בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

גדרי קבלת מצוות בגיור

undefined

רבנים שונים

כסלו תשפ"ג
7 דק' קריאה
שאלה
האם הייתה קבלת מצוות מספקת לגיור הראשון של האמא, במקרה המתואר לעיל בשאלה פא (מובאת בפרשת חיי שרה)?

תשובה
קבלת המצוות של האמא הספיקה עבור הגיור כמבואר להלן:
קבלת מצוות בשעת הגיור מעכבת את חלות הגירות (ראה שו"ע יו"ד רסח, ג)1.
אומנם האמא תיארה את תהליך הגיור כך: היא עברה קורס בן תשעה חדשים, עם מפגשים פעם בשבוע, שבהם למדה תורה ודינים, כולל דיני טהרת המשפחה. היא לא פירטה את פרטי לימוד זה, וגם הודתה שהואיל והיה לפני כשלושים שנה, היא לא זוכרת את הפרטים. לאחר גיורה היא שמרה את מה שהבינה שהיא צריכה לשמור, ביניהם שבת וכשרות; אבל היא הלכה "בדרכה של חמותה" ונסעה לבית הכנסת בשבת.
בזה ברור הוא שהיא לא שמרה שבת כהלכתה. למרות זאת, נראה שעדיין יש להחשיב את קבלתה כמספקת בשביל גיור2.
________________________________________________

