בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בחוקותי
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יוסף בן יעקב ז"ל

undefined
3 דק' קריאה
השבוע, אחרי יום העצמאות ולפני יום ירושלים, נשתדל ללכת בעקבותיהם של גדול וגדולה. שניהם זכו לדחוף קדימה את העיסוק בפרשת השבוע ל"מקומות" שלא נודעו ולא נחקרו לפניהם. האחד הוא רבנו מאיר שמחה הכהן מדוינסק שכתב מעין דברי נבואה כמה עשרות שנים בודדות לפני שואת יהודי אירופה, הרבה לפני שהצוררים הרימו את ראשם. השניה היא גב' נחמה ליבוביץ שהקדימה עשרות שנים את מהפכת הנשים לומדות התורה והייתה הגב' הראשונה של תחום חשוב זה של עיסוק בתורה. אין אנו מנסים לחדש דבר השבוע, אלא רק לחזור ולהזכיר לעצמנו היכן היינו וכמה עלינו להודות לקב"ה על השינוי העצום שחל במצבו של עם ישראל עם הקמת מדינת ישראל ועם השיפור האדיר שחל בעשרות השנים האחרונות החל ממלחמת ששת הימים ועד לימנו אלה, מבחינת הקטנת הסיכון הקיומי.

השבוע נקרא את ההבטחה הנפלאה שהיא כל כך כואבת אבל גם כל כך גדולה. היא גדולה בעוצמתה מראש ואדירה במבט היסטורי לאחור, בהתקיימותה. וז"ל הכתוב:
"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כ"ו מד).

לא הייתה בתולדות העמים תופעה מקבילה. לא ידוע על אף עם שיצא לגלות, התפזר בעולם, סבל מכל כך הרבה צרות עד כדי שהיה נראה שהקב"ה ח"ו "מאס וגעל בהם" ובכל אופן שרד (כדאי להשוות את לשון פסוק זה ללשון פסוק טו בפרק). אף עם לא החזיק מעמד מאות בשנים במצב שכזה, עם ישראל שרד ושורד 2700 שנות גלות. מאז גלות שומרון רוב ישראל אינם על אדמתם. על זה נאמר "מֵאֵת יְקֹוָק הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהלים קי"ח כג). ואנו נוסיף ונאמר "מאת ד' הובטחה זאת, על כן אינה נפלאת בעינינו".
ב"עיונים חדשים לספר ויקרא", לפרשתנו, מביאה המחברת:
"פסוק זה היה נחמתם של יהודים בארצות גלויותיהם. ומסופר על הקיסר פרידריך השלישי (מת בסוף המאה ה-15), שהיה מכבד את ישראל ומקל עליהם ברדיפות ובצרות, שהיה משתומם כל ימיו על החזון הנפלא של קיום עם ישראל במשך אלף וחמש מאות שנים על אף הסבל, העינויים והרדיפות, ואמר שכבר חזה משה את עמידתם זו בפסוק שהזכרנו: "ואף גם זאת ...". ההיסטוריון גרץ מספר לנו שהיה רגיל לומר: "היהודים יש להם שמירה מעולה ב'אף' הגדול וראוי להם לכתוב אותו באותיות זהב""

ה"משך חכמה" על פסוק זה, מנסה להסביר כיצד התרחש הנס הגדול של "ההישרדות". לדבריו שלשה גורמים חברו יחדיו:
א. הדרכת אבות האומה אברהם יעקב ויוסף, שהיו ראשוני הגולים, שיש להחדיר את הקשר ל"ארץ ישראל" והכמיהה אליה כערך יסודי לדורות הבאים.
ב. חז"ל בעקבותיהם, גזרו גזרות רבות שמטרתן למנוע קירוב לבבות בין יהודים לשאינם יהודים. קירבה שנוצרת, לרוב באמצעות אכילה ושתיה בצוותא. דוגמא מובהקת לכך היא סוגיית י"ח דברים שנגזרו בעלייתו של חנניה בן חזקיה בן גוריון (שבת פ"א משנה ד). גזירות שאפילו אליהו הנביא איננו יכול לבטלן. (זאת בניגוד הגמור להמלצה של התורה ואח"כ חז"ל ליהודים לאכול ולשתות יחד).
ג. טילטולו של עם ישראל בגויים בידי הקב"ה, מה שמנע התבססות טובה מדי, שתוצאותיה הרוחניות מסוכנות מאוד (עי"ש בדבריו העמוקים). כאן פותח הוא במסה כמעט נבואית וז"ל:
"כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נכריה, יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש, ואח"כ יתעורר בהם רוח א-לקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם, ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות,עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו, הלא אין ביד הדור להוסיף מה, להתגדר נגד אבותם! מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש?! יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה. עוד מעט ישוב לאמר "שקר נחלו אבותינו", והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנא יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם. "ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים" (הושע ט', א). אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנוחמיו ניחומי נביאי ד', אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים".


כמה עלינו להודות ולהלל לקב"ה על כך שאנו, יושבי ארץ ישראל, אזרחי מדינת ישראל, זכינו להנצל במידה רבה, מעונשו של "האף הארוך". הבה נחזק את הקשר לארץ ישראל של כל האומה, נגביר את האחדות ונעודד יהודים לאכול עם חבריהם, וכך גם נגרום שטלטולם של יהודים יהיה רק מארץ העמים אל ארץ ישראל.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il