בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • מאמרים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
5 דק' קריאה
בשבוע שעבר, בהיותו כבן שמונים ואחת, נפטר הרב גדעון פרל זצ"ל, רבה של אלון שבות. עד יומו האחרון היה נמרץ בתורה ובמצוות ובמעשים טובים. מתוך שנתו, בליל רביעי של חנוכה, נפטר בלא ייסורים.
כתלמיד מובהק של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת מרכז הרב היה הרב גדעון זצ"ל מסור כולו לתורה, לעם ישראל ולארץ ישראל, והכול באהבה רבה. הוא זכה להיות ממקימי היישוב אלון שבות ואף לסייע בהקמת הישיבה החשובה שם. גם לקליטת עלייה היה מסור מאוד, והיה מהפעילים הראשונים בקליטת עלייה בגוש עציון. כרב היישוב אלון שבות נטל על עצמו את כל משימות הרבנות, נשא בעול הציבור, ניהל קופת גמ"ח וסייע לנזקקים. ביתו היה פתוח בכל שעה לשואלים בהלכה. בפיקחותו, במהירות מחשבתו ובהכרתו את המציאות ידע לחבר את ההלכה לחיים ולא חשש להתמודד עם שאלות קשות. גם זכה להיות תלמיד למו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל, ולימים כשהתמנה לרב הראשי סייע בידו בעבודת הרבנות.
מתוך הספדו של הרב זאב ויטמן שליט"א
לפני כחמש שנים יצא הרב גדעון לפנסיה והרב זאב ויטמן שליט"א החליפו. אצטט מתוך דברי הספדו. בפתיחת דבריו הסביר שכאיש הלכה מובהק היה הרב גדעון מקפיד שלא להספיד בחנוכה, אולם מכיוון שמדובר "בחכם בפניו", מותר ואף חובה להספידו.
"גדול וחכם היה הרב גדעון, ולא רק בתורה, בהלכה ובפסיקה, אלא גם בהנהגות מופלאות ובמידות נאצלות. כגודל חוכמתו וגדלותו כך גודל צניעותו וענוותנותו וגודל מסירותו ופעילותו למען עם ישראל, למען ארץ ישראל ולמען תורת ישראל.
אנשי היישוב כולו חשים היום אובדן גדול ביותר, וחשים כלפי הרב גדעון אהבה ענקית והכרת הטוב שאין דומה לה, על תרומתו האדירה שלא תסולא בפז לקהילת אלון שבות ולדמותה. לכלל כולו ולכל פרט ופרט.
'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולווית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו, ובין איש לאשתו, ותלמוד תורה כנגד כולם'. והכול היו במורנו ורבנו האהוב: תלמוד תורה במסירות, בחריצות ובהתמדה גדולה. תפילה והשכמת בית המדרש מדי יום ביומו. גם גמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו והכנסת אורחים מדי יום ביומו. גם הכנסת כלה ולהבדיל הלווית המת, וליווי והדרכת בני משפחתו של הנפטר. כל אלו נעשו על ידו מאות פעמים ברגישות, באהבה ובמסירות אין קץ. תלמוד תורה וגמילות חסדים בגופו ובממונו, והשכנת שלום בין אדם לחברו מילאו את כל ישותו ואת כל יומו של מורנו ורבנו.
הכול נתנו ברב גדעון אמון מלא, בגלל שידעו שהוא איש סוד... (לכן רבים יכלו לבקש את עצתו והדרכתו גם במקרים קשים ומסובכים, באשר ידעו שסודם שמור אצלו מכל משמר).
לא רבים נחשפו לפסיקותיו האמיצות, ולראות כיצד ניהל בית דין לגיור וגייר מאות מתגיירים ומתגיירות בדקדקנות הלכתית. באומץ פסיקתי רב מאוד מחד, וברגישות ואהבת הגר מאידך. לאחר מכן דאג לרשום את המתגיירים לנישואין, חיתן אותם ודאג לכל צורכי חתונתם, ואף המשיך ללוות אותם ולסייע להם לאחר גיורם.