1 אמנם ראה במגיד משנה (הל' איסורי ביאה פי"ג הי"ז) שכותב: "זה פשוט שאין הודעת המצוות מעכב דיעבד". וכן לכאורה מוכרח מהגמרא בשבת (ס"ח ע"א-ע"ב) שדנה האם "תינוק שנשבה לבין הנכרים, וגר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה" חייבים חטאת אחת או פטור מכלום. מזה לכאורה רואים שייתכן גיור כשר גם כאשר הגר אף פעם לא למד הלכות שבת. וכתב בשו"ת מלמד להועיל (יו"ד סימן פז ד"ה ועתה ניחזי אנן): "אמנם לי אכתי הדבר צריך עיון, דהא כתב ה"ה פי"ג מה' א"ב הי"ז זה פשוט דאין הודעת המצות מעכב, ואיך יקבל המצות אם אינו יודע המצות, וא"כ משמע דגם קבלת המצות אינו מעכב בדיעבד, ואין לי פנאי לעיין כעת בזה".
2 קבלת מצוות "חוץ מדבר אחד"
במקרה הנדון, הייתה הודעת מצוות על כל פנים חלקית, וגם קבלת מצוות על הכל לפי הודעה חלקית זו.
ברייתא מפורשת היא בגמרא בבכורות ל' ע"ב:
ת"ר: הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו; עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים.
אם כן, לכתחילה אין לגייר מי שמצהיר שאינו מקבל על עצמו אחת מדיני התורה.
אבל בגמרא שם אינו מפורש מה הדין בדיעבד אם למרות הצהרה שכזו, בית דין כן גיירוהו. ובאמת כותב בשו"ת דעת כהן (סימן קנב):
ופלא שלא כתבו הפוסקים דין גר שקבל עליו ד"ת חוץ מד"א, בכורות ל' ע"ב, וגם שם רק אין מקבלים אמרו, וי"ל דאם קבלוהו הוי גר, כגרי אריות וחלומות. ומתו' דרפ"ק דחולין נראה, דדוקא גרי אריות שלא קבלו כראוי מעיקרא אינם גרים, אבל אם לא ע"י אריות גרים הם אפילו כשהקבלה אינה שלמה.
לפי זה לכאורה פשוט שבמקרה שלנו קבלת המצוות של האמא הייתה מספקת.
אבל מצד שני, כותב בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כו אות ה ד"ה אך):
אך מסברא נראה דכיון דקבלת מצות מעכב, בודאי בעינן שיקבל עליו כל המצות, אלא שיש להסתפק אם אינו מקבל דקדוק אחד מד"ס דאפשר דמה"ת הוי גר כיון דקבל עליו כל מצות שבתורה, ואולי כיון דמילי דרבנן אתנייהו בלא תסור הוה כמתנה על ד"ת וצ"ע.
בתשובות אגרות משה נראה שיש בעניין קבלת מצוות "חוץ מדבר אחד", סתירה האם היא קבלה מספקת בדיעבד כדי להכשיר את הגירות. שהרי מצד אחד הוא כותב באגרות משה יו"ד ח"ג סימן קו ענף א (מתאריך כ"ב תמוז תשכ"ט):
אבל כשאומרים לו שאיכא מצוה זו או שיודע מעצמו איזה מצוה ... ואומר שמצוה זו אינו רוצה לקבלה, ע"ז תניא שאין מקבלין, וא"כ אפשר שאף בדיעבד כשקבלוהו אינו גר, אף שנקט לשון אין מקבלין דהוא לשון דלכתחלה. ולכאורה מהא שאר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מד"ס, שמסתבר שכיון שקבל עליו כל מצות דאורייתא ואף בל תסור בכלל דהא קבל עליו כל איסורין ומצות דרבנן, הרי יש לו להיות גר מדאורייתא, שלא מסתבר שחכמים יעקרו הגרות דאורייתא שנוגע לקידושין ולכמה דברים ולהקל בהם ולא היה מזכיר זה הגמ' בפירוש, וא"כ צריך לומר לר"י ב"ר יהודה דרק אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר, שלכן משמע שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחלה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו, דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.
מזה משמע שהגירות היא כן כשירה בדיעבד.
אבל בתשובות אחרות הוא כותב שגירות שכזו אינה תקיפה אפילו בדיעבד. ראה שם סימן קח, שנכתב כעבור כעשר שנים (אדר תשל"ט), בד"ה והנה ליכא:
ואף שנכרי שבא לקבל כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו כדתניא בברייתא בבכורות דף ל' ע"ב, ומשמע דגם אם קבלו אותו אינו כלום, דהרי תניא שם גם הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, שבזה משמע שאף בדיעבד שקבלו אותו לחבר אינו בדין חבר...
וכן כתב בתשובה אחרת הרבה שנים לפני התשובה המקילה (מתאריך ט"ו בכסלו תשכ"ב, אהע"ז ח"ב סימן ד' ד"ה והנה לבד):
... מ"מ ודאי בעינן שיקבל מצות; דהא גר שלא קבל עליו איזה מצוה, אף שקבל עליו שאר כל המצות, אינו גר כדאיתא בבכורות... משמע דאף בדיעבד אינו גר, כמו בחבר וכהן השנויין בברייתא זו ג"כ בלשון אין מקבלין והוא דין דבדיעבד... ואף שא"צ שילמד ולידע כל התורה קודם שמתגייר, וגם שהוא גר בדיעבד אף שלא הודיעו אף המקצת מצות קלות וחמורות שצריך להודיע... מ"מ קבלה לקיים כל המצות שחייבין בהם ישראל צריך לקבל וזה מעכב הגרות.
ובתשובה נוספת (ו' אייר תש"י, יו"ד ח"א סימן קס) כותב:
הנה פשוט שהגרות אינה כלום, דהא קבלת מצות מעכב הגרות, ואפילו קבל כל דיני התורה חוץ מדבר אחד מעכב כדאיתא בבכורות דף ל'. וגם צריך שתהיה קבלת המצות בפני ג' ומעכב אפילו בדיעבד...
מדוע נידון דידן יותר טוב מקבלה רגילה של "חוץ מדבר אחד"
יש לציין שגם בתשובה (יו"ד ח"ג סימן קח) שבה האגרות משה פוסל את הגירות אפילו בדיעבד, הוא כותב:
והטעם נראה דכשלא קבל אפילו רק דבר אחד אין זה קבלה כלל, דענין קבלת כל המצות הוא ענין אחד לשמוע ולעשות כציוי ה', אשר לכן ברור ופשוט שאף בדיעבד אינו גר כשלא קבל את כל המצות ממש...
