קניית פרחים בשמיטה

מדורים
חמדת שנת השבע

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
הכנה מעשית לשמיטה

4 דק' קריאה

ברוך ה', רוב החנויות מושגחות ויש בהן שילוט מסודר המאפשר לקהל הלקוחות לדעת מניין הגיעו הפירות והירקות שלנו. תחום הרבה פחות מסודר הוא התחום של הפרחים. סביר שזו הסיבה ששאלה זו מגיעה לפתחי פעם אחר פעם. בסדרה הקרובה נעסוק בשאלת קניית פרחים בשמיטה.
מדוע שיהיה איסור לקנות פרחים בשמיטה? יש לשים לב שיש כאן שני נושאים שונים: א. אם הפרחים קדושים בקדושת שביעית, אסור לסחור בהם. ב. גם אם הפרחים אינם קדושים, אסור לזרוע ולגדל את הפרחים בשמיטה. קנייה מאדם העובר על איסור זה תהיה חיזוק ידי עוברי עבירה.
נתחיל מהנושא הראשון. הדרשה האוסרת על הסחורה בשמיטה היא "לאכלה" ולא לסחורה. אך לא אוכלים פרחים! האם הפרחים כלולים בדרשה זו?
בפסוק נאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". חז"ל (סוכה מ ע"א ובמקומות נוספים) בוחנים את משמעות הפסוק: מצד אחד היבול הוא "לכם", כלומר, לכל צורך. "כל צורך" לכאורה כולל אכילה. אם כך מדוע נאמר "לאכלה"? מכאן חז"ל דרשו שרק גידולים שהשימושים שהם כעין "לאכלה" קדושים בקדושת השביעית.
טרם נגדיר את משמעות "כעין אכילה", נעמוד על נקודה מורכבת מעט. הדבר נכון גם לגבי הגדרת על מה חלה קדושת שביעית, וגם אילו שימושים מותרים בפירות הקדושים בקדושת שביעית:
צמח שאין לו שימוש כעין אכילה אינו קדוש בקדושת שביעית.

חמדת שנת השבע (18)

הרב בצלאל דניאל

2 - יסודות מחשבתיים באיסור סחורה בשביעית

3 - קניית פרחים בשמיטה

4 - קניית פרחים בשמיטה

טען עוד

אסור לעשות שימוש שאינו כעין אכילה במה שקדוש בקדושת שביעית.
בהקשר של הפרחים מה שמעניין אותנו הוא הפן הראשון: האם יש לפרחים שימוש כעין אכילה?
כמובן שבכדי לענות על שאלה זו עלינו להגדיר מאיזו בחינה צריך להיות השימוש כעין אכילה.
בדבר זה חלקו התנאים. תנא קמא אומר שהקריטריון להשוואה בין אוכל ובין דברים אחרים הוא "הנאתו וביעורו שווים". ההנאה הגופנית מהפרי מתחילה בזמן הלעיסה. אם כך, הפגיעה בפרי וההנאה ממנו באים כאחד. תנא קמא אומר שזהו הקריטריון המגדיר אם צמחים נוספים קדושים בקדושת שביעית.
לדוגמא: אפשר להפיק סבון מצמחים שונים. האם הסבון, השימושי לנו, קדוש בקדושת שביעית? בברייתא נאמר שלא. מדוע? מפני שהסבון מתלכלך ונפגע בעת ששמים אותו על המקום שאינו נקי. ההנאה ממנו היא רק אחרי שהוא נשטף. יש פער בין הפגיעה בצמח, ברגע שהוא נפגש עם הלכלוך, וההנאה, שתגיע מאוחר יותר.

