בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שקלים
לחץ להקדשת שיעור זה

במה תרום קרן ישראל

undefined

הרב דוד דב לבנון

רח אדר תשפ"ג
7 דק' קריאה
השבת מברכים חודש אדר, ובאחד באדר משמיעים על השקלים, כדי שיספיקו לתרום מחצית השקל עד ר"ח ניסן לצורך הבאת הקורבנות מכל ישראל, ולכן אנו קוראים פרשת שקלים. אע"פ שבית המקדש עדין לא קיים, אנו מצפים לבנינו ונשלמה פרים שפתינו, ומנהגנו גם להרים תרומה זכר למחצית השקל.
בתורה נזכרו שלוש תרומות, ומפרש רש"י שמות (פרשת תרומה) פרק כה פסוק ב:
"תקחו את תרומתי - אמרו רבותינו שלש תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי (שמות לח כו - כז), ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד".
שנים מהתרומות הן להקמת המשכן, מחצית השקל לאדנים ועוד תרומה כנדבת לבו, ואחת לדורות לתת בכל שנה לקראת חודש ניסן מחצית השקל לקנות בהן קורבנות צבור.
כמה חשובה היא פרשת שקלים שעל ידה תרום קרן ישראל, (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב): "א"ר אבהו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, במה תרום קרן ישראל? אמר לו: בכי תשא".
מדוע פרשת שקלים מרימה קרנם של ישראל? מבואר במדרש הבא:
"כי תשא את ראש בני ישראל, זש"ה (תהלים ג) 'רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו בא-להים סלה', ... ורבנן פתרי קרא באומות העולם רבים אלו עו"ג שכתוב בהן הוי 'המון עמים רבים' (ישעיה יז) שאומרין לישראל אומה ששמעה בסיני 'אנכי ה' א-להיך' 'לא יהיה לך א-להים אחרים' (שמות כ) ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שם /שמות/ לב), יש להם תשועה? 'אין ישועתה לו בא-להים סלה', 'ואתה ה' מגן בעדי' אמרו ישראל ריבון העולם ואתה הסכמת עמהם ואמרת 'זובח לאלהים יחרם' (שם /שמות/ כב), 'מגן בעדי', בזכות אבות, 'כבודי' שהשרית שכינתך בתוכנו ואמרת 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', 'ומרים ראשי' תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש ע"י משה שנאמר 'כי תשא את ראש' ".
חטא העגל הוא חטא כ"כ חמור שהיה נראה שאין לו כפרה, ואעפ"כ הקב"ה מחל לנו, ולא זאת בלבד אלא בזכות תשובתנו השרה שכינתו בתוכנו במשכן. ותרומת מחצית השקל באה כדי לעשות ממנה אדנים שהם יסודות המשכן, שכל ישראל שותפים בהם שווה בשווה, ובזה שהקב"ה גילה אהבתו אלינו נשא ראשנו והרים קרננו.
חז"ל אומרים שמשה רבינו תמה כיצד סכום מועט של מחצית השקל יכול לכפר על ישראל? וכך במדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן ו:
"ד"א כי תשא [וגו'] ולא יהיה בהם נגף. כיון ששמע משה כי נתיירא ואמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד), אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי אמר משה כבר מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף, שנאמר והיה נפשך תחת נפשו או ככר [כסף] תשקול (מ"א =מלכים א'= כ לט), ר' יוחנן אמר ממי למד ממוציא שם רע, שנאמר וענשו אותו מאה כסף (דברים כב יט), ואנחנו הוצאנו שם רע על הקדוש ברוך הוא, ואמרנו אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף, ריש לקיש אמר מן האונס למד משה, כתיב באונס ונתן האיש השוכב עמה [לאבי הנערה חמשים כסף] (דברים כב כט), ואנחנו אנסנו את הדיבור, שכתיב לא יהיה לך [אלהים אחרים] (שמות כ ב), ועשינו ע"ז, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף, ר' יהודה בר סימון אמר משור נגח למד משה, שנאמר אם עבד יגח השור [או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו] (שמות כא לב), ואנחנו המרנו כבודו בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ), כל אחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל, ידע הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה, א"ל חייך לא ככר כסף, ולא מאה כסף, ולא חמשים שקלים כסף, ולא שלשים שקלים, אלא זה יתנו".
והשלמה לכך במדרש במדבר רבה (וילנא) (פרשת נשא) פרשה יב סימן ג:
"א"ר יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן ג' דברים שמע משה מן הקדוש ברוך הוא והרתיע לאחוריו כיון שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו (איוב ב) עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ועדיין אינו מגיע שנאמר (תהלים מט) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם אמר לו הקדוש ברוך הוא איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן זה יתנו, א"ר מאיר נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו כזה יתנו",