הרב גדעון ראה בגיורים אלו עבודת קודש שמונעת התבוללות ומונעת מזוגות מעורבים לחיות באיסור. לא פעם אמרתי לרבנו שרק על פעילותו זו הייתי רוצה להיות במחיצתו בגן העדן שמובטח לו על כך".
המשיך הרב ויטמן שליט"א לספר: "כשהסכמתי לפני כמעט חמש שנים להיכנס לנעליו הגדולות מאוד של הרב פרל כרב היישוב, עשיתי זאת בין השאר רק אחרי שהתייעצתי איתו וקיבלתי את ברכתו לכך, ורק מכיוון שידעתי שהוא ימשיך ללוות אותי וימשיך לסייע ולעזור בכל העניינים הרבים מאוד שהוא טיפל בהם.
ואכן כך היה - הרב גדעון המשיך להנהיג את בית הכנסת, וגם בתקופת הקורונה כאשר נאלצנו לצאת מבתי הכנסת, הוא לא ויתר וארגן והנהיג את התפילה מחוץ לבית הכנסת במשך תקופה ארוכה.
והרב גדעון המשיך גם בכל השנים הללו בסיוע לנזקקים בתוך היישוב ומחוצה לו, והמשיך ללוות משפחות רבות בשמחות, ולא עלינו בשעת אבל, והמשיך לעסוק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.
והרב גדעון המשיך במתן שיעורי תורה בהתמדה ובמסירות, והמשיך לענות לשאלות ולפניות הרבות שהמשיכו לזרום אליו מתוך תושבי היישוב ורבניו, ומתוך יישובים אחרים בגוש עציון ורבניהם, והיה לנו, לכלל רבני גוש עציון, למורה, למדריך, למייעץ ולמאיר דרכנו".
זיכרונות מכיתה ז'
זכיתי ללמוד אצלו בשנת תשל"ג, בעת שהיה המחנך שלנו בכיתה ז' בישיבה התיכונית חורב. באותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים, שהותירה על כולנו רושם, שכן כל התלמידים הכירו משפחות של חיילים קדושים שנהרגו בקרבות.
למדנו אצלו מסכת גיטין, והוא הציע לי לעשות עבודה: לתרגם מארמית לעברית את אגדות החורבן שבפרק "הניזקין", שנפרשות על פני שניים וחצי דפים, מתוך מטרה להקריאן אחר כך בכיתה. מצאתי פתרון קל. רוב האגדות תורגמו בספר האגדה של ביאליק ורבניצקי, ועיקר עבודתי הייתה להעתיקן ולסדרן לפי הגמרא. אומנם בדקתי את התרגום שלהן, ופעמים שהחלטתי לשנותו, כשלא היה מדויק או יפה מספיק לטעמי. כמדומה שזו הייתה עבודתי הספרותית הראשונה.
תמיכתו ועידודו
הרב גדעון היה רגיל לעודד אותי בעבודת הרבנות ובכתיבת 'פניני הלכה'. במיוחד בשנה האחרונה הרבה לשאול בשלומי ולשלוח לי דרישות שלום ודברי חיזוק להמשיך בעבודת הקודש של כתיבת 'פניני הלכה'. הייתי רגיל לשלוח אליו את הספרים שכתבתי, ופעמים שכתב לי הערות.
אזכיר מכתב שכתב בכ"ג באייר תשע"ח: "לידידי... שלומות מהררי עציון. קיבלתי בשמחה ובתודה ספר 'פניני הלכה' ליקוטים בעניין 'המשפחה' ו'העם והארץ'. ברצוני להביע הוקרתי והתפעלותי..." וכתב כמה הערות, ואחת מהן שמעידה על רגישותו לצער אלמנה.
