בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • נח
לחץ להקדשת שיעור זה

התיקון לדור המבול ודור הפלגה - והאמת והשלום אהבו

undefined

הרב דוד דב לבנון

חשוון תשפ"ג
11 דק' קריאה
התורה אומרת בפרשת האזינו: זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר. ומפורש בספרי (פיסקא שי) דהיינו "מה שעשיתי לאנשי דור המבול ומה שעשיתי לאנשי דור הפלגה", מכאן שחובה עלינו להתעמק במה שחטאו דורות אלו ומה ארע להם, כדי שנדע לתקן את אשר קלקלו. למרות שדור המבול אבד מן העולם, וגם דור הפלגה שהיתה בו מציאות מופלאה של: וַֽיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים, עד שהתפלגו ומאז המציאות הזאת כבר אינה קיימת, ודורות אלו היו בבחינת עולמות שחרבו ואינם, אעפ"כ עלינו ללמוד מדורות ראשונים אלו, מה יש לתקן כדי להביא לתכלית שלשמה נברא העולם.

חטא דור המבול ותיקונו ע"י נח ולעתיד לבוא בתורה ומקדש
חטא דור המבול מפורש בתורה, בסוף פרשת בראשית נאמר: וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ: מפרש רש"י "בני האלהים - בני השרים והשופטים", כיון שהחזיקו בידם כוח ושררה היו גוזלים נשים מבעליהם "כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה". "מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה", היינו חטא של עריות. ובתחילת פרשת נח נאמר: וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱ-לֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס: וַיַּ֧רְא אֱ-לֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ: וַיֹּ֨אמֶר אֱ-לֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ: מפרש רש"י "ותשחת - לשון ערוה ועבודה זרה, כמו (דברים ד טז) פן תשחיתון, כי השחית כל בשר וגו': ותמלא הארץ חמס - גזל: כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן: קץ כל בשר - כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים: כי מלאה הארץ חמס - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:" נמצא שהם עברו על שלושת העבירות החמורות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, אולם עיקר חטאם היה ביחסים של בן אדם לחברו, ודינם נחתם על הגזל.
וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֗ק אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם: הקב"ה גזר מבול על העולם, ונח מצא חן בעיני ה', והקב"ה הציל את נח ואת החיה והבהמה והעוף שלא השחיתו דרכם שבאו עמו בתיבה.
אולם הנביא יחזקאל וחז"ל בקרו את נח על שלא הציל את דורו שלא התפלל עליהם ולא החזירם בתשובה, (יחזקאל פרק יד פסוק יד) וְ֠הָיוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּתוֹכָ֔הּ נֹ֖חַ דנאל דָּנִיֵּ֣אל וְאִיּ֑וֹב הֵ֤מָּה בְצִדְקָתָם֙ יְנַצְּל֣וּ נַפְשָׁ֔ם נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י יְקֹוִֽק".
וכך בבראשית רבה פרשה כח סימן ט: "אמר ר' אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן, אתמהא, אלא אפי' נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן",
בבראשית רבה פרשה כו סימן ו: "א"ר חנינא בר פפא אפי' נח שנשתייר מהם לא שהיה כדי אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שמשה עתיד לעמוד ממנו שנאמר בשגם זה משה דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין, רבנן מייתו לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חי מאה ועשרים שנה".
לפי מדרש זה נח ניצל בזכות בזכות תולדותיו - משה רבינו.
הזוהר הק' (כרך א דף סז עמוד ב) משווה השוואה ניגודית בין משה רבינו ע"ה לנח: (בתרגום חופשי) בא וראה: מה בין משה לנח, בשעה שהקב"ה אמר למשה (שמות ל"ב) ועתה הניחה לי וגו', ואעשה אותך לגוי גדול וגו', לא הסכים ומסר נפשו עליהם ואמר מחיני נא מספרך אשר כתבת. מה שאין כן נח כאשר ה' אמר לו: ואני הנני מביא את המבול מים וגו', וכתיב ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה ואני הנני מקים את בריתי וגו' ובאת אל התיבה, לא התפלל על דורו, ולכן המבול נקרא על שמו (ישעיה נ"ד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח.
