2:00 בלילה.
חוות 'אנשי האמת והצדק', הגליל העליון.
יעקב מנמנם על משמרתו. הוא נקרע בין עייפותו הרבה לחובתו לשמור על העדר מפני הגנבים.
יום ארוך מאחוריו. כבר בזריחה, הוא הוציא את העדר למרעה, וזה לא היה פשוט. להנהיג 200 ראש בשטח הררי ומסולע זו משימה מורכבת ביותר.
סוף סוף הוא שב לחווה, וגם כעת עליו לשמור...
שמורות עיניו נעצמות לשעה קלה.
לגנבים זה הספיק. חיתוך קצר בגדר, והעדר כולו כבר בדרך לכפר הסמוך...

3:00 בלילה. יעקב מתנער מתנומתו. השקט חשוד.
הוא רץ במהירות לדיר. מבט קצר, והוא נוטל את נשקו, מזעיק את ראובן, ויחדיו הם שועטים בג'יפ לכיוון המשוער. הם כבר מכירים את הנפשות הפועלות מהגניבות הקודמות.
הפעם, הם לא יבזבזו זמן ויחכו למשטרה. הם גם לא צועדים באיטיות בניסיון לאתר עקיבות, הם פשוט נוסעים 'דוך' ישירות לשדות החמולה של השכנים. הג'יפ שועט במהירות על דרך העפר המשובשת, ופורץ לתוך שדה התבואה של חמולת הגנבים.
הנה, מאחורי קפל הקרקע שבקצה השדה, מתגלה חלק מהעדר. שאר הכבשים כבר מצטופפות במשאית הגדולה.
יעקב וראובן פורקים במהירות מהג'יפ, ומנקבים ביריות את גלגלי המשאית...
לפתע, נשמעת מאחוריהם שאגה – 'מה אתם עושים? השתגעתם? אתם אנשי אמת וצדק? אמנם העדר שלכם, אבל מי הרשה לכם לרמוס את שדה התבואה שלי, ולנקב את גלגלי המשאית שלי? ובכלל, הרעש שאתם עושים באמצע הלילה, מעיר את הילדים שלי. זהו גזל שינה שאי אפשר להשיב...
אתם גנבים! הזקתם לממון שלי! תשלמו'!
יעקב לא צריך להסתובב אחורה, כדי לדעת מי השואג. הוא כבר מכיר טוב את סוג הטיעונים של הרמאי הסדרתי, המנהיג את חמולת הגנבים.
ובכל זאת, הוא מסתובב באיטיות, רק כדי להביט לרמאי בעיניים, ולהגיד לו בפנים: 'לבן! האמת החלקית והצדדית היא מפלטו של השקרן'!
וזה בעצם תמצית הסיפור בין יעקב ללבן. לבן הוא לא רק רמאי, שמחליף את משכורתו של יעקב 100 פעמים (עשרת מונים, ואין מונים פחות מעשרה, כך שהחליף 100 פעמים – רש"י ל, ז). לבן הוא לא רק רמאי, שמסכם עם יעקב בפרוטרוט, "ברחל בתך הקטנה", (בהסכם קואליציוני מוצק ומפורט), על נישואיו עם אישה אחת, וברגע האחרון מחליף לו לאישה אחרת.
לבן הוא עז מצח, שמוכיח את יעקב על פרטים קטנים וצדדיים, ובזה מתיימר להיות איש האמת והצדק, הזכאי לכהן כמוכיח בשער. על הפרת ההסכם לגבי הנישואין, הוא מלין בצדקנות "לא יעשה כן במקומינו, לתת הצעירה לפני הבכירה". ולאחר שנות הניצול והרמייה הארוכות, הוא עוד מעז להתלונן באוזני יעקב על נימוסיו והליכותיו של חתנו המסור – "מה עשית, ותגנוב את לבבי? למה נחבאת לברוח... ולא הגדת לי... ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי...".
מסכן! לא נתנו לו לנשק את קרובי משפחתו המנוצלים!
יש כאן מסר חיוני לכולנו. לבן הוא אבי אבות הרמאים, אך הרבה רמאים בכל הדורות הולכים בדרכיו.
זה נכון גם היום לאויבינו, המנסים לגנוב מידינו את ארצינו, שנתלים כל העת בטיעונים צדדיים, ושוכחים, משום מה, את הטרור והפשעים שהם עושים כל העת.
ולהבדיל, זה נכון בפוליטיקה, שבה כל הרמאים מחפשים להפיל את אנשי האמת דרך פליטת פה שאינה במקום.
וזה נכון בכל מיני רמאים שאנו נתקלים בהם בחיי היום יום. פעמים רבות, הרמאים מנסים להסיח את דעתם של אנשי האמת בטיעונים צדדיים ודמגוגיים, שיתכן שהם נכונים, כביכול, אך התמונה הכוללת היא שאין להתחשב בפרטים אלו! ואדרבה, התחשבות בפרטים אלו, תגרום לסילוף האמת והצדק!
חשוב שלא נתבלבל, ונחפש להביא את המציאות כולה לדרך של אמת וצדק!