בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ראה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חנוך קירש

האיש 'שנתקע' להשלים מניין ובסופו של דבר...

undefined

הרב דניאל קירש

אייר תשפ"א
3 דק' קריאה
היה זה בבוקרו של עוד יום עבודה חורפי וקר. השלג כבר כיסה את הבתים והרחובות ומיכאל היה בדרכו למקום עבודתו בשדרת היהלומנים שבעירו. השנה היתה 1917 והשלג הרב שנערם ברחובות רוסיה, לא הקל על הליכתו של מיכאל.

לפתע, כאילו משום מקום, נעמד מולו יהודי ישיש וקרא "צענתר, צענתר! יארצייט" מיכאל הביט אנה ואנה בתקווה שמישהו אחר יהיה עשירי לקדיש במקומו, אך גם הוא ידע שאיש אינו יוצא בקור זה למעט במקרי הצורך. כך, מצא את עצמו נכנס לשטיבלך קטן שהיה מתפלל בו מפעם לפעם. "לפחות אחמם מעט את גופי הקפוא" ניחם את עצמו, אך כשהסיר את כובע הפרווה והביט סביבו הבין שהוא אינו עשירי כלל וכלל! בשטיבלך ישבו שלושה אנשים מלבדו וכיצד יהיה כאן מניין?! הרהר לעצמו. בינו לבין עצמו התלבט האם כל זה כדאי, הרי כל שעה שהוא מפסיד בחנותו יכול להיות שווה ממון רב. תוך כדי מחשבותיו העביר את ידו על מזוודת היהלומים שבאמתחתו.

הדקות עברו, כשכל רגע מבטיח האיש הזקן שבחוץ- "תיכף נתחיל.." לאחר כמחצית השעה, כשעצביו של מיכאל כמעט ופקעו נכנס הישיש כשעל פניו חיוך ניצחון ולצידו צעיר יהודי נוסף שנקרא להיות שותף ביארצייט של הישיש.

מיכאל היה סבור שסוף, סוף יאמר הזקן קדיש, ישתו לחיים וילך לדרכו. אולם מה רבה היתה הפתעתו כשניגש הזקן לעמוד והחל בתפילת שחרית! קולו הצרוד של הזקן קטע את מחשבותיו של מיכאל וסלסוליו הרבים הבהירו לו שעליו להתאזר בסבלנות רבה.

סוף, סוף הסתיימה התפילה ומיכאל ניגש לדלת כשכובע הפרווה כבר לראשו. "עצור! צעיר יהודי!" קרא הזקן "לאן אתה ממהר? בא סעוד עימנו פת שחרית ונוקיר את זכרו של אבי המנוח" שוב הוריד מיכאל את כובעו ומעילו וניגש יחד עם שאר המשתתפים לפת שחרית. בעודם סועדים ומביטים במחוגי השעון בחרדה, נכנס לפתע יהודי מתנשף ומזיע: "הבולשביקים! הוי, הנה אתה מיכאל, איזה טוב לראותך!" הנוכחים, לא הבינו על מה המהומה, אך היהודי מיהר להסביר בבהלה: "הבולשביקים הגיעו! השתלטו על שדרת היהלומנים ומחפשים את כל היהודים שבעסק. ניצלת מיכאל! אך אינך בטוח כאן. קח את עצמך וברח הרחק מכאן! עכשיו!"

מיכאל שמע את דבריו של חברו ופתאום ראה את יד ההשגחה בשרשרת העיכובים שהיו מנת חלקו הבוקר. "אפילו מזוודה ובה יהלומים רבים יש בידי" חשב לעצמו. הוא מיהר לברך ולהודות לזקן ולנוכחים על הצלתו המופלאה ויצא לדרך.

אכן בחסדי ה' יתברך הצליח מיכאל לחצות ימים ונהרות והגיע למקום מבטחים. שנים רבות סיפר את נס הצלתו המופלא לילדיו ולנכדיו.

סיפור מופלא זה ממחיש לנו את יד ההשגחה שבכל אירוע, אולם בכל זאת שאלה עולה ממנה. האם היה מותר ליהודי הישיש לקרוא "צענתר!" כשבפועל לא היה מיכאל עשירי כלל וכלל?

תשובת הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א: מכיון שהרבה אנשים שאוספים מניין קוראים 'צענטר צענטר' (עשירי עשירי), וכולם יודעים שאין הכוונה שבהכרח חסר רק אדם אחד לכן אין זה נחשב שקר. (הרי צריך עשרה אנשים עשיריים בשביל מניין...). אולם אם משתמע מדבריו שבאמת חסר רק אחד כמובן שאסור לשקר.  אולם נראה שבמקרה שלנו אף אם הוא שיקר הוא לא ייענש מכך. כעין זה מצינו באור החיים הקדוש פרשת ויגש על הפסוק "ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשות היום הזה להחיות עם רב". כתב אור החיים: "והרי זה דומה למתכוין להשקות חבירו כוס מוות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים" כלומר יוסף אמר לאחיו שאף שהם התכוונו לרעתו של יוסף כשמכרוהו, מכל מקום מכיון שבסופו של דבר נגרם דבר טוב הם פטורים וזכאים בדיני שמיים.

לסיכום: הוא לא עשה איסור שאמר לאיש שהוא 'עשירי'.   

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il