מה התיקון של נח לדור המבול? הקב"ה צווה אותו לבנות תיבה ולהכניס אליה את כל בעלי החיים שלא השחיתו דרכם, ולדאוג לכל מחסורם, ונח מסר נפשו עליהם, (מדרש ילמדנו בראשית אות לז): "כל אותם שנים עשר חודש שעשה נח בתיבה לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה והעופות, שבשין לפילין וזכוכית לנעמה, ויש בהמות שאוכלות בשתי שעות בלילה, ויש אוכלים לשלש. תדע, דא"ר יוחנן פעם אחת היה נח נותן מזון לארי והכישו והיה צולע, שנ' וישאר אך נח, שלא היה שלם."
ובזכות מסירות הנפש הזאת לבאי התיבה זכה נח להיטהר ולקיים עולם בזכותו (בראשית רבה פרשה לא) "קינים תעשה את התיבה קינין ומדורין, אמר ר' יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף אותך תיבתך מטהרתך."
והנה הזהר דלעיל משווה בין נח ומשה רבינו, יש עוד כמה נקודות השוואה ביניהם, נח ניצל בתיבה וכך משה רבינו ניצל בתיבה, ושמו נגזר מהצלתו "מן המים משיתיהו", וכן הוא הושיע את ישראל מן המים בקריעת ים סוף, נח נצטווה בפירוש על שבע מצוות בני נח 1 , והיה זה מעין קבלת תורה, שבגינה יתקיים העולם, ולאחר שיצא מהתיבה הקריב קרבן והקב"ה כרת עמו ברית הקשת, בדומה למתן תורה שישראל הקריבו קרבן והקב"ה כרת עמם ברית באגנות ובזריקת הדם על המזבח ועל ישראל. לפי הזהר הק' ארובות השמים שנפתחו והתהומות שעלו מסמלים את השפע הרוחני של התורה שהיתה אמורה להינתן אז, אלא שבגלל העוונות נהפו למים הזדונים ששטפו את העולם והחריבוהו.
חז"ל (חולין) שאלו משה מן התורה מנין? והשיבו שיש לו רמז בפרשת דור המבול "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" משה בגמטריה "בשגם". ולכאורה השאלה תמוהה כי משה רבינו מאז הופעתו נזכר לאורך כל התורה, ומה צריך עוד למצוא רמז למשה בפרשת המבול? אלא שמן הראוי היה שכבר בימי נח תתגלה תורת משה, וכך היה ניצל העולם, ותיקון העולם מחכה להופעתו של משה רבינו, שעל ידו תינתן תורה לישראל והוא יחדש את ציווי שבע מצוות בני נח, שלפי הרמב"ם סיני הוא מקור המחייב את בני נח במצוות אלו. והתורה תהיה הערובה לכך שהעולם לא ישחית את דרכו בעבירות החמורות שחטאו דור המבול.
אולם השלמת תיקון דור המבול יהיה בבנין בית המקדש, שנבנה בימי שלמה המלך ונגמר בנינו בחודש מרחשון שנקרא שם בספר מלכים ירח בול.
מובא בילקוט שמעוני מלכים א רמז קפד: "מהו בירח בול? בירח מבול חסר מ' כנגד ארבעים יום, שאע"פ שנשבע הקדוש ברוך הוא כי מי נח זאת לי אעפ"כ מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום לפיכך כתיב חסר מ' כנגד ארבעים יום שפסקו".
המדרש שם עומד על כך שחנוכת המקדש התעכבה כמעט שנה עד ירח האיתנים - תשרי. וחודש מרחשון טען כלפי הקב"ה למה הפסדתי? והבטיח לשלם לו לעתיד לבוא בבנין המקדש, שהוא כנראה המקדש השלישי 2 .
נראה להסביר לפי זה אגדה אלומה הקשורה לבנין בית המקדש.
מובא במסכת סוכה דף נג עמוד א: "אמר רבי יוחנן: בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא, אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן. - אי הכי, חמש עשרה מעלות? יורדות מיבעי ליה! אמר ליה: הואיל ואדכרתן (מלתא), הכי אתמר: בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא, אמר דוד: מי איכא דידע אי שרי למכתב שם ונשדיה בתהומא ומנח? ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד: כל דידע למימר ואינו אומר - יחנק בגרונו. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו - על אחת כמה וכמה. אמר ליה: שרי. כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא, אמר: כמה דמידלי טפי מירטב עלמא. אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי".
מדוע התהום עלה ובקש לשטוף את העולם? נראה שמי התהום העולים ומבקשים לשטוף את העולם מזכירים את המבול, (ובמדרש לעיל שהיו גשמים עזים בירח בול עד שנבנה בית המקדש), וכל זה לרמוז לקושי לחבר בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, בית המקדש בא לעזור את הסחף של המים הזדונים שמושכים את האדם לחטא, ושם ה' שנזרק למים בא לעשות שלום בין העולמות. ונמצא שבית המקדש הוא תיקונו של דור המבול.

