העמק דבר פרשת בא חלק ב'

באור המילים "בכור פרעה" ו"בכור השפחה", לבכור יש כח רוחני יותר חזק נאשר לאדם שאנו בכור, הקושי בפסוק "והייתה צעקה גדולה במצריים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף" שערבב לשון זכר ולשון נקבה, ישוב הנצי"ב לשאלה הזו. הסבר הנצי"ב שלעמ"י יש מעלה כ"כ גדולה לעמת הגויים, שגם אנשים שמצד עצמם לא היו ראויים לצאת ממצריים, נצלו בכדי שיהיו צוותא( מלשון חברה) לצדיקים. והנקודה הזאת באה לידי ביטוי בכך שהכלבים שתקו בזמן מכת בכורות. חידושו של הנצי"ב שרק החשובים בעמ"י נצטוו לא לצאת מבתיהם ולא כל העם , החידוש הזה נובע מן הגמרא בזבחים שדרשה, שמשה רבנו אמר לפרעה "וירדו כל עבדיך" ולא פרעה בעצמו מפני כבוד המלכות. הנצי"ב חוזר לפרש לפי הפשט שכל גדולי המדינה יתחננו לפני משה רבנו שיצאו כבר ממצריים, הסבר הנצי"ב על מה באה חורי האף של משה רבנו ולפי"ז ביאור מה הקשר בי הפרשה הזו לבין הפרשה הבאה הסמוכה אליה. ( פרשה הכוונה הקטע הבא בפרשתנו)