בסוגיות שאותן נלמד בסוף השבוע נעסוק בדיני הכהן הגדול, הרמב"ם (איסורי ביאה יז, יג וכלי המקדש ה, י) כתב שאסור לכהן גדול לשאת שתי נשים בכל השנה, לעומתו הראב"ד כתב שבגמרא ביומא (יג ע"א -ע"ב) משמע שאסור לכהן גדול לשאת שתי נשים אך ורק ביום הכיפורים, משום שכתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו" כלומר, שהוא צריך לכפר אך ורק על אשה אחת, ולא על שתי נשים, אך אין איסור בשאר ימות השנה שהכהן הגדול יהיה נשוי לשתי נשים. ונתן הראב"ד טעם בדבר שאולי ביום הכיפורים התורה לא רצתה שלבו ימשך אחר נשיו ויבוא לידי טומאה. אבל לא מצאנו איסור בשאר ימות השנה.

הראב"ד כתב שדברי הרמב"ם נשמעים הגיוניים משום שלא הגיוני לומר שהכהן הגדול יוכל לשאת שתי נשים אך יצטרך לגרש אחת מהן כשיגיע יום הכיפורים. אך הקשה עליו מהפסוק (דברי הימים ב, כג, ב) האומר "וישא לו יהוידע נשים שתים", והרי ידוע שיהוידע היה כהן גדול, ואם כן רואים שמותר לו לשאת שתי נשים.
עדיין נשארה השאלה מהו המקור לאיסור זה שאותו כתב הרמב"ם, שהרי בגמרא ביומא קיים איסור אך ורק ליום הכיפורים? המגיד משנה אומר שהרמב"ם למד כן מסוגייתנו בה יש ספק האם כהן גדול שנשא קטנה ובגרה אם מותר לקיימה, והגמרא אומרת שמהפסוק "מעמיו יקח אשה" לומדים שמותר לקיימה, והגמרא אומרת שלא ניתן ללמוד מזה למקרה נוסף, משום שכתוב- "אשה אחת ולא שתיים", המגיד משנה אומר שיתכן שהרמב"ם למד מכאן גם איסור לכהן גדול לשאת שתי נשים.

לגבי שאלת הראב"ד מיהוידע (שכתובה גם בתוספות הרא"ש ביומא יג ע"א ד"ה בעדו ובעד) כתב המגיד משנה שיתכן שנשא אותן אבל לא בבת אחת, אלא אחת אחר מיתת השנייה או שגירש אחת לפני יום הכיפורים (התוספות רא"ש כותב שאין זה הגיוני). החומת אנך מתרץ שמדובר בפסוק על יואש המלך, וכוונת הפסוק שיהוידע לקח עבור המלך שתי נשים. מלבי"ם (דברי הימים א, ה) תירץ שיהוידע נשא שתי נשים בשלב שכבר לא שימש בכהונה גדולה והחליף אותו כהן גדול אחר. תירוץ זה קשה שהרי מהגמרא בהוריות (יב ע"ב) ומהרמב"ם (איסורי ביאה יז, א) עולה שגם מי שהיה פעם כהן גדול אסור בכל הדברים הללו.

כפי שהראב"ד כתב מהגמרא ביומא (יג ע"א-ע"ב) משמע שכהן גדול יכול לשאת שתי נשים ורק צריך לגרש אחת מהן לפני יום הכיפורים, ואם כן קשה מהי הסיבה שהתורה אסרה במיוחד שיהיה לכהן הגדול שתי נשים ביום הכיפורים התורה תמימה (ויקרא טז, הערה לא) מתרץ שמדובר במקרה שעבר ונשא, שיהיה אסור לו לעבוד ביום כיפור. לדעת המהר"ץ חיות (יומא יג ע"א) גם לדעת הרמב"ם אין איסור גמור לשאת שתי נשים, אלא שאם נשא יצטרך לגרש ביום כיפור, ואין זה ראוי שהכהן הגדול יגרש אשתו ללא סיבה, וזה כטעם הראב"ד, אך לדעתו אין איסור עצמי, את דבריו הוא מוכיח מדברי הרמב"ם בהל' כלי המקדש, שכתב שאסור לכהן גדול לשאת שתי נשים, ואם נשא שתי נשים צריך לגרש אחת על מנת לעבוד ביום הכיפורים. אמנם האור שמח (איסורי ביאה יז, יג) הסביר שהרמב"ם שם עוסק במקרה שבו הכהן נשא שתי נשים כשהיה כהן הדיוט והתמנה להיות כהן גדול, שאז הן מותרות לו, אלא שלפני יום כיפור צריך לגרש, וזו כוונת הרמב"ם שאם נשא.

קושיה נוספת על הרמב"ם היא מדברי הגמרא בקידושין שמחפשת מקרה שבו אדם נושא שתי נשים אחת אהובה בנישואיה ואחת שנואה בנישואיה, ומקשים האחרונים מדוע לא נעמיד במקרה שבו כהן גדול נשא שתי נשים ואז האשה השנייה היא שנואה? הצפנת פענח (על הרמב"ם איסורי ביאה שם) מתרץ שברגע שהוא נושא את האשה השנייה הרי שתי הנשים נהפכות להיות אסורות באתה מידה ולא שייך לקרוא לאשה השנייה "שנואה". היד דוד (קידושין סח ע"א ד"ה כי תהיין) והשואל ומשיב (תליתאה א, תסו) מתרצים שאשה כזו לא נחשבת שנואה בנישואיה משום שאינה אסורה מצד עצמה, אלא מצד צירוף אשה אחרת.

סיכום: הרמב"ם אוסר על הכהן הגדול לשאת שתי נשים בכל השנה, והמגיד משנה מבאר שלמד זאת מסוגייתנו, הראב"ד חולק עליו ומתיר לכהן גדול לשאת שתי נשים. ישנם כמה תירוצים לקושית הראב"ד מכך שיהוידע נשא שתי נשים. וכן תירוץ לקושיה מהגמרא ביומא שמשמע שהאיסור קיים רק ביום כיפור ולא בימים אחרים.