נישואים עם אלמנה
אפתח בציטוט הדברים שכתבתי בפניני הלכה (ליקוטים משפחה ג, יא): "יש מהחכמים שאמרו, שאף שמצד הדין מותר לשאת אלמנה שלושה חודשים לאחר פטירת בעלה, עדיף שלא לשאתה, משום שמבואר בספרי הקבלה שיכולה להיות הקפדה מצד נפש הנפטר כנגד הנושא את אלמנתו, והקפדה זו עלולה לגרום סכנה לחתן או לאלמנה (שו"ת חיים שאל ב, יט, מהרש"ם ח"ב קמא). ויש שחוששים לזה, ואם מחליטים להתחתן עורכים להם תיקון מיוחד שתיקן הרש"ש כדי שיינצלו על ידו מהסכנה (רב פעלים ב, סוד ישרים א). ויש אומרים שאם יש מקום לחשש, אזי רק בתוך שנים עשר חודש מפטירתו, אבל אחר כך ודאי שאין לחשוש (עי' נישואין כהלכתם ב, נג).
מנגד, יש גדולים שלא חששו לזה כלל. ומסופר על הגאון מווילנא שנשא בעצמו אלמנה בת תלמיד חכם. כיוצא בזה מובא בספר בני יששכר בשם המגיד ממזריץ', שלא רק שאין לחשוש לכך שהאלמנה תינשא, אלא שאם האלמנה ראויה להינשא, כל זמן שאיננה נישאת אין עלייה לנפש בעלה המנוח. וזאת מפני שכביכול בגללו אלמנתו נשארת בודדה ומסכנה והדבר נזקף לחובתו.
ואם יש לאלמנה ילדים, הרי שבנישואין עמה מקיימים מצווה כפולה ומכופלת. בנוסף לעצם מצוות הנישואין יש בזה חסד וצדקה בדרגה עילאית. שכן מובא בתלמוד (כתובות נ, א) הפסוק האומר: "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת" (תהלים קו, ג), ושאלו חכמים: וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת? ואם כן מי הוא זה המאושר שעושה צדקה תמיד? וענה רבי שמואל בר נחמני: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן".
הערתו
"עוד חשבתי, שלא מן הראוי לכתוב שלכתחילה אין לשאת אלמנה. שכן בתקופתנו שכל כך הרבה אלמנות צדיקות נותרות ללא בעל - בוודאי מן הראוי לעודד אותן ואחרים לשקמן".
אציין שבאותה תקופה שבה כתבתי הלכה זו, לפני כשלושים שנה, זכינו ללוות אלמנות שנישאו לאנשים מעדות וקהילות שנוהגים על פי הקבלה לחשוש לזה. לכן מצאתי צורך להזכיר את דעת החוששים, כדי להזכיר אחר כך את הסוברים שאין צריך לחשוש לכך, ובמיוחד את דברי המגיד ממזריץ', שאם האלמנה ראויה לנישואין ונשארת באלמנותה "אין עלייה לנפש בעלה המנוח. וזאת מפני שכביכול בגללו אלמנתו נשארת בודדה ומסכנה והדבר נזקף לחובתו". ועוד אחר כך הוספתי את מעלת המגדל יתומים. דברים אלו הצליחו לעודד באותם ימים נישואים של כמה אלמנות פיגועים.
עם זאת, להלכה הערתו צודקת, שכן רוב ככל הפוסקים לא הזכירו זאת, ומכאן שלדעתם אין בנישואים עם אלמנה שום חשש. בעזרת ה' כשאזכה לסדר הלכות אלה באופן שלם ולא כליקוטים, אזכיר את דעת החוששים והחולקים עליהם בהערה בלבד.
יהי רצון שזכרו ופועלו והארת פניו של הרב גדעון פרל זצ"ל ימשיכו להאיר לכל תלמידי תלמידיו של מאיר האורות, מרן הרב קוק זצ"ל.

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il