בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וארא
לחץ להקדשת שיעור זה

מטרת המכות עונש או הכרת האמונה

undefined

הרב דוד דב לבנון

טבת תשפ"ג
12 דק' קריאה
ושמי ה' לא נודעתי להם
משה רבינו פונה בטרוניה אל ה' בסוף הפרשה הקודמת "... לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ".
ובמדרש רבה בתחילת פרשת וארא, מבהירים חז"ל את הקושי בטרוניה זו של משה כלפי מעלה:
"לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר: ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא והתחיל אומר ה' למה הרעות לעם הזה התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), וע"ז נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה, ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הה"ד וידבר א-להים אל משה, ולפי שנסתכל הקדוש ב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים, הה"ד ויאמר אליו אני ה'".
ובמדרש סוף פרשת שמות: "מהו והצל לא הצלת, ר' ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי ר' עקיבא אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין".
אם כן משה רבינו ידע שהקב"ה יחזק את לב פרעה והוא לא יסכים לשלח את בני ישראל ממצרים, אלא שהיה קשה בעיניו העיכוב של הגאולה כיון שבינתיים ישראל סובלים צער רב, וכדברי רבי עקיבא "יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין".
בכלל שאלת משה רבינו הייתה הטענה מדוע אי אפשר לוותר על מכות מצרים ולזרז את גאולת ישראל, ואם הקב"ה רוצה להעניש את פרעה ואת עמו מדוע זה צריך להיות על חשבון ישראל?!
התשובה לשאלה משה ניתנת בתחילת פרשתנו.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה':"
הקב"ה עונה למשה שעתה הגיעה עת התגלות שם הוי"ה ב"ה, שתהיה ע"י ארבע לשונות של גאולה, שנזכר בהם שוב ארבע פעמים "אני ה'".
המפרשים עמדו על הקושי באמור "ושמי ה' לא נודעתי להם", הרי ה' התגלה לאבות בשם ה', כך נאמר בברית בין הבתרים בראשית פרק טו פסוק ז: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ".
רש"י עונה על כך : "וארא - אל האבות: בא-ל ש-די - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם א-ני אל ש-די: ושמי ה' לא נודעתי להם - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי".
בהמשך רש"י: "ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה, שאמר משה (לעיל ה כב) למה הרעותה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי אליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת (לעיל ג יג) מה שמו מה אומר אליהם".
כלומר הקב"ה בודאי הודיע לאבות את שמו שם הוי"ה ב"ה, אולם לא נודע להם בשם זה שמשמעו "נאמן לאמת דברי", מפני שבזמן האבות עדין לא הגיע הזמן לקיים את ההבטחה לגאול את ישראל ולהביאם אל הארץ, ולמרות זאת האבות לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה, כשנפגשו בקשיים בישיבתם בארץ ישראל, ועתה הגיע זמן הגאולה וקיום ההבטחה, ולכן הידיעה הזאת צריכה לעודד ולהרגיע את העם, משל לאשה שכורעת ללדת ויודעת שעוד רגע קט יצא הוולד לאוויר העולם ומוכנה לסבול חבלי לידה.
אולם לפי פירוש רש"י עדין יש מקום לשאלה מדוע ישראל צריכים לסבול מחיזוק לב פרעה, ומהצורך של הקב"ה להעניש את פרעה?
נראה שהדגש בתשובה מופיע בסוף הפרשה הקודמת במילים "עתה תראה", כלומר מיד עתה יתחיל קיום ההבטחה לאבות, וארבע לשונות של גאולה, וכיון שיתחילו מכות מצרים עבדות מצרים תפסק.
נראה את הסבר הרמב"ן לפסוקים אלו, מהי תשובת ה' למשה:
"והחכם רבי אברהם פירש כי בי"ת באל שדי מושכת, ושיעורו וארא אל אברהם וגו' באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם. וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה בא-להים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל הא-להים אשר נתנה. ועוד אפרש זה (ויקרא כו יא ד"ה ונתתי) אם גומר ה' עלי:
והנה אמר הא-להים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל...:"
גם לפי הרמב"ן הקב"ה הודיע לאבות את שמו, אלא שלא התגלה להם אלא בשם ש-די, שמשמעו משדד מערכות הטבע, הנהגה טבעית של נסים נסתרים, ועתה הגיע הזמן שה' יתגלה בשם הוי"ה ב"ה שבו הוא מחדש את העולם יש מאין ובניסים גלויים.