אמנם אפשר לתאר את האכילה באופן הזה, אך עלינו לבאר מדוע דווקא הגדרה זו היא הקובעת.
בפירוש המשניות "משנה ראשונה" (וכך עולה מדברי בעל המאור על דפי הרי"ף במסכת סוכה דף יט) מבאר שאם הפגיעה בצמח נעשית לפני ההנאה, הרי שהוא עובר על "ולא להפסד". לשון אחר: אדם לועס תפוח הקדוש בקדושת שביעית. מי התיר לו ללעוס, ובכך להרוס, את התפוח? מכיוון שפירות השביעית ניתנו לאכילה והנאה. מה שמתיר את הפגיעה זו ההנאה. אם ההנאה איננה מתקבלת מיידית, אין היתר לפגוע בפירות השביעית.
עולה מדבריו שאין הכרח שהפרי ייפגע מחמת השימוש. הבעייתיות היא רק אם ישנה פגיעה בפרי לפני ההנאה המתקבלת ממנה. אם ההנאה מתקבלת ללא פגיעה, אף זה כלול ב"הנאתו וביעורו כאחד". כלומר, הכלל הוא שהביעור לא יקרה לפני ההנאה, לכל היותר "כאחד".
אך הר"ח ורש"י מבארים אחרת. הם מבארים שההנאה צריכה להתקבל דווקא בזמן הכילוי, כדרכו של אוכל. כמו שלא ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כך כל הנאה אחרת מצמחי שביעית צריכה להתקבל דווקא בזמן שהצמח נפגע.
לכאורה זו דרישה מפתיעה. מדוע שהתורה תדרוש שנפגע בצמחי השביעית בכדי ליהנות מהם? מה רע בכך שנהנה מפירות השביעית בלא לכלות אותם?

דומה שהתשובה לכך טמונה בהבנת המתנה שה' נותן לנו בשמיטה.
"והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". במה זה שונה ממה שקורה בשאר שנים, "והארץ נתן לבני אדם"? לכאורה הדברים הללו תמיד נכונים – הארץ היא של הקב"ה, והוא מאפשר לנו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. במה שונה שנת השבע משאר השנים?
משל למה הדבר דומה? להורים השולחים את ילדם לפנימייה. על ידי התשלום לפנימייה, ההורים מספקים לילדם את כל מחסורו. פעם בשבוע אמא רוצה שהילד יגיע הביתה ויאכל מהאוכל שהיא מכינה. היא רוצה לראות אותו בתוך הבית שלה נהנה מהדברים שלה. הילד יכול לקחת את מה שהוא זקוק לו מהבית ולאכול במקום אחר, או ליהנות ממנו בזמן אחר. אך אז תתפספס התקשורת המיוחדת הנוצרת בין הילד ובין אמא כאשר אמא מכינה אוכל ובנה נהנה ממנו, תחת קורת הגג שלה. בהקשר הזה האמא איננה רוצה שהבן ישמור את האוכל לזמן אחר. היא רוצה שהוא יהנה ממנו כאן ועכשיו, תחת קורת גגה.
נניח שאדם יכול לקחת מזכרת מן השמיטה. נניח שאפשר לקחת יבול הקדוש בקדושת שביעית ולעשות ממנו ארון ספרים, שישמש אותו לשנים ארוכות. מצד אחד, יש משהו יפה וטוב במזכרת. מצד שני, זו איננה מטרת השמיטה. המטרה היא לחסות בצילו של הקב"ה, וליהנות מיבולו כאן ועכשיו, לא לאסוף מזכרות.
לכן רש"י ור"ח אומרים שההנאה צריכה להתקבל דווקא תוך כדי הפגיעה ביבול השביעית. צריכים ליהנות הנאה שלא תאפשר שימור והנאה עתידיים, אלא הנאה נוכחית, בתוך העולם של השביעית.
יתכן וזה חלק מהרעיון של הביעור בסוף השביעית. כאשר היבול מסוג זה כלה מן השדה, יש להוציאו גם מהבית. כל עוד ניתן לאכול מיד ה' הרחבה, מן השדה, אפשר גם להביא הביתה ולאכול בצורה מסודרת יותר, וגם זה בתוך המרחב של השביעית. כאשר כבר אין אפשרות לאכול בשדה, הפירות שהובאו הביתה הם בבחינת מזכרות מאשתקד, דבר הנוגד את הרעיון של אכילת פירות השביעית, ולכן יש לבער את הפירות הללו.

נשוב לשאלת הפרחים: לכאורה לפי רש"י ור"ח הפרחים אינם קדושים בקדושת שביעית, שכן השימוש שבהם אינו מכלה אותם. לפי בעל המאור והמשנה ראשונה יתכן שיש בהם קדושה.
בעזרת ה', בשבוע הבא נעמיק בדיון על קדושת הפרחים, ובשבוע שאחריו נעסוק בפסיקה למעשה.

הכנה מעשית לשמיטה

חמדת שנת השבע