דור הפלגה - חטאו ותיקונו לעתיד לבוא בתורה ומקדש
לעומת חטאתם של דור המבול המפורש בתורה, חטאם של דור הפלגה אינו מפורש 3 , קשה להבין מה חטא יש בכך: וַֽיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים: ומה חטא בבנין המגדל והעיר? עד כדי כך שהקב"ה חושש ממציאות זאת: וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֗ק הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת: הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֥ם שְׂפָתָֽם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ: וַיָּ֨פֶץ יְקֹוָ֥ק אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר: עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְקֹוָ֖ק שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְקֹוָ֔ק עַל־פְּנֵ֖י כָּל־ הָאָֽרֶץ:
לכאורה מה רע באחדות כזאת? ומדוע בלל ה' את שפתם?
חז"ל מוצאים את הרמז לחטאם במילים "ונעשה לנו שם", חטא הגאוה, שהוא אבי כל חטאת ופתח לכפירה בקב"ה ולעבודה זרה 4 . רש"י מדייק בלשון "בני האדם - אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפר את הטובה ואמר (ג יב) האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול". כפיות טובה שבאה מגאוה.
יש עוד השוואה לשונית משמעותית בין הנאמר על אדם הראשון, לבין הנאמר על דור הפלגה: הקב"ה אומר על אדם הראשון: וַיֹּ֣אמֶר׀ יְקֹוָ֣ק אֱ-לֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם:
וכאן נאמר: וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֗ק הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת:
בשני המקרים הקב"ה חושש להשאיר את המצב כפי שהוא מפני שזה יכול להביא לגאוה שורש כל חטאת.
ורמז נוסף מצאו חז"ל לחטא דור הפלגה בפסוקים שקדמו לפרשה זו המספרים על נמרוד שהוא היה המלך יוצר המגדל. "וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֖וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ: הוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:
רש"י מפרש הכל לרעה: "להיות גבור - להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה: גבור ציד - צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום: לפני ה' - מתכוין להקניטו על פניו: על כן יאמר כנמרד - על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד:"
ועל פי זה רש"י וחז"ל מפרשים את חטא בנית המגדל: "ודברים אחדים - באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידוד של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות:"
אפשר שהתורה הסתירה את חומר חטאם בהתרסה כלפי שמים, כדי להבליט ששורש החטא היה גאוה "ונעשה לנו שם", והיה חשוב לתורה לציין שבזה טמון הכל.
ראיתי שהרב מרדכי ברויאר בספרו פרקי בראשית מסביר את העונש שה' הפיץ אותם, כי התופעה הזאת שכל הארץ שפה אחת ודברים אחדים היא בבחינת נס, כי איך אפשר שכל הארץ המיושבת העמים רחוקים זה מזה ישמרו על שפה אחת ודברים אחדים? אלא שזה היה נס שעשה הקב"ה, וכיון שמרדו בו התבטל הנס הזה וכל העולם נפוץ והתפזר כפי הטבע הראוי לעמים המפוזרים ושוכנים בארצותם, שלכל עם שפה משלו באופן טבעי. רק בעם ישראל נשאר הנס הזה, שלמרות פיזורם בגלות בכל הארצות, יש להם שפה אחת של תורה וזהות אחת של מצוות התורה שמקובלים על כולם.
נראה להעמיק בכך, בזכות מה היה קיים הנס הזה של שפה אחת ודברים אחדים, בגלל שהם זכרו את נח שהיה אבי האנושות החדשה, שהיה חי אז בדור הפלגה, זכרו את נס ההצלה בתיבה ע"י הקב"ה, ומכח האמונה בה' אחד נשמרה זהות אחת לכולם. אולם משעה שנסעו מקדם מקדמונו של עולם וכפרו בקב"ה כבר בטלה הסיבה לאחדות האנושות, וכך התפלגו והתפזרו לארצותיהם וללשונותם. והנה נמרוד רצה שכל העולם יהיה מאוחד ע"י בנית המגדל, אבל לא הצליח בכך כיון שהמניע לכך היה שררה וכבוד "ולתאוה יבקש נפרד", "יפרדו כל פועלי און" והמגדל לא יכול ליצר אחדות שאינה אמת ולשקר אין רגלים להתקיים. כפי שראינו בהסטוריה העולמית שליטים שרצו לשלוט על כל העולם, ולאחד את העולם סביבם, והם כשלו ואבדו את עולמם. ורק עם ישראל שנשארו מאמינים בא-ל אחד ויש להם תורת אמת שמחברת אותם, נשארו גוי אחד בארץ למרות פיזורם בגלות.