המכות היו ניסים גלויים לחיזוק האמונה
הרמב"ן מרחיב יותר להסביר מדוע יש צורך בניסים גלויים בסוף פרשת בא פרק יג פסוק טז: "ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה הא-להים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה: ...
ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא א) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה:"
הרמב"ן מסביר שהצורך במכות מצרים היה כדי להוכיח לעיני כל את מציאות ה', את העובדה שהקב"ה ברא את העולם, ומשגיח עליו, ונותן שכר ועונש, ומדבר עם נביאיו. וזה יסוד אמונתנו ולפי זה לא ניתן לוותר על מכות מצרים.
ונראה שגם לפי הרמב"ן מתאימים דברי חז"ל שהקב"ה משבח את האבות שנפגשו עם הנהגה של שם ש-די שהיא הנהגה טבעית, ולמרות הקשיים שנתקלו בהם האמינו בה'.

ש-די משדד מערכות הטבע
לפי חז"ל, אברהם אבינו חקר ודרש והגיע לאמונה מכח התבוננות בטבע: וכך אמרו חז"ל בבראשית רבה פרשה לט סימן א: "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם".
מה משמעות השם ש-די? חגיגה דף יב עמוד א: "ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו, שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב אני אל ש-די אני הוא שאמרתי לעולם די".
ראיתי מהחידושי הרי"ם שפירש שהעולם נברא מדבורו של הקב"ה, שירד בסתר המדרגה הלך והתפשט עד שהקב"ה עצר ואמר די. ומתי עצר את התפשטות העולם כאשר עדין אפשר לראות את הקב"ה בטבע ואז אמר די.
"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" "מי" "אלה" אותיות א-להים שהוא בגימט' הטבע, ומובע בזהר הק' שבחטא העגל שמטו את המילה "מי" ונשאר "אלה" היינו "אלה אלהיך ישראל", והרעיון כאן שהקב"ה אינו מתגלה בשווה בכל מקום, במובן של "אלה" מקובע בדמות אחת כפסל ומסכה, אלא פעמים כזקן מלא רחמים ופעמים כבחור גבור מלחמה, ולכן לחפש אותו ולשאול "מי ברא אלה".

יסודות האמונה שנלמדו ממכות מצרים
הצורך בניסים גלויים בא כדי להביא להכרה בה', בזמן שנמצא פרעה שאומר לא ידעתי את ה', הוא הכופר הגדול שעושה עצמו אלוה, שאומר "לי יאורי ואני עשיתיני", וגורם לכך שהנמצאים במצרים ותחת השפעתו גם כן לא יכירו את ה', ולכן באים מכות מצרים להוכיח לפרעה ולישראל את מציאות ה', ואת השגחתו על הארץ, שכר ועונש, וכל יסודות האמונה, והמפרשים עמלו למצאו את כל יסודות האמונה במכות מצרים, והרמב"ן לעיל פרט את הנלמד מהם:
"ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ , להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ . להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:"

מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים
ממשיך הרמב"ן ומסביר את חשיבות זיכרון הניסים שהיו לנו במצרים:
"וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת הא-להים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו:
ולפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לא-להיו, וכוונת כל המצות שנאמין בא-להינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לא-להיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לא-ל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל א-להים בחזקה (יונה ג ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה".
נראה מדבריו שתכלית האדם להגיע לכלל אמונה בה', והיא מתבטאת בעיקר בתפילה אליו. ובמיוחד בתפילת רבים שהיא קידוש השם ברבים. ובהרמת הקול "חציפא נצח לבישה", נראה לפרש שהטבע מסתיר את מציאות ה', ונראה שזה כאילו חוצפה להזכירו על הבריאה, אולם בכך לנצח את מי שמתבייש לומר זאת.
וממשיך הרמב"ן ואומר שהמסר שעלינו ללמוד ממכות מצרים והניסים הגדולים שראינו שם, להבחין בניסים שבטבע:
"ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט כג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא):"

