ומסביר לו את אשר אירע, "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד", נדב ואביהוא לא נענשים על חטא שביצעו, נדב ואביהוא נבחרו לקדש את שם ה' במותם, חייהם הושלמו על ידי המעשה שעשו, מעשה שעל ידו יקודש שמו של ה' וממנו ילמדו כולם את פרשת שתויי יין.
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה" (ויקרא י, ח-יא).
מה באה פרשה זו של שתויי יין ללמדנו?! פרשת שתויי יין באה ללמדנו איך ניגשים אל הקודש, איך ניגשים לשרת את ה', איך צריך לנהוג כל שליח ציבור. שליח ציבור הבא לשרת בקודש במיוחד בפעם הראשונה, עליו לגשת בהיסוס, מתוך רגש ענווה, מתוך כובד ראש, כדי לבחון כל דבר לעומק, מתוך צלילות הדעת, רק כך יימנע מטעויות, בתפקידו הרם, עלולה כל טעות להיות הרת אסון. נדב ואביהוא נכנסו שתויי יין למקדש, הם ניגשו לשרת בקודש בהתנדבות, ללא היוועצות במשה רבינו, וללא צלילות הדעת, מיתתם ממחישה את הסכנה הטמונה כאשר ניגשים לשרת בקודש ללא כובד ראש וללא צלילות הדעת. לעומתם, אהרן הכהן, שלא היה ביישן כלל ועיקר, כאשר נקרא על ידי משה רבינו לשרת בקודש בפעם הראשונה, לא ניגש בפזיזות, אלא בוש, וירא לגשת, מתוך כובד ראש, מתוך רגש אחריות, עד שאמר לו משה, למה אתה בוש, לכך נבחרת, ורק אז ניגש לשרת בקודש. אהרן הכהן שהבין איך צריך לגשת אל הקודש, לא הגיב כאשר אמר לו משה רבינו "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד", כי הוא הבין את המסר, "וידום אהרן" דממה האומרת הכל, הוא הבין את טעותם של נדב ואביהוא, באופן בו נגשו לשרת בקודש בפזיזות ולא מתוך צלילות הדעת, הוא הבין היטב את המסר של "בקרובי אקדש".
אהרן הכהן ייצג בכל ישותו והנהגתו את פרשת שתויי יין, את החובה לגשת לשרת בקודש מתוך ענווה, כובד ראש וצלילות הדעת, כשקרב אל המזבח לראשונה, וכאשר נדם בעת שמשה רבינו אמר לו "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש" לאחר מיתת נדב ואביהוא, אדם כזה, אין ראוי ממנו לשכר הגדול שנתייחד עמו הדיבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (רש"י, ויקרא רבה יב, ב).
תנו רבנן העובר לפני התיבה צריך לסרב, ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח, כיצד הוא עושה, פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית פושט את רגליו ויורד (ברכות לד. ונפסק להלכה בשו"ע או"ח נג, טז). הניגש לראשונה לשרת בקודש ולשרת כשליח ציבור בבית הכנסת, צריך לסרב מעט, כמו שעשה אהרן הכהן כשאמר לו משה רבינו "קרב אל המזבח", להראות מעט בושה, לגשת מתוך כובד ראש, מתוך רגש אחריות, ומתוך צלילות הדעת.
בפרשת שתויי יין, באה התורה הקדושה ללמדנו את יסוד היסודות של כל שליח ציבור הניגש לשרת בקודש, כהן בבית המקדש, מורה הוראה, חזן בבית מקדש מעט או כל תפקיד חשוב אחר, שאין לגשת אל הקודש מתוך גאווה אלא מתוך ענווה, אין לעשות דברים מתוך ביטחון עצמי מופרז אלא מתוך בטחון בה', אין לנהוג בפזיזות אלא לשקול דברים מתוך כובד ראש, אין להכנס מתוך שכרות אלא מתוך צלילות הדעת.

שמיני