לימוד יומי לזכרו של הרב אברהם שפירא- דקדוקי הלכה

מעשה רב
ר' אברום היה ידוע כזהיר ומקפיד גדול בכל פרט בהלכה, כך, לדוגמה, בסוף ימיו נמנע מלאכול לחם בגלל שהרגיש שחולשתו מונעת ממנו לכוון כראוי בברכת המזון.
לא פחות מזהירותו במצוות שבין אדם למקום, הייתה זהירותו בבין אדם לחבירו. היה מפעים להתבונן כיצד יחד עם דקדוקו הגדול נזהר ר' אברום שלא לגרום טירחה לאחרים בעקבות כך.
באחד מערבי הפסח שלאחר שהתמנה לרב ראשי, הייתה אשתו הרבנית מותשת מכל הטרדות שהיו כרוכות בתפקיד, ור' אברום החליט שבאותה שנה יתארחו בחג. כשבנו שאל אותו – הרי בפסח יש כל כך הרבה חומרות שאנחנו נוהגים בהן בבית, ומה יהיה איתן? השיב הרב: השנה נחמיר בלהקל על אמא...

תולדות חייו – פרק ג'
ר' אברום נחשף לכתבי מרן הרב קוק זצ"ל, שהחלו להתפרסם, ודבק ברעיונותיהם, הוא היה מגיע במיוחד אל ביתו של הראי"ה לשוחח בדברי תורה. ונעשה לידיד קרוב של בנו, הרצי"ה. הרצי"ה שידך בינו ובין אחותו של רבי נתן רענן – חתנו של הרב קוק זצ"ל. הנערה הצעירה שהתלבטה, הכריעה בחיוב אחרי שאשתו של מרן הרב עודדה אותה ואמרה: "הוא עוד ירעיש את העולם כולו בתורתו".
בהמשך הזמינו הרצי"ה ללמד בישיבת מרכז הרב ולהצטרף לצוות הרבנים שהורכב כולו מתלמידיו הקרובים של הראי"ה זצ"ל. ר' אברום נענה בשמחה, וכך, נקשר בקשר נצחי למשפחתו ולישיבתו של הרב זצ"ל יחדיו. קשר שנמשך במשך מעל שישים שנות הרבצת תורה, כשלצידו עומדת רעייתו וזוכה לראות כיצד הבטחת אשתו של הרב זצ"ל מתקיימת בהידור, באלפי התלמידים שגידל ובעולם כולו...
שיעורו בישיבה היה אז השיעור היחיד בגמרא מלבד השיעור של ראש הישיבה הרב חרל"פ, שגם איתו היה ר' אברום בקשר תורני עמוק. כך החלה מסכת חיים מופלאה של עשרות שנות הרבצת תורה, בהן בנה ר' אברום עולם תורה שלם בעשרת אצבעותיו. בישיבה למד ר' אברום את הספר הקבלי 'תיקוני זוהר' בחברותא עם הרב הנזיר, מגדולי תלמידי הרב זצ"ל, שגם אתו התיידד.
החזון איש, בהערכתו הרבה לר' אברום, המליץ בחום לרב כהנמן, מייסד ישיבת פונוביז', שימנה את ר' אברום – שהיה אז רק בן שלושים - לראש ישיבה בישיבתו. הוא טרח גם לנסות לשכנע את ר' אברום עצמו, אך ר' אברום התעקש להישאר במרכז הרב.

דברים שבלב
קורה לכם שיש לכם שתי אפשרויות שאתם צריכים להחליט ביניהם, ואתם מתלבטים אובדי עצות איזו מהן יותר צודקת ונכונה?
זה קורה לכולנו. הרבה פעמים אנחנו מתלבטים בין שתי אפשרויות, מה יותר נכון לעשות. "האם כדאי ללכת ולעשות X" או להישאר ולעשות Y", אנחנו שואלים את עצמנו. מה הקב"ה היה רוצה יותר שנעשה? קשה להיות בטוחים בשאלות כאלו, המעורבות האישית תמיד עלולה להטעות אותנו לכיוון שיותר מתחשק לנו או נראה לנו נחמד, ואיננו בטוחים אם ההחלטה שלנו היא הדבר הנכון.
ר' אברום היה אומר שכאשר האדם נמצא בספק כזה, שיעשה את 'מבחן החפץ חיים', שיישאל את עצמו מה החפץ חיים היה עושה? בדרך כלל נגלה שבאופן טבעי ברור לנו במה הוא היה בוחר. פתאום ברור מה נכון ומה הקב"ה רוצה שנעשה. כשאנו מוציאים את עצמנו מהסיפור נעלמים האינטרסים שמתחבאים לפעמים בלבוש אידאולוגי, וקל לקבל הכרעה אובייקטיבית.
ולמה דווקא החפץ חיים? צריך לדעת שדקדוק ההלכה הוא מדוייק, לשני הכיוונים. איש הלכה לא מרשה לעצמו לעגל פינות ולחפף מצד אחד, ומצד שני – הוא חי את החיים ברוגע, בלי לחצים ועצבים. ה'חפץ חיים' היה אדם שחי את המציאות, הוא נפגש עם אנשים, שוחח איתם בנעימות, לא התכנס בתוך עצמו... ובתוך זאת היה זהיר בהלכה לחלוטין.
החפץ חיים, שחיבר את ספרי חפץ חיים ושמירת הלשון על הלכות לשון הרע, ומשנה ברורה על ההלכות היומיומיות, היה סמל לזהירות בהלכה בכל תחומיה, אדם שדעתו מעורבת בין הבריות ולצד זאת יודע תצמיד מה ההלכה דורשת לעשות – ומקיים זאת.
פעם שאל אדם את ר' אברום שאלה בהלכה, ור' אברום השיב שהדבר אסור. אותו אחד ניסה להסביר למה למרות שההלכה אוסרת אולי כדאי בכל זאת בגלל שיקולים משיקולים שונים, ור' אברום ענה בנחרצות: במקום שבו ההלכה נגמרת - שם הגהינום מתחיל!
באנו לעולם כדי לקיים את רצון ה', וה' נתן לנו הוראות מדוייקות לכך, הנקראות: הלכה. השמירה הקפדנית עליה היא מילוי ייעודנו, מעל לכל שיקול אחר. על ידי ההתבוננות בדרכיהם של אנשים גדולים וזהירותם בהלכה – נלמד גם אנו ונהפוך לאנשים גדולים בעצמינו.

מתורתו:
"מאז ומעולם היה מהדברים הפשוטים ביותר לכל יהודי מקטנותו, שהדבר העליון לכל יהודי הוא קיום ציווי דבר ה' כפי שנפסק בהלכה. נכון שישנם נסיונות וקשיים לעמוד בהם, אבל בהכרה ידעו כולם שציווי בשר ודם הוא בטל ומבוטל אל מול ציווי התורה. יסוד מוסד מאז קבלת התורה שחיובים או איסורים של התורה הם החיובים העליונים המחייבים כל יהודי. מעל כל חיובים אחרים."
"אמונת אומן של כל יהודי נאמן וכשר היא שהתורה היא מעל כל דבר הקיים בעולם, וכל בעיה נבחנת לאורה של ההלכה בתורת ישראל. כי הם חיינו ואורך ימינו."