עבור מי ניתנו מכות מצרים?
נראה שמכות מצרים היו תחילה לצורך פרעה ועמו להביאם לכלל אמונה בה'. וגם עבור ישראל שיראו את מה שה' עושה למצרים ויחזרו בתשובה, וכפי שנאמר פרק י פסוק ב: שמות (פרשת בא) פרק י פסוק ב: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
ולמרות שה' הכביד את לבו של פרעה וכביכול מנע ממנו דרכי תשובה, המטרה הייתה שבסופו של דבר האמונה תחדור גם אליו. וכך נראה מהציווי למשה ואהרן האמור בפרק ו פסוק יג: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
מפרש רש"י: "ויצום אל בני ישראל - צום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם: ואל פרעה מלך מצרים - צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם, זהו מדרשו".
מה המשמעות של הדרכה זו להנהיג את ישראל בנחת בשלב זה של יציאת מצרים, נראה להביא את ישראל לכלל אמונה. וכן ביחס לפרעה צווה אותם לחלוק לו כבוד כדי שדבריהם יהיה להם סיכוי להתקבל עליו, ולהחזירו בתשובה.
וראיה ממדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קו: "ויכסו מים צריהם [אחד מהם לא נותר]. ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אמר אפילו פרעה, שנאמר אחד מהם לא נותר, ר' נחמי' אמר פרעה נשתייר לעצמו, שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך".
הרי לנו שהקב"ה השאיר את פרעה בחיים כדי שיראה את נפלאות הבורא ויחזור בתשובה. וחז"ל מוסיפים ואומרים שפרעה זה או מיוצאי חלציו מלכו בנינוה והחזירו את העם בתשובה.
נאמר בישעיהו פרק יט: "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא" וכתוב בספרי המחשבה, שכל המכות שבמצרים היו בבחינת "נגוף ורפוא", נגוף למצרים ורפוא לישראל, שישראל צפו במכות מצרים והתרפאו רוחנית ממחשבות הזרות והגיעו לכלל אמונה בה'. ואם כן מכות מצרים היו צורך ישראל, ובלעדיהם לא יכלו להיגאל ממצרים.
וכך בשמות רבה (וילנא) (פרשת וארא) פרשה ז סימן ד: "ד"א אל פרעה מלך מצרים, א"ר לוי משל למלך שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל, אמרו לו עבדיו מה הנאה יש לך באילני סרק הללו, אמר להם כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני סרק, שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות, לכך נאמר אל בני ישראל ואל פרעה, כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא עולה לו מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים שנאמר (תהלים פד) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, מהו מעין ישיתוהו שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן, ומשם הקילוס עולה שנאמר גם ברכות יעטה מורה, מה הם אומרים, א"ר יוחנן יפה אמרת יפה דנת יפה טהרת יפה טמאת יפה חייבת יפה למדת יפה הורית, ועתידה ג"ע להיות צועקת ואומרת תן לי צדיקים אין לי עסק ברשעים שנאמר (שם /תהלים/ לא) שנאתי השומרים הבלי שוא, ולמי אני מבקשת לאותן שהיו בטוחים על שמך שנאמר (שם /תהלים ל"א/) ואני אל ה' בטחתי, ועתידה גיהנם להיות צועקת ואומרת אין לי עסק בצדיקים ולמי אני מבקשת לרשעים להבלי שוא לאותן פועלי השוא, והקב"ה אומר תנו לזה צדיקים ולזה רשעים, שנאמר (משלי ל) לעלוקה שתי בנות".
מכות מצרים הביאו לקילוסו של הקב"ה ע"י שהמצרים נענשים, ולקילוסו ע"י ישראל ששבים בתשובה.

הניסים בקריעת ים סוף ובמדבר
והניסים לא נגמרו ביציאת מצרים, עדין היו צריכים את הניסים על ים סוף שעל ידם הגיעו לאמונה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". וגם הליכתם במדבר הייתה בדרך ניסית, במן ובאר וענני הכבוד, ולפי המבואר בתורה כל זה היה הכנה לכניסתם לארץ להכשירם לחיות בה חיי אמונה. דברים (פרשת עקב) פרק ח פסוק ב – ג: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם:"
בהגדה של פסח בספור יציאת מצרים אנו דורשים פרשת מקרא בכורים שיש בו ספור יציאת מצרים בארבעה פסוקים שמסתיימים: (פרשת כי תבוא) "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים", יציאת מצרים הייתה באותות ובמופתים. ומיד אחרי זה פסוק שרומז ללשון חמישית "והבאתי": "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". וההבדל בולט, הניסים האותות והמופתים מול ההנהגה הטבעית. כנגד יציאת מצרים אנו אומרים הלל המצרי. וכנגד ההנהגה הטבעית בארץ אנו אומרים הלל הגדול, והוא הודאה על הטבע "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו".
שפת אמת אומר שעשר המכות היו כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, ואח"כ הקב"ה יתגלה גם כן בהתגלות ניסית בעשרת הדברות. ואפשר להקביל את המכות למאמרות ולדברות, בראשית כנגד מכת בכורות וכנגד "אנכי ה' א-לוהיך".
ובמתן תורה נאמר "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", מדוע לא נאמר אשר בראתי שמים וארץ? עונה הכוזרי, מפני שאת יציאת מצרים ראה עם שלם והגיע לכלל אמונה בה' ומסר זאת במסורת, וזה יסוד אמונתנו.

האמונה בגאולה העתידה
לפי המבואר בספר מצוות קטן מצוה א, מנסי מצרים הגענו לכלל אמונה בגאולה העתידה:
"ובזה תלוי מה שאמרו חכמים (שבת דף לא) ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו צפית לישועה. והיכן כתיב מצוה זו. אלא ש"מ בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך וגומר. ועל כרחין מאחר שהוא דיבור, הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' א-להיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיענו ברחמיו שנית, כדכתיב (דברים ל') ושב וקבצך מכל העמים וגומר".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il