תוספת תשלום שהותנתה בעבודה עברית

מדורים
הלכה פסוקה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
עסקאות, חוזים והסכמים

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

3048

2 דק' קריאה

נערך על ידי הרב יואב שטרנברג
התביעה: התובע הזמין עבודה קבלנית אצל הנתבע. בחוזה העבודה כתוב, שהפועלים יהיו בעלי תעודות זהות כחולות והיתרי עבודה. אבל גם התובע וגם הנתבע הודו, שהייתה הסכמה בעל פה, שהקבלן לא יעסיק פועלים ערבים. התובע טוען, שביקש כן, מחמת חששו מפגמים מכוונים שלעתים עושים פועלים אלו בבנייה, מפני חששות ביטחוניים, וכן מסיבות אידיאולוגיות. התובע טוען, כי הדגיש בפני הקבלן שהוא מוכן לשלם לו יותר משום שיודע שאינו מעסיק ערבים. כעת הוא תובע החזר של התוספת ששילם לקבלן מעבר למחיר שהיה יכול להשיג אצל קבלנים אחרים המעסיקים ערבים.

תשובת הנתבע: הנתבע מודה כי התובע אמר לו שהוא לוקח אותו משום שיודע שאינו עובד עם ערבים, אף על פי שהוא יקר. אבל, הנתבע טוען שהוא העסיק מעט מאוד ערבים, ולא כעובדים ישירים שלו, אלא כפועלים של קבלני המשנה שלו.

פסק הדין : דעת הרוב היא, שאכן יש כאן תנאי בין התובע לנתבע, ולכן הסיכום על המחיר בטל, וממילא התובע צריך לשלם רק את שוויה האמיתי של העבודה, דהיינו כפי מחירה אצל קבלנים המעסיקים גם פועלים ערבים.

הלכה פסוקה (260)

הרה"ג דוב ליאור

27 - שוכר שיצא ללא הודעה מוקדמת

28 - תוספת תשלום שהותנתה בעבודה עברית

29 - תביעת פירוק שותפות

טען עוד

דעת המיעוט היא, שתנאי זה אינו מועיל לביטול הסיכום על המחיר. ובכל אופן, בדרך פשרה ומשום עגמת נפשו של התובע, נקבע סכום מסוים לפיצויו.

נימוקי דעת הרוב: התנאי שלא להעסיק פועלים ערבים הוא תנאי המבטל את ההסכמה על גובה התשלום עבור העבודה. לכן, את התשלום שהיה מוטל על התובע צריך לחשב על פי שומת בית דין. בית הדין החליט, שהסכום הוא כפי הסכום שהיה התובע משלם, אילו היה פונה לקבלן אחר, המעסיק גם עובדים ערבים. ממילא, הנתבע צריך לשלם לתובע את ההפרש בין הסכום שגבה לבין הסכום שהיו גובים קבלנים אחרים.

נימוקי דעת המיעוט: התנאי אינו גורם לביטול ההסכמה על גובה התשלום. זאת משתי סיבות: (א) יתכן שהקבלן גבה סכום גבוה יותר מסיבות שאינן קשורות לתנאי זה, כגון יעילות ואיכות העבודה. (ב) לא הוכח שעבודה הנעשית על ידי פועלים ערבים זולה יותר.

לכן, אף על פי שהתנאי חל, הוא אינו גורם לביטול ההסכם בין הקבלן והתובע. הדבר דומה לדין המובא בשו"ע (חו"מ סימן רלד סעיף ג):

"המוכר לחבירו דבר שאיסור אכילתו מדברי סופרים, אם היו הפירות קיימים - מחזיר הפירות ונוטל דמיו; ואם אכלם - אכל ואין המוכר מחזיר לו כלום".

הרי, שלמרות שברור כי ישנו תנאי גמור בין המוכר ללוקח, שימכור דווקא פירות מותרים באכילה, וראיה לדבר, שקודם שאכל יכול להחזיר את הפירות וליטול הדמים, התנאי הזה אינו גורם לכך שאם כבר אכל, יוכל לתבוע את ההפרש במחיר. ואם כן, גם בנידון דידן, כיוון שסוף סוף העבודה נעשתה, אין התובע יכול לדרוש מהנתבע את ההפרש במחיר. אמנם, תוך כדי העבודה היה התובע רשאי להפסיקה מחמת שהנתבע לא עמד בתנאי שהוסכם ביניהם.

עסקאות, חוזים והסכמים

הלכה פסוקה