בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קרח
לחץ להקדשת שיעור זה

באה שבת באה מנוחה

undefined

הרב יוסף נווה

סיון תשפ"ב
3 דק' קריאה
בפרשתנו נאמר "כל העם כלם קדושים", והגמרא דורשת על כך "קרח אמר בית מלא ספרים חייב במזוזה או לא" (ירושלמי, סנהדרין).
בעל ספר 'הלקח והלבוב' מביא בשם הגאון מוילנא זי"ע שכותב על הפסוק "לפתח חטאת רובץ": "כי מיד שאדם יוצא מפתח ביתו עומד היצר הרע להחטיאו חס ושלום, ולכן יש מזוזה על השמאל להצילו".
ענין מזוזה הוא שמירת פתח הבית, כמו שאמרו חז"ל שהמזוזה שומרת דלתות ישראל, מזוזה שומרת על קדושת הבית שתהיה "שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו". אם הבית הוא שתול היינו הקדושה שם נטועה כיתד חזק, אז אפילו כשיוצא לחוץ-לחצרות גם כן יפריחו, כי המזוזה שומרת את בית ה' בקדושתו, ועל ידי זה יכולים לצאת החוצה ולא להינזק על ידי ה'חטאת המחכה לאדם בפתח'.
כותב בעל הספר 'הלקח והלבוב': "הנה קורח אמר בית מלא ספרים חייב במזוזה או לא, קרח אמר "כלם קדושים" ואינם צריכים סיוע של המזוזה לא לצד ה'עשה טוב' ולא לצד ה'סור מרע'.
הרבה טועים באותה טעות, חושבים שהם יכולים לסמוך על הבית מלא ספרים בעת יציאתם לחוץ, ואינם חושבים שאצלם הפתח החטאת רובץ, ואינם שומרים את עצמם מהרחוב עם כל הניסיונות, הן בשמירת עיניים הן בגזל באומרם כי באים מבית מלא ספרים. וזה אינו נכון, רק צריכים להיזהר הרבה, וצריכים הרבה סייעתא דשמיא לבל יכשלו בכל המכשולים שיש".
מובא בזוהר הקדוש 'מזוזות' אותיות 'זז מוות', על ידי שמירת מזוזה כהלכתה האדם ניצול ממוות, ואין מוות ממוות רוחני, שהאדם מתרחק מבוראו ומתנתק ממקור חיותו, מוות הוא שהאדם נעקר משורשו - מחי החיים.
ולכן האדם צריך להשכיל על דרכיו שבכל פעם שיוצא מביתו, יניח ידיו על המזוזה ויבקש ממלך מלא רחמים שינחהו בדרך האמת ויהיה דבוק בה' יתברך, ויזכה לקיים "בכל דרכיך דעהו". שבכל מקום שהולך יראה לגלות ולפרסם שמו יתברך, הן בדיבור שידבר דיבורי אמונה וביטחון, הן בראיה שיסתכל טוב על עצמו ועל חברו, ולא יביט בדברים אסורים אשר פוגמים בקדושת הנפש.
וכשחוזר מהחוץ לביתו ינוח מעט, ויניח ידיו על המזוזה ויבקש ממלך שהשלום שלו שיזכה לשמור על קדושת וטהרת הבית, ושלא יכנסו אתו הרוחות הכוזבות שאולי נדבקו בו מבחוץ, רק שיאיר בביתו אור של אמונה ואור שמחת קדושת ישראל.
שבת היא בחינת מזוזה, שבת היא מקור החיים והיא נקודת היישוב הדעת של היהודי. שבת קודש הוא יום שמסוגל לשמוע בו את הקול של מתן תורה, ומתעורר ביותר הכוח לשמוע דבר ה', כפי שאומרים במנחה של שבת "מנוחת השקט ובטח".
כי בשבת זוכים לשקט, שכל ה'קולות' של ששת ימי המעשה שקטים וממילא אין דבר המפריע לשמוע את הקול של מתן תורה ואת קול הנשמה הטהורה שבקרבו.
במזמור שאומרים בקבלת שבת 'מזמור לדוד' מזכירים י"ח פעמים שם ה', ו'השפת אמת' זי"ע כותב בשם התיקוני זוהר שבמזמור זה מעלים את כל תפלות השמונה עשרה של ימות השבוע, כל התפלות שלא נתעלו בימות השבוע, מעלים אותם באמירת מזמור זה. כי בכוח השבת להשיב הכול לשורשו, 'שבת' לשון 'שב' וכל המעשים ובפרט התפלות מתעלים ושבים למקורם.
במזמור הנ"ל מוזכר שבע פעמים המילה 'קול', ומובא מהאריז"ל 'נר שבת' עולה בגימטריה שבע פעמים 'קול', ללמדנו שבשבת קודש האדם מאיר את הנר של שבת בתוכו. בלי שבת מהו חיים של יהודי, הרי השבת היא מקור החיים של איש ישראל, שבת היא כל החיים.
אנו נכנסים בימים הקרובים לחודש תמוז, ראש חדש הוא הראש של כל החודש, כל הגוף הולך אחר הראש, והקבלה שעושים ביום הזה פועל על כל החודש.
יום זה מסוגל להתחזק בעניין תפילה, כי ראש חדש הוא יום טוב של דוד המלך ע"ה כאשר הראו מקורו (גמרא ראש השנה) שלח לו סימן "דוד מלך ישראל חי וקים", ומובא בספר 'ברית כהונת עולם' רמז נפלא "דוד מלך ישראל חי וקים עולה בגימטריה ראש חודש".
וידוע שדוד המלך הוא מהות של תפלה כאשר העיד על עצמו 'ואני תפלה', ולכן היום מסוגל לתפלה, ובשבת זו יכולים אנו לקבל על עצמנו קבלה טובה להתאמץ ולהתחזק בעבודת התפלה.
יהי רצון שעל ידי התחזקות והתאמצות בתפלה נוכל לראות בעינינו ביאת משיח צדקנו ובניין בית מקדשנו ותפארתנו בקרוב ממש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il