נראה לכאורה שמבחינה הלכתית המקרה שלנו הוא יותר טוב. אצלנו האישה כן חשבה שהיא מקיימת "ציווי ה' ", שהרי היא קיימה מה שלימדו אותה.
ובתשובה אחרת שהבאנו (אהע"ז ח"ב סימן ד' ד"ה והנה לבד), שגם בה האג"מ פוסל בדיעבד, הוא כותב:
אך לכאורה יקשה משבת דף ל"א ממה שקבל הלל להגר שאמר שבעל פה איני מאמינך; נהי שפרש"י שהיה הלל מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו, מ"מ הא עתה כשטבל לא קבל עדיין תורה שבע"פ... וא"כ משמע שאינו מעכב אלא הוא דין דלכתחלה ולכן כיון שידע שלבסוף יסמוך עליו קבלו גם לכתחלה!? אבל נראה שרש"י תירץ זה, שכתב גייריה וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו, דל"ד הא לחוץ מדבר אחד, שלא היה כופר בתורה שבע"פ אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, שלכאורה אין לזה באור. וצריך לפרש שכוונתו דמצד קבלת המצות קבל גם תושבע"פ, שידע שיש תורה שבע"פ, אך לא האמין לחכמי הדור בשמאי והלל שדבריהם הוא התורה שבע"פ שנאמרה מפי הגבורה...
ולכאורה ק"ו הוא למקרה שלנו שבו האישה קבלה גם את כל פרטי התושבע"פ שהיא למדה; רק שלימדו אותה שמותר לנסוע בשבת לבית הכנסת.
ועוד עיינו באגרות משה (יו"ד ח"ג סימן קו ענף א) שדן ב"גיורת רוצה לקבל כל דיני התורה אבל אינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות אלא להתלבש בבגדים שמתלבשות בעוה"ר סתם הנשים שבדור פרוץ הזה, אם יכולים לקבל מדינא גיורת כזו ואיך הוא בדיעבד כשקבלוה אם היא גיורת". הוא כותב שם (בד"ה ויש לדון):
דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין מאחר שיודעת מנשים שמחזיקין אותן לשומרי דת ומתלבשות בתלבושת פריצות, ואף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם, וא"כ יש לידון אותה כנתגיירה כשלא ידעה מדיני התורה שהוא גר כדאיתא בשבת. ומסתבר זה אף שלע"ע אין לי ראיה ע"ז...
ועוד כותב באגרות משה (יו"ד ח"א סימן קס):
ועוד יש מקום לומר טעם גדול, דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין, עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצות, וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיינו שם. והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים, שנחשבה קבלה אף שלא ידע כלום מהמצות... ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עכוב בגרות, דהא א"צ ללמד כל התורה כולה קודם שנתגייר, דרק מקצת מודיעין. ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת, חושבת שהוא רק הדור בעלמא, אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר. נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב, שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת, והוא למוד זכות קצת על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות.
אם במקרה שבו "אף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם", הדעה נוטה להקל, נראה פשוט שאפשר להקל במקרה שלנו. שהרי אצלנו בכלל לא אמרו לה שאסור לנסוע בשבת לבית הכנסת. ואמנם חמיה לא נסע ברכב בשבת אפילו לבית הכנסת, אבל נראה שבנסיבות כאלה, שהייתה בקהילה קונסרבטיבית, שבה גם הרבה מן היותר "חזקים" ביהדותם נוסעים בשבת לבית הכנסת (והרי ככה עשה אפילו אחד מ"דייני" הגירות שלה), וגם רבני בית הדין ככה מורים לאנשים (כן סיפר הרב ב' שהיה מורה לאנשי קהילתו, שמותר להם לנסוע בשבת אם צריכים לעשות כך כדי להגיע לבית הכנסת). ועוד שראתה שחמותה עושה כך וחמיה ה"מחמיר" כנראה השלים עם זה, יש להחשיבה כתינוקת שנשבית שבאמת חשבה שההלכה אינה אוסרת התנהגות זו.
ועוד עיינו בדברי היביע אומר (חי"א יו"ד סימן כט אות ט), שם הוא מצטט את הרש"ש לשבת ל"א ע"א, שבהסבירו את דברי רש"י שם כותב: "... דכופר לא מיקרי אלא אחר חקירה בכל חלקי הסותר, אבל זה לא חקר ולא נוכח אלא שלא היה מאמין..." לאחר דיון בענין זה, מסיק הגר"ע יוסף:
... ולפ"ז סתם גר שבא להתגייר, ואינו מתיימר לומר שחקר במצות התורה, והוא כופר באחת מהן, אף שידוע לנו שבסתר לבבו אינו מעריך את כל המצות כראוי, אינו נחשב כאומר חוץ מדבר אחד שאין מקבלין אותו...
גם סברא זו שייכת לענייננו, שהרי האישה אינה "מתיימרת לומר שחקרה במצות התורה" כדי להסיק שמותר לנסוע בשבת לבית הכנסת. ועוד, הרי אצלנו המצב יותר טוב, שהרי אין לנו שום סיבה לחשוב "שבסתר לבבה אינה מעריכה את כל המצות כראוי"; אדרבא, נראה ברור שהיא כן העריכה את המצוות, רק שלימדו אותה דברים לא נכונים.

על כן, נראה שקבלת המצוות של האמא הספיקה עבור גיור.

ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: info@eretzhemdah.org

בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,

הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il