כל מקום שמשה התקשה הראה לו הקב"ה באצבע, וגם כאן במצות מחצית השקל הראה לו מטבע של אש ואמר לו "זה יתנו", מה משמעות הדבר מטבע של אש? יש שרצו להסביר שהאש רומזת להתלהבות של אהבה בנתינת התרומה למשכן, שזה חשוב בעיני הקב"ה, ובזה מכפר לנו. אולם נראה להוסיף שהראה למשה "כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד", הדגש על כך שהמטבע מתחת לכסא הכבוד, וזה רומז על נשמותיהן של ישראל שחצובות מתחת כסא הכבוד. ובנתינת מחצית השקל אנו מתחברים אל שורש הנשמות של כלל ישראל, ומתחברים לקב"ה היושב על כסא הכבוד, ולכן נותנים "מחצית" שאין אנו שלימים בלא החיבור לכלל ישראל וללא החיבור לקב"ה, וכך מגלים את האש האהבה המוסתרת בנשמה שלנו, ומשרים שכינה בתוכנו.
עוד למדו מפרשה זו שאסור למנות את ישראל 1 , כי המנין מעורר קטרוג, ולכן צריך להביא מחצית השקל לכפרה, שנאמר:" שמות (פרשת כי תשא) פרק ל פסוק יב: וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:
אולם לא די בכופר כדי לאפשר את המנין הוא צריך להחות לצורך, (ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תשא רמז שפו): "רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זימרא אמר: כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו".
ההסבר לכך, כי אם המנין נעשה שלא לצורך, הרי הוא בא להראות את ריבוי הכמות, וזה מביא לידי גאווה והרגשה של עוצמה וכוח, ולכן הוא מעורר קטרוג. ולכן גם לא ראוי למנות את התבואה והפירות מפני שאין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין, אבל אם המנין בא לצורך דבר שבקדושה, כמו לצורך נדבת המשכן, אזי המנין מדגיש את השותפות של כולם בדבר המצווה, ומתגלה בכך מעלת כלל ישראל. וזה הרמז במתן מחצית השקל שכל אחד בלא חברו הוא רק מחצית. ובאופן זה המנין הוא בסיס לגלות גם את האיכות המיוחדת שבכל אחד, שכל אחד נספר וחשוב להימנות למשימה של הכלל.
ונראה שלכך מכוונים דברי הרמב"ן במדבר (פרשת במדבר) פרק א פסוק מה:
"וזהו שאמרו רבותינו: מרוב חבתם מונה אותם כל שעה. ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים, ה' א-להי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם, והשקלים כופר על נפשותיכם".
הרמב"ן מסביר את חשיבות המנין בכך שכל אחד נזכר בשמו לפני משה ואהרן "והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים", כי אז כל אחד ידע את חשיבותו ותפקידו, ובנוסף לכך "כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם", היינו שהוא נכלל בעם ישראל ויש לו את מעלת כלל ישראל.
ראינו את מעלת מנין ישראל לצורך הקמת המשכן, אולם המדרש מוסיף ואומר שבזכות פרשה זו משה נזכר לדורות:
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא: "וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין ממה שקראו בענין וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא".
משמע שיותר מכל פרשיות התורה בזכות פרשה זו משה נזכר, וצריך להבין מדוע?
מחצית השקל באה לכפר על נפשותיכם על חטא העגל, וראינו כמה משה רבינו מסר נפשו לכפר על ישראל, הקב"ה כביכול דבר על עונש כבד: שמות (פרשת כי תשא) פרק לב פסוק י: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: ומשה רבינו מבקש פסוק לב: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
עתה שנגזר על משה שימות ולא יכנס לארץ, דאג משה רבינו שמא יהיה דור שישכחו את התורה ולא יהיה מי שיתפלל עליהם, ועל זה היה אמר לקב"ה שמא "משאני מת אין אני נזכר", והקב"ה מבטיח לו שהוא לא ישכח, וישראל יזכרו לו את מסירות נפשו עליהם, ואין כמו פרשת מחצית השקל שמלמדת כיצד משה מנה אותם וכפר על בני ישראל, וממילא משה רבינו לא מת כי הוא אינו נשכח וחי בתוכנו ומאחד את כולם, ובזכותו הקב"ה מכפר עלינו ונושא ראשנו.
ולפי זה אפשר להסביר (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב): "הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".
לכאורה מה לי שמשה נולד באדר אם אח"כ מת באדר? אלא שמשה רבינו כביכול נולד מחדש בלבם של ישראל אחר מותו, ע"י שנקבע בלבנו וכך משה רבינו לא מת, עומד ומשרת ומכפר על ישראל ומונה אותם ונושא ראשם.
וכך מוסבר מאמר חז"ל (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב): "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים".
זיכרון משה רבינו שמסר נפשו על ישראל נותן בנו את הכוח להתאחד ולהתחבר לתורה ולקב"ה, ובזכותו מתקיים "כי לא תשכח מפי זרעו", חי בתוכנו וזוקף קומתנו.
מי יתן ונוכל להתאחד כולנו מכוח זיכרון משה רועה נאמן ע"ה באהבה ורעות, סביב התורה וסביב עם ישראל וארץ ישראל, וכך תרום קרן ישראל ונצעד לקראת הגאולה השלימה.




^ 1.מדרש אגדה (בובר) שמות (פרשת כי תשא) פרק ל פסוק יב: "מכאן שאסור למנות את ישראל בלי כופר".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il