בפרשתנו נאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, ואהבת לרעך כמוך אני ה'".
אנו נמצאים בימי ספירת העומר, אשר ידוע שבאלו הימים עלינו להתחזק במידת אהבת חינם בין אדם לחברו.
בעל ספר 'הלקח והלבוב' מביא בשם אביו בעל ה'אור גדליהו' זצ"ל שפירש את הלשון "ולא תשא עליו חטא", שהכוונה היא בזמן שאומרים לאדם תוכחה על מעשיו הלא טובים יש להיזהר לא להגדיל את החטא יותר ממה שהוא.
גם מצד האמת של הדבר וגם מצד הסיכון שאם תגדיל את חטאו יתר על המידה, עלול להיווצר מצב שהחוטא ירגיש שאין לו אפשרות לתקן את עצמו וכך יתייאש מן התשובה.
האור החיים הקדוש זיע"א מדייק מהפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך", בזמן שאתה רואה דבר שאינו עולה יפה אצל הזולת ומתפלא 'איך אפשר לחטוא מול הקב"ה?' תזכור ש'בלבבך' לא שייך לחטוא, אבל בלב של חברך מונח יצר הרע גדול שנסתר ממך, וגם נסתר מעינך הסכנות והניסיונות שחברך מתמודד איתן, והקשיים שיש לו בחיים וכו'.
לכן הרגל עצמך לדון אותו לכף זכות ולמצוא בו נקודות טובות, כדי לתת לו תקווה טובה שיאמין בעצמו שגם הוא יכול להצליח בעבודת ה'.
בנו של החוזה מלובלין זיע"א שאל על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", איך אפשר לאהוב יהודי שיש בו חסרונות? והשיב, 'כמוך אני ה''.
היינו, כמו שהקב"ה אוהב אותך על אף שיש בידך כל כך הרבה חסרונות, כי לב יודע מרת נפשו, וכל אחד יודע עד כמה אינו בסדר כלפי מעלה, ואף על פי כן הקב"ה אוהב אותך, כמו כן צריכים אנו לאהוב כל איש ישראל עם כל החסרונות שיש לו.
השבוע חל יום ההילולא של הצדיק האדמו"ר מקאמרנא רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין זיע"א, שכותב בספרו 'אוצר החיים' אשר "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" עולה אותה הגימטריה של "ואהבת את ה' אלוקיך".
להורות שיש לכל אחד כור המבחן על אהבתו את ה' יתברך עד כמה הוא אוהב את בניו, עם ישראל.
הפטרת פרשת אחרי מות מתחילה בפסוק "הלא כבני כושיים אתם לי", ופירש רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א כי הקשר לפרשתנו הוא, כי פסוק זה מדבר ממי שנעשה פניו ככושי מצד העברות שפגם בענייני קדושה וכו', שדבר זה משנה את מראה האדם, ולכן שייך דבר זה לפרשה זו שמדברת מענייני קדושה.
והפסוק בא לחזק לב האדם, כי כל הפגמים שנכשל בהם אינם מהווים שינוי בקדושתו העצמית, והאדם לא נעשה באמת שחור שאינו יכול להשתנות עוד, וכפי שנאמר בשיר השירים "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש".
הכול אינו אלא מראה חיצוני, כל החטאים של יהודי אינם עצם מהותו, ויש ביכולת האדם להעביר את הלכלוך ולטהר עצמו על ידי תשובה.
וזה לימוד עבור כל אחד ואחד מאיתנו, שרואה אח אהוב שבתואר פניו נראה כלפי חוץ שרחוק מקדושת ישראל, לא להתבלבל ולא למהר לתת עליו תווית שלילי אלא לזכור שזה רק מעטה חיצוני, אבל בשכבה הפנימית שבתוכו נטוע ניצוץ יהודי יחיד ומיוחד לאביו שבשמיים.
כותב על כך רבי נתן מברסלב זיע"א (ליקוטי הלכות ראשית הגז ג'):
"וזֶה הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְרָאֵל וְכוּ', וְהוּא פְּלִיאָה נִשְגָּבָה מְאֹד וְכָל רוֹאֶה יִשְׁתּוֹמֵם עַל זֶה אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יְדַמֶּה אֶת יִשְרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, לִבְנֵי כֻּשִׁיִּים הֲלֹא כְּבָר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עַם וְהִבְטִיחָנוּ שֶׁלֹּא יַעֲזֹב אוֹתָנוּ לְעוֹלָם וְלֹא יַחֲלִיף אוֹתָנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת לְעוֹלָם...
עַל כֵּן בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא בְּעַצְמוֹ מְהַפֵּךְ הַדָּבָר וּמַתְחִיל לְהַשְׁווֹת יִשְרָאֵל לְכָל הָאֻמּוֹת, וְתֵכֶף כְּשֶׁמְּדַמֶּה וּמַשְׁוֶה אוֹתָם לִשְׁאָר הָעַכּוּ"ם בְּוַדַּאי הַכֹּל יוֹדוּ וְיֹאמְרוּ בְּפֶה מָלֵא שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ חִלּוּק רַב וְנִפְלָא כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב בֵּין יִשְרָאֵל לְבֵין הָעַכּוּ"ם.
כִּי כְּנֶגֶד הָעַכּוּ"ם נִמְצָא תָּמִיד בְּיִשְרָאֵל כַּמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּשְרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד עֲדַיִן אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבָּהֶם מָלֵא מִצְוֹת כָּרִמּוֹן.
נִמְצָא, שעַל יְדֵי שֶׁמְּדַמֶּה אֶת יִשְרָאֵל לִבְנֵי כּוּשִׁיִּים וְלִשְׁאָר הָעַכּוּ"ם עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר לְעֵין כֹּל הַזְּכוּת וְהַטּוֹב שֶׁבָּהֶם. כִּי כְּנֶגֶד הָעַכּוּ"ם 'עַמֵּךָ יִשְרָאֵל כֻּלָּם צַדִּיקִים', כִּי כֻּלָּנוּ מַנִּיחִים טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל יוֹם וּמִתְעַנִּים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ' וְכוּ'".