כיון שמידת האחדות היא ביסודה מידה טובה, הקב"ה פתח להם פתח תשובה, וכך במדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן כח: "[ועתה לא יבצר] (שם שם /בראשית י"א/ ו) אף על פי שמרדו פשטתי להם ימיני, ואמרתי להם עשו תשובה ואקבל אתכם, כמה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל (ממך) [מעמך] (דברים י יב), והן אמרו לא יבצר (מהן) [מהם], אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה".
התיקון של דור הפלגה יהיה לעתיד לבוא בגאולת ישראל בארצם ובבנין המקדש שיהיה אור לגויים (שיר השירים פרק ד פסוק ד) כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת, "תל שכל פיות פונים אליו" בתפילה, כפי שאמר שלמה המלך ע"ה שכל העמים יתפללו לה' דרך המקדש, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", ואז יתקיימו דברי הנביא צפניה פרק ג פסוק ט כִּֽי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֔ק לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד: וכך מפורש במדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן כח: "מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו, לשון הקודש היה, שבו נברא העולם, בעולם הזה היו האומות והבריות חולקין על הקדוש ברוך הוא, אבל לעולם הבא כולן שוין כתף אחד לעבדו, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד] (צפניה ג ט), למה שכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אני מבטל את השעבוד מכם, ומאבד האומות מפניכם, ומקריב אתכם אלי, כדי שתהיו עובדין אותי ביראה, ועוד אמר רוח הקדש על ידי דוד, עבדו את ה' ביראה (תהלים ב יא)".
מופלא הדבר שמדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח מאריך מאד לדבר על תלמוד תורה בבבל ששם פרחה תורה שבעל פה, שנקנית בעמל וביגיעה, והקב"ה כרת ברית עם ישראל על תורה שבע"פ "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד) ואמרו חז"ל לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור", וכך נראה לפרש את הנאמר בסנהדרין כד עמוד א: "במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל", מתוך המחשכים זרח אוטר גדול של תורה שהלכה פרחה שם.
מה הקשר של כל זה לפרשה? אלא שעונש זה של בבל שמסמלת את בלבול השפות והתפלגותם, בא לתיקונו בתורה שבעל פה, שיש בה מחלוקות רבות. כמו שיש שבעים אומות כך יש שבעים פנים לתורה, ושבעים דיינים בסנהדרין, והוכח כי למרות שנשמעות דעות שונות ומחלוקות בין החכמים, בסופו של דבר מחלוקתם היא לשם שמים וסופה להתקיים, כי מרועה אחד נתנו, וזה תיקון ומעלה גדולה יותר משפה אחת ודברים אחדים שאין בהם מחלוקת.
לפי זה תיקון דור המבול במתן תורה שבכתב במידת האמת שהתורה תורת אמת, ותיקון דור הפלגה בתורה שבעל פה שבמידת השלום, שת"ח מרבים שלום בעולם. ובית המקדש מאחד את ששתי המידות הנ"ל, ולכן נאמר שהוא יבנה כאשר יתקיים "והאמת והשלום אהבו".




^ 1.חז"ל אומרים שאדם הראשון כבר נצטווה בשבע מצוות או בשש מצוות, אולם הם אינן מפורשות כמו בפרשת נח.
^ 2.במדרש משווה זאת למשכן "בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם, מה שלם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת חשמונאי",
^ 3.מדרש תנחומא פרשת נח סימן כו: אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו,
^ 4.מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן כח: "ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם, אלא לשון ע"ז, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג), אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם אומרים פן נפוץ (בראשית שם /י"א/), אני מפיץ אתכם, שנאמר ויפץ ה' אותם".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il