בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
לחץ להקדשת שיעור זה

כי יכול נוכל לה

undefined

הרב יוסף נווה

סיון תשפ"א
4 דק' קריאה
מלמדנו הזוהר הקדוש (בראשית כה, ב) שבזמן שהקב"ה ברא את עולמו – השמים, הארץ, הימים, העופות, החיות וכל שאר ההוויה, לא היה שום קטרוג והתנגדות ליצירתו של הקב"ה.
ואילו כשבא לברוא את האדם, הגיעו מלאכים וקטרגו לפניו ואמרו "מה אנוש כי תזכרנו", מה אתה בורא את האדם, הרי הוא עתיד לחטוא לפניך?
הרב שלמה קרליבך זצ"ל מבאר דברים אלו על פי דרכו של הרבי מאיזביצא זי"ע (לב השמים, חגי תשרי – יום כיפור) בצורה נפלאה:
ראשית נאמר, שכתוב בזוהר את שמותם של מלאכים אלו, אבל לא כדאי לומר אותם בפה. מה שכן, מהצירוף של שמותיהם יוצאת המילה "עזאזל".
אומר האיז'ביצר, קול התנגדותם של אותם מלאכים שקטרגו על האדם, לא היה רק בזמן בריאתו, אלא הקול הזה ממשיך להדהד בכל חלל העולם בכלל ובתוך האדם עצמו בפרט.
כל השנאה והלשון הרע, המחלוקות והמריבות שיש בין בני אדם, נובעים מאותו קטרוג של המלאכים שאמרו "למה נבראת? מי צריך אותך? הלוואי ותיעלם"! ואולי לא לחינם כשאחד כועס על חברו הוא מאחל לו שילך 'לעזאזל'...
וברובד היותר אישי של האדם - כל הייאוש והרפיון, העצבות והעצלות, השנאה והרדיפה העצמית, גם הם תוצר ישיר של אותו קטרוג של המלאכים.
כלומר, בתוך כל אדם יש 'מנגנון השמדה עצמית', קול האומר "מי צריך אותי? אני מיותר! אני כישלון! הלוואי ולא הייתי נברא בכלל"! הוא הקול שגורם לנו להרגיש תחושת אבדון, לא להאמין בעצמנו, להתייאש ולהרים ידיים.
בפרשתנו אנו מוצאים שהמרגלים הוציאו דיבה ושם רע על ארץ ישראל.
ידועה השאלה, איך יכול להיות שהמרגלים, שלא היו אנשים רגילים ופשוטים, אלא חשובים וכשרים (כלשון רש"י) נפלו בחטא כזה, ולא ראו את טובו וחסדו של ה' יתברך שנותן לעם ישראל ארץ זבת חלב ודבש?
מסביר רבי נתן מברסלב זי"ע (ליקוטי הלכות, נדרים ד), שהתשובה נעוצה בדברי המרגלים שאמרו לעם ישראל מתוך תחושת פחד ורפיסות רוח: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו... ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". מפרש רש"י שהנפילים הם אותם מלאכים שקטרגו על בריאתו של האדם.
היינו, שאותו הקטרוג השלילי שמהדהד בחללו של עולם ובאדם עצמו השתלט עליהם וגרם להם שלא יאמינו בעצמם שהם ראויים לקבל את טובו הגדול והרחב של הקב"ה בארץ ישראל.
'מנגנון ההשמדה עצמית' מתרגם וממיר כל דבר טוב וחיובי לדבר שלילי ושחור שבוודאי פועל לרעתי. כפי שאנו רואים בפירוש רש"י שהקב"ה גרם שיהיו שם הרבה קוברי מתים כדי לטורדם באבלם, שלא יתנו לב למרגלים, אבל המרגלים פירשו זאת ל"ארץ אוכלת יושביה", במקום להודות לה', הם התלוננו! במקום לומר תודה, הם התבכיינו!
ואם נדייק בדברי המרגלים: "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם", ממש דימוי עצמי נמוך! הרי ברור שהם יסתכלו עליך כמו חגב, כי ככה אתה מסתכל על עצמך – בעין רעה וקטנה. רוצה לומר, הערכה של האנשים אליך תהיה כפי מה שאתה חושב ומעריך את עצמך...
איך ניצלים מקולם המקטרג של המלאכים?
רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן (חלק א, סימן קנ"ה) שבארץ ישראל האדם זוכה לאמונה בה', ועיקר האמונה בה' הוא שהאדם יאמין בעצמו ובכוחותיו שגם הוא מעלה נחת רוח ושעשועים לפניו יתברך, וכך יתאזר בביטחון עצמי וירגיש שהוא בעל ערך וחשיבות, כי בעפר ארץ ישראל קיים כוח הגדל וכוח הצומח.
כפי שאנו מוצאים בדבריהם המעודדים של יהושוע בן נון וכלב בן יפונה לעם ישראל מתוך תחושת בטחון עצמי ואומץ: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ... וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד, אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם".
כל אדם בימי חייו עובר קשיים ואתגרים, והוא בסכנה שח"ו ישתלט עליו קול הקטרוג והצחקוק של 'המרגל הקטן והביקורתי' שדר בתוכו שיגרום לו ליפול לכישלון, לחידלון, לאזנחה, לחורבן ולהרס עצמי.
והעצה היא - לא להיגרר למקום האפל, השלילי, המסכן והקטן הזה שיגרום לי להתייאש, אלא להגביה את רוחי ולדבר לעצמי דברי חיזוק ועידוד, שנובעים מתוך אמונה וביטחון: "בוודאי שאני יכול להצליח, כי ה' הטוב והמיטיב נמצא איתי עמי ואצלי!
ה' חפץ בי ורוצה אותי, והראיה שהוא ברא אותי לא בכדי להעניש אותי ולהרע לי, אלא כי הוא אוהב אותי ורוצה לתת את כל השפע והטוב הנפלא שבעולם!
צריך לדעת ולהפנים שזו כל מטרת ותכלית בריאת האדם – להאמין בעצמו ובחייו, להסתכל על עצמו ועל המציאות בעין טובה וחיובית, כפי שכותב רבי נחמן בתחילת החלק השני בליקוטי מוהר"ן: "כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי נִבְרָא, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים, וְזֶה הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל".
ושמעתי מרבי אליעזר שלמה שיק זצ"ל בשם רבי נתן ( ליקוטי הלכות, הרשאה ה) שהכוונה שתהיה לו ממשלה על אותם המלאכים שקטרגו "מה אנוש כי תזכרנו". שעבודת איש הישראלי להכניע אותם על ידי שלא ישמע בקולם, אלא הפוך - יתמלא באהבה והערכה עצמית ויתסכל על חן ויופי החיים.
פרשה זו מלמדת אותנו לחיות מתוך הכרת הטוב לבורא עולם, להודות לו, להסתכל על מעלתנו ומעלת חברינו ולא חסרונם.
ולכל זה זוכים פה בארץ ישראל שהיא ארץ החיים - 'ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה'.
'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם', כי היא ארץ שמאמינה, מגדלת ומצמיחה את יושביה, מרעיפה עליהם אהבה ושמחה, תקומה וטל חיים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il