מספרים, שפעם אחת פרצו שודדים לבית מדרשו של הגאון מוילנא. כידוע, הגאון מוילנא עסק בתורה כל היום, כשהוא עטור בתפילין, ואף תלמידיו נהגו כמוהו ללמוד תורה עם תפילין. כשראו התלמידים את השודדים, הם ברחו בבהלה מבית המדרש.
באותו הזמן, ישב הגאון בעליית הגג. שמע הגאון את הרעש החריג, וירד למטה לראות על מה המהומה. כשראוהו השודדים, נבהלו ממנו, וברחו מפניו. ראו התלמידים, שהשודדים ברחו, וחזרו לבית המדרש.
שאלו התלמידים את הגאון: מפני מה ברחו השודדים?
הצביע הגאון על התפילין שבראשו, ואמר: הלא גמרא מפורשת היא (ברכות ו, א) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש". נמצאנו למדים, שכאשר הגויים רואים את התפילין שבראשנו, הם יראים ומפחדים מפנינו.
שאלו התלמידים: והרי גם ראשינו עטורים בתפילין?
ענה הגאון: לכם יש תפילין על הראש, ואילו רבי אליעזר אומר שהגויים יראים מפני התפילין שבראש, שבתוך הראש. צריך לא רק להניח את התפילין, אלא גם לחיות אותם ולהתחבר למהותם הפנימית.
סיפור זה מתרץ תמיהה גדולה, המצויה בפרשתנו. בסוף הפרשה, מופיעות שתי פרשיות התפילין, "קדש לי", "והיה כי יביאך".
הפרשיות הללו מתחילות בציווי ה' למשה, שעם ישראל יקדש את הבכורות של האדם והבהמה. ומיד אחר כך כתוב שמשה מדבר ומעביר את הציווי לבני ישראל. והנה, למרבה הפלא, משה לא מסתפק בהעברת הציווי לקידוש הבכורות, אלא מפליג ומוסיף גם ציוויים בענייני יציאת מצריים, וכן את מצוות התפילין.
ואמנם, את הקשר בין מצוות הבכורות למצוות יציאת מצרים, אנו יכולים להבין, שהרי הבכורות הם זכר למכת בכורות ביציאת מצרים, וזכר לכך שעם ישראל יצא ממצריים, כי אנו בנו בכורו של ה'. אך יש לתמוה - מה הקשר למצוות התפילין? כיצד דלה משה את מצוות התפילין מתוך הציווי על הבכורות?
מכאן אנו למדים, שיש קשר פנימי עמוק בין התפילין ובחירת וקדושת עם ישראל כבנו בכורו של ה'. ומצאנו בגמרא ברכות שם (ו, א) שגם לקב"ה יש, כביכול, (בדרך משל) תפילין. ומה כתוב בתפילין של ה'? פסוקים העוסקים בבחירתם של עם ישראל, לדוגמא: "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אם כך בתפילין שלנו, אנו מדברים על הקשר שלנו עם ה', "שמע ישראל ה' אלוקינו", וה' בתפילין שלו מדבר על הקשר שלו עימנו. אמירה זו של הגמרא מלמדת על כך, שהתפילין מבטאים את בחירת ישראל וקדושתו.
וזו גם הסיבה, שהגויים מפחדים מהתפילין שבראשם של ישראל. אנו יודעים שחיות חוששות מבני אדם. בדרך כלל, גם חיות טרף, שחזקות הרבה יותר מהאדם, חוששות ממנו. כלומר, חששם של החיות מהאדם, לא נובע מהעובדה שהם חזקות ממנו, אלא מפני שהאינסטינקט הטבעי שלהם מאותת להם, שהאדם גבוה מהם, ועליהם לחשוש ממנו.
להבדיל, כך גם הגויים חשים באופן טבעי, שישראל גבוהים מהם, והם חוששים מעם ישראל. אולם, כדי שגוי יחשוש מהיהודי, על היהודי לחיות באמת את מעלתו הגבוהה, ולשם כך עליו לחיות באמת את מהותם של התפילין, המורים על קדושתם של ישראל.
זו הסיבה, שהגויים חששו מהגאון מוילנא, שחי את התפילין בראשו, וחי בשלמות את מהותם הפנימית.
אשרינו, שאנו זוכים להניח מידי יום את התפילין הקדושות בראשינו ובזרועינו, ויהי רצון שנחיה תמיד את קדושת ישראל, ומתוך כך כל הגויים ייראו מפנינו!